דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
19 באוקטובר 2000 | מהדורה 01

מלכה פיוטרקובסקי, מנהלת מדרשת לינדנבאום, המסגרת הגדולה בארץ של לימוד תורה לנשים. צילום: מרשה וינשטיין

תלמידה חכמה

"אני מוכנה למסור את נפשי על עניין המעמד האישי, ולעסוק בנושאים כמו גירושין, עגונות, נשים מוכות; להקדיש את כל כוחי לעיסוק בנושאים הלכתיים שאליהם מתנקז סבל אנושי כתוצאה מן המבנה ההלכתי הנוכחי, שבו קיימת א-סימטריה בין גברים לנשים." צביה ולדן שוחחה עם מלכה פיוטרקובסקי, מנהלת מדרשת לינדנבאום ללימוד תורה ולנשים

מלכה פיוטרקובסקי לבית הרבסט הייתה ילדה קטנה כשהתעוררה בה לראשונה התשוקה ללימודי גמרא, אולם ספק אם שיערה אז שלימים תעמוד בראשה של מדרשה שבה יכולה כל אישה להתעמק בספרים שבמשך אלפי שנים היו מחוץ לתחום לנשים. פיוטרקובסקי, היום בת 36, היא אם לחמישה ילדים, בעלת תואר שני בתלמוד באוניברסיטת תל-אביב ומנהלת מוסד ראשון מסוגו בעולם, מדרשת לינדנבאום.

כמו בנותיו המפורסמות של רש"י, כמו הסופרת דבורה בארון, גם מלכה פיוטרקובסקי קראה תיגר על אחת המוסכמות היותר נוקשות של העולם היהודי המסורתי, ולא זו בלבד, אלא שהיא שמה לעצמה מטרה וייעוד, למצוא בגמרא פתרונות לבעיות הלכתיות של נשים בעידן המודרני, דבר שגם רבנים גברים וכבירי השפעה נמנעים מלעשות.

היושבת בשורה האחרונה

"גדלתי באשדוד", מספרת מלכה פיוטרקובסקי, "אבי האמין שצריך לבנות את הארץ והיה לקבלן בעיר, וצריך לזכור שלפני ארבעים שנה אשדוד הייתה בראשית דרכה. כאשר גדלנו, עלתה השאלה של חינוך דתי איכותי. שתי אחיותי למדו בירושלים, וזה לא היה קל. כשהגיע תורי, תור הבת השלישית, החליט אבי שעלינו לעבור כולנו לירושלים. מעתה ואילך היה זה הוא שנסע הלוך ושוב.

"בירושלים הייתה לי הזכות ללמוד בפלך, בית-ספר יוצא דופן בעולם החינוך הדתי לבנות, והיה עוד יותר יוצא דופן בשנות השבעים, בניהולה של פרופ' אליס שלוי. לימים, כשהיא הזמינה אותי ללמד בבית-הספר, היה ברור לי שאני עומדת לחלוק עליה. כשדיברנו על כך היא אמרה לי: 'זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה אותך כאן.' אני חושבת שזו חלק מהגדולה שלה. לימדתי בבית-הספר כעשר שנים."

איך הגעת ללימודי התלמוד?

"בצבא שירתתי כמורה בקריית-שמונה. אלה היו שנתיים נפלאות. אחר השירות הצבאי התלבטתי, ואז אמר אבי: 'תבחרי ללמוד מה שבאמת מעניין אותך.' 'אני אוהבת תלמוד,' אמרתי,' 'אבל מה עם הפרנסה?' ואבא שלי ענה: 'תלמדי מה שאת אוהבת, הפרנסה בעזרת השם.' וכך היה."

נתקלת בקשיים?

"בחינוך הדתי הבנות לומדות מדרש ואגדה, אבל לא הלכה. בנות אינן לומדות גמרא. בחוג למדעי היהדות בבר-אילן לומדים הבנים והבנות יחד הכול. חוץ מתלמוד, כמובן. ההסבר המקובל הוא שלבנים יש רקע קודם, הם באים מישיבות. אבל אני התעקשתי ללמוד תלמוד ברמה גבוהה, וכדי להתקבל ביקשתי להיבחן. עמדתי בבחינה בהצלחה, והורשיתי להשתתף בשיעורים של הבנים. ישבתי בשורה האחרונה, ולא נטלתי חלק פעיל בשיעור."

כבר היית נשואה אז?

"זכיתי להינשא לאיש מיוחד, והוא שותף מלא הן לאחריות בבית והן למאמצי בלימודים. בתקופה ההיא כבר היו לנו שני ילדים. כשנישאנו הוא דווקא לא אהב תלמוד. הוא היה אחד מאלה – והם רבים – ששיטת ההוראה המסורתית של הגמרא בישיבה הרחיקה אותם מן הטקסטים הנפלאים. היום כבר מזמינים אותי ללמד בהשתלמויות של מורי ישיבות. לפעמים הם שואלים אותי: 'מלכה, מניין הבאת את התפישה הזו של הדיון?' ואני עונה: 'האם כל מה שאמרתי לא מצוי בפנים?'"

"קריאה בתורה ותפילה ליד הכותל גם הן בגדר הלכה, אבל אני לומדת כדי למצוא פתרונות למצוקות אנושיות, כדי למנוע סבל מיותר. מה שמנחה אותי איננו הצורך למרוד. פחות חשובים לי הדברים הקשורים בגילויים חיצוניים"

איך הגיבה הסביבה על הבחירה שלך ללמוד גמרא עם הבנים?

"זה לא תמיד היה קל. עד היום, במפגשים הראשוניים, עדיין חלה עלי חובת ההוכחה. הכניסה של נשים לעולם ההלכה איננה פשוטה, יש בה איום על הגברים ועל האורתודוקסיה השמרנית."

אבל אחרי ככלות הכול, היום את עומדת בראש בית-המדרש הראשון לנשים בעולם.

את התואר השני עשיתי דווקא באוניברסיטת תל-אביב. רציתי לפגוש אנשים אחרים, והם אכן איפשרו לי לעסוק בנושא שעניין אותי במיוחד – נשים והנחת תפילין. בינתיים נולדו לנו עוד שלושה ילדים, הבכור שלנו הוא עכשיו בן 13 וחצי והצעירה ביותר בת שנה וחצי.

"הייתי שמחה אם היית באה ורואה בית-מדרש שבו לומדות נשים כל היום, עד שעות מאוחרות. הלימוד התורני דורש מידה גדולה של התמסרות והשקעה, זמן וכוחות נפש. אולי זאת אחת הסיבות שנשים מועטות בוחרות בלימוד התורה כדרך חיים."

התלמוד אינו אל-זמני

"ניקח למשל סוגיה כלשהי. במקומות רבים היה המלמד פשוט מנחה את התלמידים בקריאה של השתלשלות הדיון – זה טוען כך וזה טוען כך. יש בלימוד מסוג זה יתרון: התלמיד מגלה במרוצת השנים בקיאות בחומר, ולכן יש בישיבות רבנים רבים וחשובים ללמוד מהם.

"אנחנו לא למדנו כך, ומבחינות רבות אנחנו הופכות את החיסרון הזה לייחוד שלנו. אנחנו מוגבלות פחות בדרך הלימוד. לאו דווקא הבקיאות מנחה אותי בלימוד. אני רוצה ללמד את התלמידות שלנו לחשוב, לקרוא שוב ושוב את הגמרא לפני שניגשים לפרשנים. להבין את הגישה, להבין את השיקולים העומדים בבסיס הפסיקה ההלכתית של כל פוסק ופוסק. אני מעוניינת להכניס את הדיון בסוגיה לעולם החברתי, הכלכלי והפסיכולוגי של התקופה שבה היא נאמרה ונכתבה."

האין זה מפחית מהמימד האל-זמני של התלמוד?

"התלמוד אינו אל-זמני, הוא אנושי. דורות רבים של פרשנים ביקשו להבין את הסוגיות בעיניים של בני הזמן. התלמוד עצמו נותן בידינו עובדות ביוגרפיות אודות חלק מן החכמים. כך אנו יכולים להבין חלק מהאמירות החריפות המצויות בו. כשרבי יוחנן אומר במסכת קידושין שמצוות כיבוד הורים היא מצווה שכל-כך קל להיכשל בה, עד ש'אשרי מי שלא ראה את הוריו',מציידת אותנו הגמרא בידע שרבי יוחנן התייתם בהיותו תינוק."

למה להתעקש דווקא על הלכה? מה בדבר הזכות של הנשים לקרוא בתורה, למשל, או להתפלל במניין ליד הכותל?

"קריאה בתורה ותפילה ליד הכותל גם הן בגדר הלכה, אבל אני לומדת כדי למצוא פתרונות למצוקות אנושיות, כדי למנוע סבל מיותר. מה שמנחה אותי איננו הצורך למרוד. פחות חשובים לי הדברים הקשורים בגילויים החיצוניים.

"הנשים הלומדות הלכה בארץ שונות מאלה שהביאו לכאן את הלימוד מאמריקה. אני מוכנה למסור את נפשי על עניין המעמד האישי, ולעסוק בנושאים כמו גירושין, עגונות, נשים מוכות. להקדיש את כל כוחי לעיסוק בנושאים הלכתיים שאליהם מתנקז סבל אנושי כתוצאה מן המבנה ההלכתי הנוכחי, שבו קיימת א-סימטריה בין גברים לנשים. זה הנושא שבוער בעצמותי.

"אני מאמינה שההלכה יכולה וצריכה להתפתח כדי לתת מענה לשאלות אישיות, בדרך-כלל כאלה הכרוכות במעמד האישי, אבל לא רק. ואני משוכנעת שהלימוד של נשים יכול להביא אל הפתרונות האלה. הניתוחים ההלכתיים הם רציונליים, אך הקו המנחה אותם יכול להיות רגשי. מערכת הרגשות, כשיקול דעת ראשוני, אינה פחותה משיקולים אחרים. אני לא מוכנה להשלים עם העובדה שיש אנשים שסובלים בגין ההלכה ואני רוצה לחפש את התשובות בתוך ההלכה, לאמץ את שפתה. ואני יודעת, מתוך הלימוד שאליו הגעתי עד כה, שהתשובות מצויות בה. כיום, בשם ההלכה, לעתים מתרחש בדיוק ההפך, עד כדי חילול השם ממש."

מהי בעצם ההלכה?

"זאת השאלה בה"א הידיעה. ההלכה באה להגן על בני-האדם מפני עצמם. 'אדם לעולם מועד'. צריך הלכה כדי להימנע מ'איש את רעהו חיים בלעו.' ההלכה באה לתת מענה להתלבטויות. במקום שבו יש בני-אדם, שם יש הלכה."

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 1: "האוונגרד היהודי – האם צומח מיגזר ישראלי חדש?". לחצו כאן להזמנת הגיליון

ד"ר צביה ולדן היא מרצה לבלשנות התפתחותית

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה