דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

מאיר שטרית לאחר החתימה עם חברת HP לספק תעודות זהות ביומטריות, דצמבר 2008. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

תמונה מטרידה של הכנסת

עומר שרביט התחקה אחר הסוגיה המרתקת מדוע וכיצד עבר "החוק לזיהוי ביומטרי שמקים מאגר מידע" מוועדת החוקה של הכנסת (שהיא ועדה חשובה המטפלת בסוגיות חוקתיות) לוועדת המדע והטכנולוגיה (שהיא ועדה פחות חשובה שאינה מטפלת בסוגיות חוקתיות); מדוע הוקמה ועדה מצומצמת של ששה חברי כנסת לאישור חוק מהותי הנוגע לכל אזרחי המדינה; מדוע נערכו רבות מישיבות הוועדה בנוכחות חבר כנסת אחד בלבד; מדוע נערכו ישיבות הוועדה שלוש פעמים בשבוע בדיוק במקביל לישיבות המרתוניות סביב חוק ההסדרים של שנת 2009. למי אצה הדרך ומי ישלם את המחיר

 

 מנכ"ל משרד הפנים אריה בר פנה למטה ללוחמה בטרור לשם גיבוש ההיבטים התפעוליים, אך לא שיתף את הגורמים האמונים על כך ברשות האוכלוסין. במקביל, בשירותי הביטחון דווקא הגיעו למסקנה שאין צורך במאגר הביומטרי – כך לפחות טענה נציגת המטה ללוחמה בטרור בדיון פומבי שנערך באוניברסיטת תל אביב בקיץ 2008. בנוסף לדילוג על אנשי מרשם האוכלוסין, נמנע מנכ"ל משרד הפנים מלקיים את הנוהל המחייב בפרויקט מִחשוב מסדר גודל כזה – הקמת צוות מקצועי לניהול. מבקר המדינה קבע, כי הפרויקט יצא לדרך בלי שגובשו מדיניות ותוכניות מסודרות, וכי לא היה תיאום בין הגורמים השונים. המבקר דרש הקמת מִנהלה לתיעוד לאומי, אלא שזו טרם הוקמה

 

באוקטובר 2008 גרמו הנפילות בבורסה האמריקאית ומשבר האשראי לחוסר יציבות בעולם כולו. בירושלים שרר גם חוסר ודאות פוליטי, נוכח ההסכמים הקואליציוניים שבאו בעקבות הבחירות שהתקיימו באמצע ספטמבר ועם העברת מוסרות השלטון מקדימה לליכוד. ב-29 בחודש הקדישה הכנסת כמה דקות למשבר הכלכלי העולמי ולהשפעתו על המשק הישראלי. עוד על סדר היום היו המשבר בהשכלה הגבוהה, ישיבה מיוחדת לזכרו של רחבעם זאבי ותלונה של ח"כ מש"ס על שבית משפט בבאר שבע קיים דיון סמוך לכניסת השבת. לצד אלה הועלתה לקריאה ראשונה הצעת חוק שיזם שר הפנים מאיר שטרית: חוק תעודת זהות חכמה ומאגר ביומטרי.

שטרית דיבר על זיוף תעודות זהות, ויו"ר הכנסת ריבלין התבדח איתו על הצורך בביומטריה למלחמה בהצבעות הכפולות. אריה אלדד סיפר על אביו, שנהג לקחת דואר ברחביה, ויום אחד, כשהתבקש להמציא תעודת זהות, אמר לפקיד, "אני כאן, למה צריך תעודה?" לדברי אלדד, שתמך במהלך, ההיתממות המבודחת של אביו תיעשה למציאות עם הזיהוי הביומטרי, שכן לא יהיה צורך להביא תעודה מהבית. נסים זאב מש"ס, אף הוא תומך, סיפר איך מבקשים ממנו טביעות אצבע בנסיעות לארצות הברית. מי שהחמיץ פנים להצעה היה דב חנין. שטרית ניסה להרגיעו בטענה "שלא נעשה דבר בקלות דעת", היו דיונים במשרד המשפטים ויש גם סוכריה: שטרית סיפר שבביקורו בארצות הברית ביקש מהאמריקאים לבטל את דרישת הוויזה לישראלים, בתנאי שיהיו דרכונים ביומטריים. אחרי חילופי דברים קצרים אלה עבר בקריאה ראשונה אחד החוקים החשובים ביותר שעניינם זכות הפרטיות וזכויות חוקתיות אחרות.

מעקב אחד הדיונים האלה מעלה תמונה מטרידה באשר לאופן שבו עבר החוק לקריאות מתקדמות. למשל, בחלק מהדיונים היה שטרית הח"כ היחיד כמעט שהופיע, ולעתים הצביע לבדו. זו היתה הצגה של איש אחד. כשהופיעו ח"כים "בעייתיים" לדיוני הוועדה, או מומחים מבחוץ שהביעו התנגדויות, שטרית נלחם, הדף, בלם, נזף, השתיק, סנט, חבט, קִמבן ותִחמן את כל התרגילים בספר כדי לזרז את אישור התעודה החכמה והתוספת של המאגר הביומטרי. שטרית נאלץ להתמודד עם אופוזיציה מהכנסת ומחוצה לה לרבות סיקור תקשורתי ושוטף למשל של ניב ליליאן ב- ynet. כפרלמנטר ותיק הוא דאג לצופף את הישיבות לתקופה הלחוצה של השנה, ובחר לוועדה בת ששת החברים לפחות שני חברי כנסת שלא הזיקו ולא תרמו דבר. שניים אחרים כמעט לא הגיעו כלל. היה זה מבקר המדינה שקבע שלא התנהלה עבודת מטה מסודרת, ואף יו"ר הכנסת רובי ריבלין התלונן שהחוק לא עבר דיון מסודר. ככה זה עבד:

המערכה הביומטרית הראשונה: הצעת חוק ממשלתית

המאגר הביומטרי נכנס לסדר היום הציבורי בדלת האחורית. היוזמה המקורית נולדה ב-1995. אז החליט משרד הפנים להילחם בתופעת זיוף תעודות הזהות, ובתוך כך גם להקים מאגר תצלומים במרשם האוכלוסין. לשם כך החליט הדרג המקצועי לקדם הנפקה של תעודות זהות חכמות, בעלות שבב אלקטרוני, שאותן קשה לזייף.

באותה שנה התחלפו לא פחות מחמישה שרי פנים, כך שנראה כי הדרג המקצועי ולא הפוליטי הוא שהיה אחראי ליוזמה. משרד הפנים השתהה עם פיתוח התעודות החכמות שנים אחדות, שבמהלכן הוא פרסם מכרז להנפקת התעודות, ביטל אותו בהוראת בית המשפט בשל פגמים, פרסם מכרז נוסף ונסוג גם ממנו ב-2007. בשנת 2002 החליט צוות בין-משרדי שיש לעודד שימוש בפרטים מזהים ביומטריים, ואף להקים מאגר ביומטרי, אך הוחלט להכין תזכיר חוק נפרד למאגר, כדי שלא לעכב את חוק תעודות הזהות.

חוק המאגר הביומטרי גובש בידי הדרג המקצועי של משרד הפנים, ונחת בשנת 2005 על שולחן הוועדה לענייני ביקורת המדינה. לפי החוק, כל אזרח יהיה חייב לספק נתונים ביומטריים שלו, ובהם תצלום ממוחשב וטביעות אצבעות, והנתונים האלה יישמרו במאגר של מרשם האוכלוסין וכן יופיעו בתעודות הזהות ובדרכונים.

מול הלהיטות של שטרית להקים את המאגר עמד חשש הדרג המקצועי המשפטי מפגיעה בזכויות הפרט. לצד המשפטנים היו גורמים במערכת הביטחון, שלגלגו על החיפזון של משרד הפנים לקבל לידיו את המאגר, ובאותה נשימה פקפקו ביכולתו להגן עליו מפני דליפה

כעת התבקשה דעתו של משרד המשפטים, שאותו ייצג לצורך העניין מלכיאל בלאס, המשנה ליועץ המשפטי. בלאס קיים דיונים בהשתתפות נציגי מערכת הביטחון ומשרד האוצר, ואז התגלעה מחלוקת בין המשרדים השונים. משרד הפנים, שהיה אמור להיות המנוע של היוזמה, חשב שיש אמנם להיערך מהבחינה המשפטית למאגר ביומטרי, "אם וכאשר יהיה בכך צורך", אך טען שאין הוא מעוניין להתחיל להשתמש באמצעי הזיהוי הביומטריים במסמכי הזיהוי. באשר למאגר הנתונים הביומטריים, במשרד הפנים חשבו שמבחינת יעדי מרשם האוכלוסין והזיהוי אין צורך בו. המשטרה מצדה היתה מעוניינת בטביעות אצבעות בתעודות לשם זיהוי נפגעי אסון, והשב"כ צידד אף הוא בזיהוי ביומטרי כזה או אחר.

קיצורו של דבר, הדרג המקצועי של משרד הפנים ביקש לקדם את תעודת הזהות החכמה ולבחון אפשרות של שילוב אמצעים ביומטריים במקביל, בלי שהאחד יעכב את האחר. מנגד, במשרד לביטחון פנים דווקא היו מעוניינים בהקמת המאגר, אלא שמולם עמד שר הפנים רוני בר און, שכתבה ב"הארץ" (אור הירשאוגה, "מחוקקים על אצבע אחת", 18.11.08) ייחסה לו את העמדה כי אין צורך במאגר, בעיקר בגלל העלויות הכבדות.

היה זה מאיר שטרית, שנכנס לתפקיד שר הפנים באמצע 2007, שהיטה את הכף לכיוון הקמת המאגר. לפני כן, בהיותו שר התחבורה, הוקם במשרד זה מאגר תמונות ביומטרי של התמונות ברישיונות הנהיגה, בלי לגבות אותו בחקיקה. עתה פנה במרץ להקים מאגר של כלל אזרחי ישראל. כאמור, בדיקת מבקר המדינה העלתה כי החלטתו, שהיו לה השלכות רבות מהבחינה התפעולית והחוקתית, לא לוותה בעבודת מטה הולמת. למשל, מנכ"ל משרד הפנים אריה בר פנה למטה ללוחמה בטרור לשם גיבוש ההיבטים התפעוליים, אך לא שיתף את הגורמים האמונים על כך ברשות האוכלוסין. במקביל, בשירותי הביטחון דווקא הגיעו למסקנה שאין צורך במאגר הביומטרי – כך לפחות טענה נציגת המטה ללוחמה בטרור בדיון פומבי שנערך באוניברסיטת תל אביב בקיץ 2008. בנוסף לדילוג על אנשי מרשם האוכלוסין, נמנע מנכ"ל משרד הפנים מלקיים את הנוהל המחייב בפרויקט מִחשוב מסדר גודל כזה – הקמת צוות מקצועי לניהול. המבקר קבע, כי הפרויקט יצא לדרך בלי שגובשו מדיניות ותוכניות מסודרות, וכי לא היה תיאום בין הגורמים השונים. המבקר דרש הקמת מִנהלה לתיעוד לאומי, אלא שזו טרם הוקמה.

מול הלהיטות של שטרית להקים את המאגר עמד חשש הדרג המקצועי המשפטי מפגיעה בזכויות הפרט. לצד המשפטנים היו גורמים במערכת הביטחון, שלגלגו על החיפזון של משרד הפנים לקבל לידיו את המאגר, ובאותה נשימה פקפקו ביכולתו להגן עליו מפני דליפה.

עוד שטרית נאבק באנשי המקצוע, והנה חבר אליו השר לבטחון פנים אבי דיכטר, ששמח על ההזדמנות להקים מאגר ביומטרי ולהנפיק תעודת זהות חכמה שישרתו את כחולי המדים.

בקיץ 2008 הניח שטרית את הצעת החוק על שולחן הממשלה והביא לאישורה. עתה, לאחר האישור בממשלה, נראה כי המשוכה העיקרית הפכה לנקודת משען: המשפטנים, שקודם לכן היו המתנגדים הבוטים ביותר של המאגר, נאלצו עתה לחבוש את כובעם השני, של מי שאמורים להגן על הממשלה.

כך למשל, בקיץ 2009, באחד הדיונים על החוק, פנה השר מיכאל איתן, שהוא אחד המתנגדים התקיפים ביותר לחוק הביומטרי, אל נציגת משרד המשפטים ואמר: "ישבתי בוועדת השרים לענייני חקיקה, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ישבה שם ואמרה שהיא מתנגדת למאגר. אז למה את שותקת? למה גרוני ניחר כאן מכל הדבר הזה? אנחנו לא רואים את עוצמת ההתנגדות כאן כפי שהיא היתה צריכה להיות מבחינה ציבורית, וזה חבל". הדרבון של איתן לא עזר והנציגה המשיכה לשתוק.

לאלם מאונס של אנשי הדרג המקצועי במהלך דיוני אותו קיץ תרם שטרית, שחצץ בין המשפטנים למדובבים פוטנציאלים אחרים. כך, כשביקש יעקב גנות, ראש מנהל האוכלוסין, להיוועץ באנשי המקצוע, הוא פנה לנציגת רשות הטכנולוגיות במשרד המשפטים ושאל אותה לעמדתה. היא השיבה מיד: "את ההערות שלנו נעלה". מיד התפרץ לדיון שטרית והכריז: "זאת לא עמדה שלהם כי העמדה שלהם היא עמדת ממשלה. הרשות היא לא אדם עצמאי אלא היא חלק ממשרד המשפטים".

גנות התעקש: "אבל הם גוף מקצועי".

אלא שאז מיהרה נציגת משרד המשפטים ליישר קו עם שטרית והצטנפה בפינת המשמעת הממשלתית: "הרשות היא חלק מהממשלה ויש החלטת ממשלה שאנחנו כפופים לה. בשאלות ובנקודות שיש להעיר, אנחנו נעיר".

ובכן – אחרי שאישר את הצעת החוק בממשלת קדימה עבר שטרית לכנסת. בסתיו 2008, ערב הבחירות, ימים אחדים לפני פיזור הכנסת, הוקפצה הצעת החוק אל ראש ההצבעות כדי שהח"כים יספיקו להצביע עליה; החוק עבר בקריאה ראשונה ברוב של שמונה-עשר תומכים ומתנגד אחד (דב חנין), והכנסת יצאה לפגרה.

לאֵלם מאונס של אנשי הדרג המקצועי במהלך דיוני אותו קיץ תרם שטרית, שחצץ בין המשפטנים למדובבים פוטנציאלים אחרים. כך, כשביקש יעקב גנות, ראש מנהל האוכלוסין, להיוועץ באנשי המקצוע, הוא פנה לנציגת רשות הטכנולוגיות במשרד המשפטים ושאל אותה לעמדתה. היא השיבה מיד: "את ההערות שלנו נעלה". מיד התפרץ לדיון שטרית והכריז: "זאת לא עמדה שלהם כי העמדה שלהם היא עמדת ממשלה. הרשות היא לא אדם עצמאי אלא היא חלק ממשרד המשפטים"

המערכה הביומטרית השנייה: הצעת חוק פרטית

ההפוגה בפרלמנט לא ריפתה את ידיו של שטרית, שהעביר בקשה מיוחדת ליו"ר הכנסת דליה איציק וליו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, פרופ' מנחם בן ששון, לאשר את החוק בהליך חריג, בזמן שהכנסת כמעט אינה פועלת. תחילה הסכים בן ששון לדון בחוק בפגרה, אך מאחר שחלה, הדיון בחוק נאלץ להתעכב עד לאחר הבחירות.

בינתיים, למנכ"ל משרד הפנים אצה הדרך; ובדומה להתנהלות משרד האוצר בפרשת החוק המתיר להקים בישראל בית סוהר פרטי, הוא הזדרז לסנדל את המדינה בהתחייבות חוזית לפני שהחוק עבר בקריאה שנייה: בסוף 2008 פרסם משרד הפנים מכרז לרכישת מערכת לקליטה ואגירה של נתונים ביומטריים, לרבות מצלמות דיגיטליות, סורקים ממוחשבים, חיישני טביעות אצבע, משטחי חתימה, תוכנה לבדיקת תצלומים וטביעות ואחסון במאגר של מרשם האוכלוסין. הזוכה היתה חברת HP, שהמדינה התחייבה לרכוש ממנה חמש מיליון תעודות תמורת 270 מיליון שקל עד סוף 2013, גם במקרה שהמדינה לא תספיק להנפיק את התעודות.

בעקבות הבחירות עבר שטרית משולחן הממשלה לאופוזיציה. עתה דרש לטפל בחוק, שהיה אמור להידון בוועדת החוקה, בוועדה שבה הוא עצמו כיהן כיושב ראש: ועדת המדע והטכנולוגיה. בישיבה שהתקיימה במאי 2009 היה היו"ר שטרית בהיר ונחרץ:

"אחד החוקים שאני מקווה שיגיע לשולחננו זה חוק שהגשתי אותו כשר הפנים, חוק לזיהוי ביומטרי שמקים מאגר מידע. החוק עבר קריאה ראשונה בכנסת, אנחנו מתכוונים להחיל עליו רציפות. דיברנו עם שר הפנים שיעבירו את החוק לפה". הליך הרציפות ששטרית מכוון אליו הוא נוהג שמאפשר להמשיך בקידום הצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה אך חקיקתה נעצרה בגלל פיזור הכנסת וכינון ממשלה חדשה.

היועצת המשפטית של וועדת המדע והטכנולוגיה, נירה לאמעי-רכלבסקי, הבהירה לנוכחים כי החוק הביומטרי נמצא על שולחן ועדת החוקה, אך שטרית מיהר להסביר לחברי הוועדה את פשר המעבר: "העברתי אותו לוועדת החוקה בזמנו בגלל שהיתה לי הבטחה ממנחם בן ששון שהוא יטפל בו במהירות ויגמור אותו לפני הפגרה. עכשיו המצב השתנה, ואני אטפל בו במהירות… כל עוד שלא מעבירים את החוק הביומטרי, אי אפשר להתחיל בהפקת תעודות הזהות והדרכונים החדשים. חתמנו כבר חוזה עם חברת HP להפיק תעודות זהות ביומטריות, שזה קריטי למדינת ישראל. דיברתי עם משרד הפנים, והסיכום איתם הוא שזה יבוא לפה".

הנה כי כן, כפי שאמר שטרית בהזדמנות אחרת, יש כאן עניין פרסונלי, לא מהותי; החוק הועבר תחילה לוועדת החוקה בגלל האפשרות של קידומו הזריז. חוץ מזה, המדינה כבר התקשרה עם HP והזמן דוחק.

בשלב זה העתיק שטרית, את הצעת החוק מילה במילה והגישו כהצעת חוק פרטית. והיתה עוד בעיה קטנה, זו של הוועדה הקודמת שהחוק הונח על שולחנה. פרופ' בן ששון כבר פרש מהכנסת וחזר לאוניברסיטה, והיו"ר החדש של ועדת חוקה ומשפט, דוד רותם, התעקש להותיר את החוק בגבול הגזרה שלו. שטרית חבר לש"ס, מחזיקת תיק הפנים, והצליח להפיס את דעתו של רותם, שהסכים להעביר את החוק לוועדת הפנים.

ב-8 ביוני 2009, במסגרת ישיבה של ועדת הכנסת שדנה בחוק הביומטרי, הודה רותם בגילוי לב, כי הבקשה להעביר את החוק מטיפולו נבעה מהסתייגותו מהחוק, בעוד שטרית ושר הפנים אלי ישי מעוניינים לקדמו מהר ככל האפשר:

רותם: "הוא ביקש, משום שידעו שאצלי יש בעיה של זכויות אדם, ופה הולכים להקים עוד מאגר".

רוני בר און (מבולבל, מבקש הבהרה): "זו בעיה של יותר מדי זכויות אדם או של פחות מדי זכויות אדם?"

בתשובתו הסביר רותם כי בניגוד אליו, שיש לו הסתייגויות ביחס לחוק, משרד הפנים והחרדים, או למצער נציגיהם בממשלה, מעוניינים מאוד במאגר הביומטרי: "בעיה של יותר מדי מאגרים… אין להם בעיה עם זה. הם רוצים את זה יותר מהר".

לאחר מכן באה ההצבעה, והנה החוק עובר לוועדת הפנים. היו"ר של ועדה זו, דוד אזולאי מש"ס, מוותר על התענוג לדון בתפוח האדמה החוקתי ומודיע שהנושא "כבד". מכאן הוחלט שהחוק יעבור לוועדה משותפת – טכנולוגיה ומדע ופנים – שהיושב בראשה הוא לא אחר מאשר השר לשעבר, וכעת הח"כ, מאיר שטרית.

רותם מוועדת החוקה, מונה לחבר בוועדה המשותפת, ומשהבין את התרגיל שהיה שותף לו, ביקש להכניס לפרוטוקול הסתייגות נקמנית משהו על המלקוח שהוחרם ממנו:

"אני אגיד לך מה, אני רוצה שבכל מקום שכתוב 'ועדת המדע והטכנולוגיה', יהיה כתוב 'ועדת חוקה, חוק ומשפט' ולחילופין 'כל ועדה בכנסת שבראשה עומד מי שהיה שר הפנים או חבר הכנסת מאיר שטרית'. אני רוצה הסתייגות כזאת במפורש". השר אלי ישי, משועשע מהיעלבותו של רותם, ענה לו בלגלוג: "ותתקן את זה, אפילו אם הוא פורש ולא יהיה חבר כנסת". על ההסתייגות הזו, חסרת משמעות מהותית כשלעצמה, מצביעים, והיא נופלת.

היעילות של הוועדה מצאה את ביטוייה גם בכך שבישיבות מס' 2, 3, 4 ו-5 סעיפים בחוק אושרו פה אחד והיתה תמימות דעים גמורה: שטרית הצביע לבדו משום שהיה חבר הוועדה היחיד שהתייצב לדיונים. הימים היו ימי הדיונים וההצבעות על חוק ההסדרים, ומאחר שהממשלה היתה מנופחת יותר מכל קודמותיה, עם מספר שיא של שרים וסגני שרים, חברי כנסת מן השורה כרעו תחת מספר הוועדות שבדיוניהן היה עליהם להשתתף. במצב כזה, קביעת שלוש ישיבות שבועיות לחוק הזה היתה מתכון בטוח להיעדרויות

המערכה הביומטרית השלישית: ועדה מצומצמת מאד

המהלך הזה של שטרית ממחיש את יכולותיו בתמרון עמיתיו לצרכיו: הוועדה המשותפת היתה מצומצמת מאוד וחבריה נבחרו בקפידה כדי שההתנגדות תהיה קטנה ככל האפשר. דב חנין קבל על הצמצום הזה בנושא כה מהותי וכבד משקל: "הוועדה המשותפת הזאת תתנהג כמו כל ועדה אחרת. כאן יש לנו ועדה של שלושה-עשר חברים. אנחנו מעבירים נושא כל כך גדול לוועדה קטנה? למה?" דוד אזולאי ניסה להרגיעו ואמר שזה עניין טכני של יעילות וחיסכון בזמן: "הרעיון להקים ועדה משותפת היא לקדם את החוק ולהזדרז. הוועדה הזאת עמוסה בהרבה מאוד נושאים כבדים. ועדת המדע לא עמוסה, והיא יכולה לסיים את החוק כמה שיותר מהר… טובת העניין היא ועדה מצומצמת של שישה חברים ולא של עשרה חברים".
הוועדה היתה יעילה, או מוטב, יעילה מדי. לפני הפרטים וההסבר, הנה קטע מדיאלוג שהתנהל בין איתן כבל ויו"ר הוועדה מאיר שטרית ב-27 ליולי 2009, במהלך הדיון התשיעי בחוק:

כבל: "אדוני היושב ראש, אני יכול לומר משהו לא למהות? ברשותך, כמי שהיה בחלק מהישיבות ומכיר את הנושא, אמרתי לך, גם בתקופת היותי שר, עסקתי בחלק מהבישול כפי שהוא פה היום וזו עבודה שעשיתי אז. יחד עם זאת, בכל זאת אני מרגיש עקצוץ כל פעם כשאתה אומר שחברים לא היו. הרי אני מכיר אותך, אתה באמת ותיק חברי הכנסת, גם ותיק בתרגילים, אני מכבד אותך מאוד…"

מאיר שטרית: "אבל זו עובדה שחברים…"

כבל: "העובדה היא עובדה, אבל בכל זאת, כי אחר כך אנחנו פותחים את העיתונים ומבינים שהיינו עב"מים".

שטרית: "אלה שהיו, היו. אני מציין את חבר הכנסת ביבי, את חברי הכנסת איתן כבל, יעקב אדרי, את חבר הכנסת מיכאלי ואת חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שהיה פה בחלק מהדיון ואת חבר הכנסת דב חנין. אלה היו פה ועניין אותם. האחרים, לצערי, לא היו פה באף ישיבה".

כבל: "אדוני היושב ראש, אני בא להגן עלינו, חברי הכנסת, במובן הזה שזאת היתה תקופה של חוק ההסדרים. גם לאדם כמוני, שהוא לא מספיק גדול, היה קשה להתפצל ליותר ממה שאני. אני אומר את זה פה, כי אני חושב שזה חוק מאוד מאוד חשוב. אתה יודע שאני מתייחס אליו כך, ואני חושב שגם שאר חברי הכנסת מתייחסים אליו כך. אני באתי להגן על חברַי קצת, אז תרשה לי".

עד כאן הדיאלוג, כעת לפרטים:

לוועדה נבחרו חברי הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו, איתן כבל מהעבודה, כרמל שאמה-הכהן מהליכוד, אברהם מיכאלי מש"ס ואריה ביבי מקדימה. רוב הדיונים התקיימו ביולי 2009. שטרית קיים דיון מרתוני על סעיפי החוק, לעתים שלוש ישיבות בשבוע.

היעילות של הוועדה מצאה את ביטוייה גם בכך שבישיבות מס' 2, 3, 4 ו-5 סעיפים בחוק אושרו פה אחד והיתה תמימות דעים גמורה: שטרית הצביע לבדו משום שהיה חבר הוועדה היחיד שהתייצב לדיונים.

הימים היו ימי הדיונים וההצבעות על חוק ההסדרים, ומאחר שהממשלה היתה מנופחת יותר מכל קודמותיה, עם מספר שיא של שרים וסגני שרים, חברי כנסת מן השורה כרעו תחת מספר הוועדות שבדיוניהן היה עליהם להשתתף. במצב כזה, קביעת שלוש ישיבות שבועיות לחוק הזה היתה מתכון בטוח להיעדרויות.

שטרית הזכיר לכבל את ההשתתפות של ח"כ אריה ביבי בישיבות. ובכן, ביבי הגיע לישיבה הראשונה, ואז דילג על הדיונים עד השביעית. סקירה של שנים-עשר הדיונים מוצאת כי ביבי תרם ליעילות של גיבוש החוק – הוא פשוט לא אמר אף מילה.

באשר למיכאלי – גם הוא בא לישיבה הראשונה ואז דילג לשמינית. גם הוא לא הפריע למהלך העניינים, והיה קונסטרוקטיבי למדי: באחד הדיונים הוא שאל מי אחראי למאגר הנתונים של צה"ל, הציע להפריד את מחזיקי המאגר לשני משרדי ממשלה, ותהה על חוסר הבהירות האופפת את מידת הוולונטריות של הפיילוט.

חמד עמאר וכרמל שאמה-הכהן הופיעו בפעם הראשונה בדיון העשירי (!). באותו דיון, שנערך בסוף יולי 2009, טען עמאר שלא קיבל זימון וזעם על ששטרית בעצם התדיין עם עצמו:

"אני כחבר ועדה ידעתי שאני חבר ועדה רק דרך העיתונות. אני לא קיבלתי שום מינוי, שום מכתב, שום דבר. אני רואה את החוק הזה כאחד החוקים החשובים ואני רואה את ההתלהבות שלך, שזה חוק מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שאין מה למהר, שישים ואחת שנים יכולנו לחיות בלי זה, אנחנו יכולים לדחות את זה לאחרי הפגרה… לדחות את זה לאחרי הפגרה ולפתוח את הדברים, לדון בזה, להיכנס לעומק. אני אומר לך, כחבר ועדה אני לא ידעתי בכלל שאני חבר ועדה, ואיך שהבנתי וקראתי את זה בעיתונות, אתה לבד הצבעת על כל הסעיפים".

כאן התחילו חילופי דברים ממושכים בין שטרית ועמאר בשאלה אם האחרון קיבל זימון. עמאר התעקש לברר אם מישהו בכלל נכח בהצבעות: "אני רוצה להבין, כמה אנשים מהוועדה הצביעו לחוק הזה? כמה אנשים נוכחו בוועדה?"

כאמור, יש ממש בטענה הזאת, שכן ברוב הדיונים הראשונים שטרית היה כמעט הפרלמנטר היחיד שהתדיין עם אנשי המקצוע.

"בפעם הבאה תבדוק את העבודה שלך", צלף לעברו בחזרה שטרית, וקיווה כנראה שבכך היסה את הסורר. אלא שעמאר התעקש, וחתם את הוויכוח באמירה כמו לפרוטוקול כי באמת לא זומן: "כשאני אומר לך שאני לא ידעתי, אני יודע מה אני אומר".

בסיכומו של דבר בלטו בנוכחותם הפעילה דב חנין וניצן הורוביץ, אלא שהם לא היו חברים בוועדה ולא היו רשאים להצביע על הסעיפים. מיעוט הנוכחים סייע לשטרית, אם כי עדיין היה עליו לנווט את הדיונים כך שייבלמו הניסיונות לדון בשאלת השאלות, והיא מידת נחיצותו של המאגר הביומטרי.

בסוף יוני התקיים הדיון הראשון בחוק במסגרת הוועדה המשותפת והמצומקת. מלכיאל בלאס ניסה להציב את שאלת המאגר הביומטרי במוקד, ודיבר על הצורך לבדוק את חוקתיות המאגר אל מול חוק יסוד כבוד האדם, ואת הפוטנציאל של המאגר לפגוע בפרטיות כתוצאה מהשימוש בו והגישה אליו.

בלאס פתח בהנחה שיש סבירות לפגיעה בפרטיות, אך בהמשך דבריו פירט את ההצדקות שיש להקמת המאגר. למרות הסיכונים שהוא עצמו תיאר כמוחשיים, העריך בלאס ש"אפשר לייצר איזונים מורכבים כדי לאפשר למשטרה לעשות שימוש במאגר לצרכים שמפורטים בהצעת החוק". לאחר מכן הציב בלאס את שאלת המידתיות, כלומר חששות מול רווחים. הוא הדגיש סכנות של זליגה, ושל גישה שלא כדין לאנשים שאינם מורשים, והודה בגילוי לב שלא ניתן לסתום את הפרצות האלה באופן הרמטי.

ח"כ ניצן הורוביץ הקשה: "אם זה קורה בצורה כל כך נפוצה במאגרים הקיימים, למה אתה חושב שתצליח במאגר העתידי?" אבל שאלתו העקרונית של הורוביץ נבלמה בידי שטרית, שביקש מבלאס להציג את אמצעי אבטחת המידע. תשובתו של בלאס נגעה בהעסקת עובדי מדינה, בסיווג בטחוני ובענישה מחמירה במקרה של פריצה, שאמורים להפחית משמעותית את סכנת הזליגה. באשר לשימושים גוברים בידי הממשלה, הוא פירט מנגנון של דיווחים שיקשה על כך, ולבסוף טען כי הצבת אדם "ממונה על הפרטיות" אמורה למנוע את הגישה מעובדים שאינם מורשים לכך.

בשלב הזה לקח את המושכות השר מיכאל איתן, שהעריך כי שופטי בית המשפט העליון, בהתבסס על דבריו של בלאס, לא יוכלו לאשר את החוק. הוא תמה על היעדרות אנשי ביטחון מהדיון, והביע חשש מ"שינוי פניה של החברה הישראלית" במקרה של סחר חופשי מאגרי המידע האלה, אם וכאשר ייפרצו.

מיכאל איתן היה זה שבזכותו הרימה ראש ההתנגדות לחוק. כאן דרוש הסבר: איתן ירש את החוק הביומטרי מהממשלה הקודמת. הוא אמנם הצביע בעד החלת הרציפות של החוק, אבל הסביר (ynet, 18.7.09) כי אילו התנגד לרציפות, היו נתקעים עוד שבעה-עשר חוקים חשובים אחרים. עוד הוא אמר, כי אף שלא בלם את החוק, שהוא מחויב לו כשר הכפוף למשמעת קואליציונית, הוא נחוש לבצע בו שינוי מהותי: מניעת הקמה של מאגר ביומטרי מועד לדליפה. "זליגה של המאגר היא גרועה מאסון צ'רנוביל", ציטט ניב לילאן, כתב מדור המחשבים של ynet (30/6/2009) את דבריו של איתן. "ביום שיסתובבו תקליטורים עם טביעות אצבע ותווי פנים של האזרחים ויסחרו, הדבר ישנה את פניה של החברה. אני מתפלא שגורמי הביטחון לא נותנים את דעתם על הנושא. מדובר בסכנה גדולה מאוד לחברה בישראל, ומדובר בדבר בלתי הפיך".

איתן אכן הסתמן כמכשול הקולני ביותר לחוק. יוזם החוק שטרית הריח את ההתקפה וביקש לבלום אותה באבה, תוך שסנט באיתן שבעצם אין לו מושג על מה מדובר, שכן לא היה שותף לדיונים המוקדמים בגיבוש הצעת החוק ובעצם הוא רואה צל כהרים:

"כן, אני אומר לך שאתה לא יודע. אני מצטער לומר לך, אתה לא יודע על מה אתה מדבר. לא היית בדיונים, אתה לא שותף לזה. אתה לא יודע מה היה. איזה שטויות, אין סיכוי כזה שיסתובב מאגר של טביעות אצבעות. אתה מעלה מן 'דמון' שלא קיים בכלל".

כאן התחילו חילופי דברים לא דיפלומטיים בין השניים, כששטרית מתעקש שאין סיכוי שהמאגר ידלוף, ואילו איתן מנסה להישען על בלאס, שהודה כאמור שיש סכנה כזאת.

ספקות בדבר בטיחותו של מאגר ביומטרי הועלו בעת ההיא בידי מומחים מהשורה הראשונה בתחום, כמו הפרופ' למדעי המחשב אלי ביהם, שטען שאי אפשר להבטיח שהמאגר לא ידלוף. גם ד"ר עומר טנא מהמועצה להגנת הפרטיות מתח ביקורת על רעיון המאגר, וטען כי בעידן של פריסת מצלמות מעקב בכל פינה, מאגר תמונות ביומטרי מציב את התושבים בסכנה של מעקב רצוף ומעיק בידי השלטון. במקביל לדיונים בוועדה פרסמו מדענים ישראלים ממגוון תחומים, ובהם מומחים לאבטחת מידע והצפנה וזוכי פרס נובל ופרס ישראל, גילוי דעת המתנגד להקמת המאגר בגלל הפגיעה בפרטיות ובכבוד האדם ואף בביטחון המדינה ותושביה. מניעת זיוף, כתבו המדענים, אפשר להשיג באמצעים זולים ובטוחים יותר מהמאגר.

באותו זמן, כדי להמחיש את הקלות שבה ידלוף המאגר הביומטרי אם וכאשר יוקם, העלו מתנגדיו לרשת את פרטיהם האישיים של הח"כים שתמכו בהקמת מאגר בקריאה הראשונה, ובהם איתן כבל, רובי ריבלין, נסים זאב וכמובן מאיר שטרית. הכוונה כאן לנתונים המופיעים במרשם האוכלוסין, שדלף פעמים אחדות, והיה לנחלת הכלל, פחות או יותר.

השר מיכאל איתן (ליכוד): "זליגה של המאגר היא גרועה מאסון צ'רנוביל. ביום שיסתובבו תקליטורים עם טביעות אצבע ותווי פנים של האזרחים ויסחרו, הדבר ישנה את פניה של החברה. אני מתפלא שגורמי הביטחון לא נותנים את דעתם על הנושא. מדובר בסכנה גדולה מאוד לחברה בישראל, ומדובר בדבר בלתי הפיך"

 

המערכה הביומטרית הרביעית: "יהיה מאגר, נגמר העניין, חבר'ה, זה לא פתוח לדיונים"

בינתיים הסכימו השר אלי ישי ואחרים שאפשר למנוע כמעט לחלוטין זיוף של תעודות זהות בלי להקים את המאגר. אבל שטרית גילה נחישות וביקש לקבוע ששאלת השאלות לא עוד תיזרק לחלל האוויר: "חברים, אני לא חוזר לפתוח את הדיון מחדש, למה צריך מאגר. יהיה מאגר, נגמר העניין, חבר'ה, זה לא פתוח לדיונים".

עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות נכח בכל הדיונים בוועדת המדע והטכלונוגיה: "במהלך הדיונים הסתבר שוב ושוב שהצעת החוק מלאה פרכות וחוסרים מדאיגים. לכן, לאחר יום דיונים מפרך בכנסת מיהרו נציגי הממשלה לדיונים פנימיים שנמשכו לעיתים עד שעות מאוחרות במטרה לסתום פרצות ולהטליא את החוק המוצע. הסדרים חדשים לעיתים מרחיקי לכת נדחסו באישון לילה אל תוך הצעת החוק – זה באמת חוק קשה – והונחו בבוקר על שולחן הועדה דקות ספורות לפני שהתכנסה כדי לדון בהם".
מתוך הפרוטוקול:
אבנר פינצ'וק: רק הרגע קיבלנו תיקונים שמשרד המשפטים ישב והתחבט עליהם במשך שבוע […] אדוני אולי מתמצא בכל החוקים הרלוונטיים והנושקים למטריה שנוגעת כאן, אבל אני נזקק בדרך כלל לאיזושהי חשיבה ואף אדם מקצועי, לפחות במקצוע שלי, אם הוא אחראי, הוא לא יכול להתייחס למשהו בשלוף.
מאיר שטרית: כאן לא עשינו בשיטת השלוף. משרד המשפטים ישב על המדוכה.
פינצ'וק: אבל אני מתבקש להגיב על זה בשיטת השלוף.
שטרית: אתה יכול להגיב, אתה יכול לא להגיב up to you.
(דיון מיום 19/7/2009)
שטרית טען שאלה תיקונים שנעשו תוך כדי תנועה ובעצם "אין כאן שום דבר חדש". אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים סתרה את דבריו ואמרה כי "למען ההגינות חייבים לומר שיש כאן משהו חדש". שטרית לא התרגש, סירב לדחות את הדיון בסעיפים החדשים, ושוב נעזר במכתמים באנגלית: "אתה יכול להגיב, אתה יכול לא להגיב. Up to you".

בדיון הראשון נתלה שטרית בטיעון הביטחוני ואמר כי בעיית זיוף תעודות זהות עלולה לגרום לכניסה של גורמים בלתי רצויים לישראל. הוא המשיך בשיח ההפחדה גם בדיונים הבאים, כשאמר כי ישראל "פרוצה לכל רוח. עם טיפה מאמץ אדם יכול להיכנס לפה בקלות, והוא יכול להיות מחבל, ויש מחבלים, והוא יכול לחיות פה בשקט והרבה פעמים גם לקבל מהמדינה קצבאות ושירותים שונים, על חשבון המדינה, בלי שהוא אזרח ישראלי בכלל" (30/6/2009). אלא שבעיה זו אינה מצריכה מאגר ביומטרי, וכפי שנאמר קודם, גם מערכת הביטחון לא ראתה במאגר תנאי הכרחי, בהתאם להתבטאות של נציגת הלוט"ר (=המטה ללוחמה בטרור). יש משהו אירוני בכך שבשניים מהדיונים היה זה שטרית שכינה את חששות המומחים מדליפת המאגר "פראנויה".

לקראת ההצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית ב-16 לנובמבר 2009 הודיעו ח"כים מכל סיעות הבית שלא יתמכו בחוק. הממשלה משכה אותה ברגע האחרון לבחינה מחודשת.

אף יו"ר הכנסת רובי רובלין טען שהדיונים היו חסרים: "…הדיון בוועדות הכנסת אינו מס שפתיים […] תפקיד הכנסת הוא לקיים את הדיון המהותי והרחב, ובעניין זה אין שום קיצורי דרך. מי שחושב שמדובר רק בפרוצדורה אינו אלא טועה. זוהי פרוצדורה שיורדת למהות" ("הלחץ עבד: ההצבעה על חוק המאגר הביומטרי נדחתה בשבוע", שמוליק שלח ואדריאן פילוט, גלובס, 16/11/2009).

באותו ערב מינה ראש הממשלה צוות שרים בראשות מזכיר הממשלה צבי האוזר, שיבחן את הצעת החוק ויגבש סביבה פשרה. משסיים האוזר את עבודתו, הוכנס תיקון אחד בהשפעת הפקידים: לפי התיקון הזה, הפרויקט יהיה וולנטרי ויכלול תמריצים שיעודדו השתתפות בו. בנוסף, הוחלט שתיקבע תקופת מבחן של שנתיים (הפיילוט) לבדיקת אופן יישום החוק. בתקופה זו תיבדק הנחיצות של המאגר ואופן השימוש בו. בסוף הפיילוט שר הפנים יוכל להחליט אם להחיל את החוק על כלל התושבים או למחוק את המאגר. ההצעה עברה בקריאה שנייה ושלישית. דליה איציק סיפרה כי הילדים שלה שכנעו אותה להצביע נגד. זה לא עזר. תשוקת השליטה של השלטון באזרחים תתמתן רק בבית המשפט העליון, אם תתקבל העתירה שהוגשה נגד החוק.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 64 של "ארץ אחרת": מדינת מעקב – המאגר הביומטרי ומאגרים אחרים

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה