דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 בינואר 2001 | / מהדורה 02

תנ"ך עכשיו

אהוד בנאי נזקק לבחור בין שתי אופציות עתידיות שהתנ"ך מציע. האם כדי להגיע לאחרית הימים מוכרחים לחוות אפוקליפסה עכשיו?

בשנת 1977 למניין הנוצרים ישנתי על סיפון אוניית נוסעים שעשתה דרכה בין כרתים לפיראוס, ובחלומי והנה אני עומד בשעת אחר-הצהריים בגבעתיים על פסגת הגבעה המכונה גבעת קוזלובסקי, היא גבעת המגדלור המהבהב, והנה אוזני שומעות קול רחש הולך הלוך והתגבר, עד שנהיה לקול רעש נורא, המיה עצומה שאין האוזן יכולה לסבול. ואני מביט אל אופק מערב, אל הים הגדול, ורואה והנה הוא בוער, ונחשול אש ענקי עולה ממנו ומתפשט במהירות הברק על העיר, שורף ומכלה כל דבר העומד בדרכו, מתקדם לעברי, החום הולך ומתגבר לבלי נשוא, הרעש הנורא גובר, עוד שנייה אחת והוא יגיע אלי…

התעוררתי על הסיפון. ליל קסם שלֵו. אור הלבנה במילואה על המים השקטים, ורק המיית מנועי האונייה מתחתי דומה מעט לקול הנורא ששמעתי בחלומי, ואהיה נרגש ומשתומם במה זכיתי לראות מראה מופלא שכזה. וארד אל מזנון האונייה לשתות כוס קפה חם, ובלבי שמחה גדולה.

ועכשיו, הלילה הזה, כסלו תשס"א, עשרים ושלוש שנה אחרי החלום ההוא, בעקבות דרשה ששמעתי בשבת שעברה בבית הכנסת הסמוך לביתי אשר בשיפולי גבעת המגדלור המהבהב, דרשה על פרשת השבוע שעניינה ביעקב ובעשיו, דיבר הרב על המלחמה הגדולה שהולכת וקרבה, ועל כך שצאצאי עשיו וישמעאל יקבלו מכה גדולה ככתוב.

שאלתי את כבוד הרב (שהוא בעיני איש צדיק ומואר): "מה בנוגע לתפילה שאנו נושאים יום-יום: 'יכירו ויֵדעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון'? האם לא נאמר ש'ביתֵי בית תפילה ייקרא לכל העמים'? האם לא אמרו חז"ל ש'עתידה ירושלים להיות מטרופוליטן של העולם כולו', ו'שעתידה ירושלים להיות הפנס שיאיר לעולם כולו?'

"כן", אמר לי הרב, "הכול נכון, והם יכירו וידעו, אבל קודם תבוא המכה הפיזית".

ולמען האמת, יש לרב על מה לסמוך, שנאמר: "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאום ה' אלוהים, תעלה חמתי באפי. ובקנאתי באש-עֶברתי דיברתי, אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל. ורעשו מפנַי דגי הים ועוף השמים וחיית השדה וכל הרמש הרומש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה, ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול". (יחזקאל לח יח-כ)

ובחזון עובדיה נאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר". (עובדיה א יח)

ועכשיו, הלילה הזה, אני שואל את עצמי לנוכח כל מה שקורה כאן ולנוכח כל מה שכתוב לעיל, אם אין משהו בתוכנו, משהו שיוצא בחלום הלילה על סיפון אונייה בארץ אחרת, משהו שאומר שהדבר הזה מוכרח לבוא ושאין דרך לחמוק מהחיזיון האפוקליפטי של אחרית הימים, ואם כך, מה הטעם בהסכמי שלום למיניהם, הרי בעצם אנחנו לא מעוניינים באמת בשלום הזה, אנחנו רוצים מהפכה, רוצים מלחמת גוג ומגוג כפי שהבטיחו לנו הנביאים, שמש אדומה כדם ויום שהוא לא יום ולא לילה, אתחלתא דגאולה.

עכשיו לילה בגוש דן ויש יריות בירושלים, וחבורה של פוליטיקאים קשקשנים על המרקע צורחים זה על זה סביב שולחן עגול, ואין לי את מי לשאול, ואני מתייעץ בישעיהו פרק ב פסוקים ב-ד, והוא מביא את החזון שגורם לי לרצות להיות עבד השם בכל לבי: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו נעלה על הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

מדובר כאן על תהליך של בגרות המין האנושי, מדובר כאן על הפיכת האנרגיה האטומית לאנרגיה בונה. בית המקדש מתואר כאן כמרכז של תבונה, צדק, מוסר ורוחניות לכל בני המין האנושי. האומנם כדי שהחזון הזה יתגשם, עלינו לעבור מלחמת עולם שלישית?

והיה ביום ההוא. מלאכי ג יט:" כי הנה היום בא בוער כתנור…"

ורש"י מפרש שם: "יום זה לשון שמש. שכך אמרו חכמים: אין גיהינום לעתיד לבוא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה. רשעים נדונים בה, וצדיקים מתרפאים בה".

אני מרשה לעצמי לחשוב, בדחילו ורחימו, שהעולם לא נדון מדין תורה לשואה אטומית; כדי לתקן את השורש במקום עליון ולעשות נחת רוח לבורא עולם, שברא את העולם מאהבה ובוודאי לא מעוניין שיכירו בו ויעבדו אותו מתוך פחד ואימה, אני מרשה לעצמי להתפלל, ברחימו ודחימו, שהאש הבוערת ביום ההוא שעליה מתנבאים נביאי ישראל היא אור חדש של תבונה טהורה שיאיר לעולם כולו בכבודו.

אני עולה מדי פעם אל גבעת המגדלור המהבהב ובכל פעם מביט מערבה. האם זה בא? האם זה מתקרב?

לא. הכול נראה שקט. הכול נראה בסדר. שום רחש מדאיג לא מגיע עם הרוח. אין אזעקה ואין סקאד. דממה מסביב, ורק גגות העיר תל-אביב מנצנצים, מחזירים את אור החמה מהקולטים של דודי השמש.

 

מאמר זה פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 2: "משיח לא בא". לחצו כאן להזמנת הגיליון

אהוד בנאי הוא מוסיקאי, משורר וזמר

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה