דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

צילום: רחל רבהן

תביא את עצמך

הנשק החדש במערכה הישנה נגד ההתבוללות, נישואי התערובת ושיעורי הילודה הנמוכים בקרב יהודי ארצות הברית" 'מקור', מרכז לחינוך יהודי, במה לתרבות אלטרנטיבית, מועדון חברים, הזדמנות לחיפוש רוחני ושוק בשר [כשר]

באחד מימי שלישי האחרונים, ברחוב 67 ליד סנטרל פארק במנהטן, במקום שנקרא 'מקור', התרחשו הפעילויות הבאות: הקרנת הסרט "לילה של יום מפרך", ערב שירה למיקרופון פתוח, קורס בקבלה וחסידות, קורס בישול טבעוני, הרצאה של עיתונאי בכיר המכסה את וול סטריט, מפגש של קבוצת אמנים פלסטיים ושחרור הגב בשיטת פלדנקרייס.

פרי יוזמתו של המיליארדר והפילנתרופ האמריקאי-יהודי מייקל סטיינהרדט, 'מקור' הוקם באוקטובר 1999 בהשקעה של 16 מיליון דולר, והמנדט שלקח על עצמו הוא למשוך יהודים חילונים לתוך סביבה קוסמופוליטית שהם יוכלו לחקור בה את מורשתם ולחזק את הקשר אליה. אבל סדר-היום של 'מקור' מרחיק לכת מעבר להפצת מודעוּת יהודית. 'מקור' הוא בעצם הנשק החדש במערכה הישנה נגד ההתבוללות, נישואי התערובת ושיעורי הילודה הנמוכים בקרב יהודי ארצות-הברית.

'מקור' הוא הרבה דברים בבת-אחת: מרכז לחינוך יהודי, במה לתרבות אלטרנטיבית, מועדון חברים שמציע פעילויות כגון טיולים, ארוחות שבת והזדמנות לחיפוש רוחני, וגם שוק בשר (כשר).

במוצאי-שבת של אותו שבוע, באולם ההופעות השוכן במרתף הבניין של חמש קומות, ניגנו די. ג'יי ולהקת אינרוויז'נס במסיבת גרוב בהשפעות חזקות של שנות השבעים, שהיו בה גם מחוות מפתיעות לסטיבי וונדר. הנוכחים באולם נעו לצלילי הגרוב וניהלו שיחות ערניות, תוך סקירה מדוקדקת של הקהל.

'מקור' הוא מרכז לתרבות יהודית, אך כבר בכניסה אפשר להרגיש שלא מדובר בישיבה ולא במתנ"ס שכונתי לגמלאים. זוהי סביבה מוקפדת ומעוצבת בדקדקנות, וסימניה של יד מכוונת או יותר נכון, סדר-יום מסוים, ניכרים מיד.

לפתיחת המוסד הייחודי הזה קדמו שיפוץ כללי של הבניין ברחוב 67 ומחקר שוק מקיף. המחקר התמקד ביהודים חילונים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, שאינם משתייכים למסגרת יהודית כלשהי. נמצאו כמאה אלף כאלה בעיר ניו-יורק, החתכים הדמוגרפיים והסוציו-אקונומיים נבדקו בקפידה. הרב דייוויד גנדזלמן, המנהל האמנותי והרבני של 'מקור', גויס למשימת ההקמה כבר בשנת 1995. תוך כדי סיור ברחבי הבניין, מהמרתף ועד לקומה החמישית, הוא מסביר:

"ראיינו מאות אנשים והצלחנו להבין את היחס המאוד מסובך שלהם כלפי יהדותם. הבנו שיהודי עבורם מזוהה עם משפחה, ממסד ושמרנות, ובהיותם בשלב בחייהם שבו הם מגדירים את עצמיותם, הם לא רוצים למצוא את עצמם עושים את מה שאמא מצפה. מהמחקר הבנו שהמקום הזה צריך להיות שונה. שהוא צריך להעביר תחושה שניתן לקיים פריחה תרבותית יהודית ובו-בזמן לכבד ולקחת ברצינות את התרבות הדומיננטית (התרבות המערבית החילונית). אי-אפשר להיכנס לתוך גטו בשביל לעשות את זה, זה חייב להיות מקום פתוח לגמרי. מצאנו שהיהודים שאנחנו מעוניינים לפנות אליהם רוצים לחוש, שכאן גם החברים הלא-יהודים שלהם יכולים להרגיש בנוח".

והתוצאות לפניכם:

בקומת המרתף ישנו באר מואר למשעי המתפקד גם כמסעדה, ולידו אולם הופעות המכיל 250 מקומות ישיבה שמתקיימות בו הופעות מגוונות, החל מרוק אלטרנטיבי, מוסיקת קלייזמרים, מוזיקה אלקטרונית, דרך מוזיקה קלאסית וג'אז, וכלה בהופעות של בכירי האמנים הישראלים, כמו דייוויד ברוזה, אביב גפן, אהוד בנאי, ערן צור ועוד. בקומה הראשונה נמצאים חדר קריאה וחדר הרצאות, בקומה השנייה גלריה ואולם קולנוע, בקומה השלישית חדרי לימוד שמתקיים בהם מגוון אקלקטי של קורסי ערב, כגון "soulsearching.com, רוחניות יהודית פוגשת את המאה ה-21", "מדיטציה יהודית", "יוגה וקבלה", קורסים בשפות ובציור, פאנלים לדיון בספרות ובפוליטיקה ישראלית, ואפילו קרב-מגע.

הרב גנדזלמן הוא שאחראי על הרכבת התוכנית בעלת הגוון הניו-אייג'י הברור: "התוכנייה שלנו הולכת על הקצה, לוקחת סיכונים, וזה לא 'מרובע' ולא קונבנציונלי. אנחנו משמיעים כאן את סוג המוזיקה שניתן לשמוע במועדון אופנתי בדאון-טאון, ובו-בזמן יש כאן לימוד יהודי. אנחנו שמים את עצמנו על המפה כמקום מעניין במוזיקה ובקולנוע, מקום אמיתי שאפשר לשמוע בו שירה חדשה, והיהודים האמביוולנטיים, שיש להם רגשות מעורבים כלפי יהדותם וכלפי מקום שמוגדר כיהודי, יאמרו, אם ריצ'י הייבן מנגן כאן, אם לביי סמית מנגן כאן, אם אמנים חתרנים שמוערכים בתרבות הדומיננטית מנגנים כאן, כנראה אפשר לסמוך על המקום הזה. הם יבואו להופעה, והאווירה למטה די מגניבה ולאט-לאט הם אולי יתעניינו יותר וילכו להרצאה או לקורס על יהדות או אקטואליה. אנחנו עוסקים בנושאים שנראה לנו שיעניינו את רוב היהודים. לדוגמה, אם רוב היהודים בארצות-הברית תומכים בתהליך השלום, הרצאה בנושא היא הזדמנות להכניס מישהו פנימה".

הרב גנדזלמן וחבריו עסוקים, אם כן, בלנטרל את ההתנגדויות המובְנות שיש לחילונים כלפי יהדותם ולמשוך אותם דרך בידור בקומה התחתונה לתרבות (בגלריה ובקולנוע) בקומה השנייה, ועד ללימודים בקומה השלישית. ככל שאדם מטפס למעלה בבניין, הוא מתקדם לדרגה יותר גבוהה של מודעות יהודית.

ישנה עוד התנגדות שעליהם לנטרל. רוב האנשים שבאים ל'מקור' הם רווקים ורווקות, וזהו קהל שלא אוהב ללכת לאירועים המוגדרים כאירועי פנויים-פנויות, משום שזה אומר שהם נכשלו במשימה להכיר אנשים בעצמם וגם מרמז על כך שהם נואשים לקשר. 'מקור' באופן עקרוני לא משתמש במושג פנויים-פנויות בפרסומיו. אך ביקור בבאר מגלה שקברניטי המוסד הזה הצליחו לטעון את האוויר באנרגיות הנכונות והחיוכים הנבוכים, המחשופים, המבטים, הרחש והלחש בעיצומם.

ג'ונתן, 35, אומר שהוא בא לכאן כדי לפגוש אנשים. אחרי שיעור בקבלה הוא תמיד יורד למטה לבאר, להמשיך לפטפט עם אנשים. דניאלה, 27, אומרת שכאן היא מכירה אנשים הכי מעניינים וברמה. "יש לנו כאן עניין משותף", היא מוסיפה. "לי עוד לא יצא מפה חבר או אפילו רומן, אבל הכרתי הרבה אנשים נחמדים מאוד ואני ממשיכה לפגוש אותם כאן".

ב'מקור' מסרבים לתת למספרים לדבר, ולא ברור כמה אנשים מצאו כאן נפש יהודית תאומה.

הרב גנדזלמן: "אנחנו לא משקיעים בזה יותר מדי זמן. אנחנו יודעים שאם אנשים באים לכאן, כל מיני דברים יקרו וזה אחד מהם. המטרה שלנו היא ליצור הזדמנויות מעניינות. אנחנו צריכים לשקף את הציבור שבו אנחנו חיים, כדי שהם יוכלו להביא את עצמם ולהוסיף משהו משלהם. אז יש כל מיני סוגים של שיחות שמתקיימות כאן במסגרות הלימודיות בין אמנים ואינטלקטואלים. לא מדובר כאן באנשים שנפגשים כדי לרקוד, מדובר במשהו הרבה יותר גדול מזה".

'מקור' הוא במובן מסוים חלק מתהליך. בשלושים השנים האחרונות יש רנסאנס בחיים היהודיים האמריקאיים. תנועת 'החבורה', שקמה בבוסטון בשנת 1969, סימנה את ניצניה של ההתחדשות הזו. אלה היו אנשים שכיאה לתקופתם, לא קיבלו על עצמם את המרות של המוסדות המאורגנים הגדולים של הפרברים, ורצו לצקת תוכן יהודי לחייהם באופן פרטי. הם רצו לשמר את המסורת אך להביא לתוכה תכנים יותר שוויוניים בין גברים לנשים, נושאים של איכות-הסביבה, של צדק חברתי ועוד רעיונות פוליטיים. הם הקימו חדר תפילה ביתי קטן, מרופד בכריות, ללא רב בשכר, עם חדרי שינה בקומה העליונה, וקראו לעצמם 'חבורת שלום'. הם הוציאו לאור שלושה ספרים תחת השם "הקטלוג היהודי", מעין ספרי הדרכה ל"איך להיות יהודי". הם בעצם יצרו לעצמם אפשרות להיות מסורתיים, עם הנחות יסוד פרוגרסיביות מסוימות.

בעקבותיהם החלו לצוץ ברחבי ארצות-הברית "חבורות" נוספות. לא בבתי-כנסת, בבתיהם הפרטיים של אנשים שהתפללו ביחד ואכלו ביחד וחיו חיים יהודיים. עבור האנשים האלו החלו החיים היהודיים לקבל גוון חדש. פילדלפיה נהייתה מרכז של תת-תרבות יהודית של תנועת ההתחדשות, שכללה רבנים וקהילות, הוציאה לאור מגזינים ונבעה מן השינויים האלה.

כל זה התפתח על רקע הממסד היהודי השמרני, ובניגוד גמור לו. השואה, שהיתה למוטיב מרכזי בחוויה היהודית האמריקאית, גרמה להרחקה והדחקה אצל הצעירים שחשו דיכוי פנימי מצד המערכת היהודית, והאפשרויות החדשות והמלהיבות שצצו הציעו מוצא מכל זה.

כיום, כשלושים שנה מאוחר יותר, התהליכים האלו מגיעים מן השוליים אל המיינסטרים, מן ההיפים המהפכנים אל תוככי הבורגנות. ל'מקור' מגיעים צעירים יהודים – עורכי-דין, ברוקרים, מורים וכיו"ב – שמזכירים יותר צעירים אורבנים יאפים מאשר אידיאולוגים בעלי עיניים בורקות.

קהל דומה, של 2,000-1,500 איש בכל שבוע, מגיע לתפילות יום שישי בבית-הכנסת בית-ישורון, או בי. ג'יי, כפי שהוא קרוי בפי החבר'ה, שבראשו עומד הרב מרסלו ברונסטין. הרב ברונסטין מאמין שהתהליכים האלה והכיוון הניו-אייג'י הם הכיוון שאליו הולכת היהדות הלא-אותודוקסית בכללותה. הוא נושא דרשות בסגנון אישי וחופשי, והקהל הגדול שר בהנאה.

יש לציין שגם כאן יש סצינת פנויים-פנויות פעילה. לדברי הרב ברונסטין, הכיוונים החדשים משקפים את המחסור ברוחניות בתוך בתי-הכנסת.

הרב גנדזלמן: "האנשים שאנחנו פונים אליהם באים עם מטען שלילי ותחושה חזקה של אמביוולנטיות. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להגיע לאנשים שאף פעם לא יעלו על דעתם להיכנס למוסד יהודי, והם באים לכאן. הם באים כי הם יודעים שיש הופעות מצוינות, שנחמד פה, ואז הם מתחילים להתעניין, לקחת קורס, להתחבר ליהודים אחרים.

"אנחנו מחויבים לחינוך לחיים יהודיים של כל הזרמים. כל אחד יכול ללמד פה ולהביע דעה, משום שאנחנו רוצים להעביר את המסר שכל נקודות המבט השונות והזרמים השונים צריכים לתקשר זה עם זה. ברגע שאדם חילוני נכנס לבניין ומבין שיש כאן המון דעות שונות ושאנחנו לא מנסים להפוך אותו ליהודי מסוג מסוים, הוא חש בנוח, הוא חש אמון כלפי המקום, ואז הוא יכול לחפש ולגלות בתנאים שלו".

'מקור' אף הולך צעד אחד יותר רחוק. לפני כמה חודשים הושלם מהלך האיחוד של 'מקור' עם מוסד יהודי חשוב בניו-יורק, ה'וואי' שברחוב 92. ה'וואי' הוא מרכז לתרבות יהודית בן 126 שנה, שהיה אבן-פינה עבור הקהילה היהודית בעיר; הוא מסמל הרבה מן העבר המפואר וגם מן השמרנות של קהילה זו. מהלך זה, שגם עליו ניצח מייקל סטיינהרדט, יביא להרצת תוכניות משותפות ל'מקור' ול'וואי'. מופעי מוזיקה אלטרנטיבית, סרטים ושאר הפעילויות שמייצגות את הגישה הליברלית של 'מקור' יתקיימו עכשיו באולמות הגדולים של ה'וואיי'. זהו מעין מהלך סיבובי שמקפל בתוכו את הסיפור על היבדלות מן הממסד, מרידה בו ושינויו מבפנים כעבור זמן.

אם נעזוב לרגע את הדיון ההיסטורי והתיאורטי ונחזור למתרחש בשטח, נגלה בתוכנייה של 'מקור' בליל של פעילויות, הופעות וקורסים שיגרום להרמת גבה אצל רוב יהודי ארצות-הברית, ועל אחת כמה וכמה אצל הישראלים.

אם מדונה מגניבה, אז נלך ללמוד קבלה? וגרוע מזה, האם כך נמשוך יהודים חזרה לחיק הדת והמסורת?

הרב בכמן מהמרכז לתרבות יהודית ע"ש ברונפמן שבאוניברסיטת ניו-יורק מסתייג: "אני חושב שהיהדות לא צריכה לנהות אחרי אופנות עכשוויות ואסטרטגיות שיווקיות מודרניות, כי הן הופכות את היהדות למוצר צריכה. האסטרטגיות האלו, בסופו של דבר, ישנו באופן בלתי נמנע את המוצר עצמו".

זהו פולמוס שמתנהל במרכז ההוויה היהודית-האמריקאית המודרנית, והמתח שבין שינוי למסורת, בין התרבות המערבית-החילונית ליהדות הוא חבל דק ולא יציב שהרב גנדזלמן רגיל להלך בו: "אנחנו לא הופכים את היהדות לשום דבר, אנחנו מאפשרים ליהדות לצמוח ולכלול את האנשים האלה, שמשם יוכלו לצאת למסע של גילוי. זוהי אינה תוכנית עסקית-שיווקית, זה משהו אחר. המטרה היא לדבר בשפה של האנשים, לפגוש אנשים היכן שהם נמצאים, מפני שהמקום שבו הם נמצאים אומר משהו על היהדות. כן, חשוב לנו להיות אטרקטיביים, מפני שאנחנו צריכים לשקף את האנשים כדי שהם יוכלו להביא את עצמם ולהוסיף לדבר הגדול יותר. היהדות היא כל מה שהוא יהודי", אומר גנדזלמן. "החרדים יכולים לטעון שמשה רבנו לבש שטריימל בהר סיני, אבל האמת היא שתמיד היו שינוי וצמיחה. חז"ל הבינו שבכל דור ודור יש המשכיות ויש שינוי – הרמב"ם, הזוהר. השינוי הזה הוא תהליך אלוהי של כל היקום. אז בסופו של דבר אנחנו אומרים את זה לאנשים, להביא את עצמם".

בקומה השלישית התקבצו כ-15 איש כדי לשמוע שיעור בסדרת ההרצאות של גנדזלמן שכותרתן "מקבלה לחסידות: משנתו המיסטית של רבי נחמן מברסלב". טווח הגילים מגוון, יותר נשים מגברים, שניים בלבד מתוכם חובשי כיפה, יושבים מסביב לשולחן גדול כשגנדלזמן מקריא ומפרש טקסטים של הבעש"ט ושל רבי נחמן. חלק מהאנשים באו מתוך עניין אינלקטואלי, וחלק – וזה ניכר בעיניהם ומשאלותיהם – מנסים ללמוד כיצד לשפר את איכות חייהם, את עצמם וכיצד להתמודד עם שאלות קיומיות גדולות, משברים ודכאונות. תוך כדי הסבר על דרך התעמתות עם המרה השחורה כדי להגיע לשמחה אמיתית, שם הרב את הדברים בהקשר מערבי. אשה כבת 35 ניסתה לדלות ממנו פרטים מעשיים בנוגע לאיך ומתי לקיים את ההתבודדות, את השיחה עם אלוהים. האם בבוקר, לפני הקפה וה"ניו-יורק טיימס"? ההמלצה להתבודד בשדה נשארת תיאורטית עבור רוב הנוכחים, אבל דיון ער נסב על השאלה מה לבקש מאלוהים בשעת השיחה היומית. חלק מהאנשים דיברו על ההקבלות של הטקסט לעקרונות הטיפול הפסיכולוגי או היוגה.

אין כאן ציניות, אלא יישום מלא של תמצית ומהות הרעיון שעומד מאחורי 'מקור', לפגוש אנשים במקום שבו הם נמצאים, לכלול אותם ומשם להתחיל במסע של גילוי.

בכל אופן, אחרי שעה וחצי התברר שב'מקור' מערבבים בתנועה מעגלית לא רק מהופעת רוק לשיעורי יהדות אלא גם להפך. בסוף השיעור חולקו קופונים שנותנים הנחה על משקאות בבאר לאותו ערב בלבד. ואכן, ביציאה מהכיתה האנשים התעכבו לפטפט ובאופן טבעי גלשו במורד המדרגות לבאר החשוך. תוך כדי ישיבה על הספות העמוקות ולגימת משקאות נסבה השיחה על מחשבות ורשמים מהשיעור, קורטוב קבלה, פוליטיקה ישראלית, מהי השכונה המועדפת בעיר, ומכאן, השמים הם הגבול.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 5 : השפה השלטת. לחצו כאן להזמנת הגיליון

רוני אבולעפיה היא בימאית

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה