דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
22 באפריל 2012 | מהדורה 63

תאגיד שיש לו אידיאה

ב-4 ביולי 2011 הודיעה ממשלת ישראל כי התאגיד הבינלאומי ראנד חבר לחברת הייעוץ הישראלית שלדור וזכה במכרז לצורך "מתן שירותי ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל". גלית בינט כותבת קווים לדמותו של התאגיד שהוא הרבה יותר מחברת ייעוץ בינלאומית

לכלכלן האמריקאי ויליאם פ' שארפ יש השפעה עצומה על הרכב תיקי ההשקעות והפנסיה של יחידים וחברות רבים בעולם. שארפ הוא אחד ממפתחיו של המודל המפורסם ביותר לתמחור נכסי הון. המודל נלמד כיום בכל בתי הספר לכלכלה ולמנהל עסקים וזיכה אותו ב-1990 בפרס נובל לכלכלה.

שארפ החל את דרכו בלימודי חשבונאות, אך משמצא אותם משעממים עבר ללימודי כלכלה, ולאחר שקיבל ב-1956 תואר מוסמך בכלכלה הצטרף לתאגיד "ראנד". "ראנד", לדבריו, "היה מקום כמעט אידיאלי בשביל מי שהיה מעוניין בביצוע מחקרים אסתטיים ופרגמטיים. בתקופה הזאת נעשתה ב'ראנד' עבודה פורצת דרך בתחומי מדעי המחשב, תורת המשחקים, תכנות ליניארי, תכנות דינמי וכלכלה יישומית. לעבודה הזאת היו שותפים הצוות הקבוע ואורחים מהאוניברסיטאות הגדולות. האווירה היתה חברית ולוח הזמנים גמיש. רוב מיזמי המחקר נקבעו בידי החוקרים עצמם וניתנו עידוד ותמיכה נדיבה להצעות מחקר בנושאים יסודיים".

ויליאם שארפ אינו לבד. תאגיד "ראנד" מתהדר בלא פחות מעשרים ותשעה חתני פרס נובל אשר היו והנם חברים בצוות המחקר שלו, ובעוד שלושה המכהנים כיועצים. זה יותר משישים שנה ש"ראנד" הוא שם נרדף לאיכות גבוהה, מחקר אובייקטיבי וטיפול בנושאים המצויים בראש סדר היום האמריקאי.

דו"ח של "ראנד" מאפריל 2005 שעניינו סיכויי הצלחתה של המדינה הפלסטינית לאחר הקמתה מציע כי תיבנה לאורכה של המדינה הפלסטינית "קשת" שתשתרע מהגדה המערבית עד רצועת עזה והיא תחבר את כל ערי הגדה והרצועה בקו מסילת ברזל שאורכו 230 ק"מ. לאורך ה"קשת" ייבנו גם כביש מהיר, מוביל מים, קו חשמל, רשת סיבים אופטיים וכן פארקים ושמורות טבע

ואולם, אם נחזור לוויליאם שארפ, לא נוכל להתעלם מהעובדה שלמודל שפיתח יש נקודת תורפה. הוא אינו מוכיח את עצמו בתקופות שבהן השוק מצוי בירידה. לאחר המשבר הכלכלי של 2008 גברה הביקורת על ההישג של שארפ. הבולט שבמבקרים הוא נאסים טאלב, מי שפיתח את תיאוריית הברבור השחור המתייחסת לאירועים חריגים בשוק ההון. ספרו משנת 2007 הוכתר על ידי ה"טיימס" הלונדוני כאחד משנים-עשר הספרים החשובים ביותר שחוברו מאז מלחמת העולם השנייה, וחתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן תיאר אותו כאחד "הספרים החשובים של המאה". לטענת טאלב, ההסתמכות על המודל של שארפ ומודלים אחרים שנבנו בעקבותיו, גרמה להתעלמות מהסיכונים הקיימים בשוק והיא אחראית במידה רבה למשבר הפיננסי האחרון. טאלב אף הציע להגיש תביעה משפטית נגד ועדת פרס נובל שזיכתה את שארפ וחבריו בפרס.

הדבר אמנם נשמע קיצוני, אך הטענה העומדת בבסיס ביקורתו של טאלב על שארפ היא גם זו העומדת בבסיס הטענות נגד תאגיד "ראנד". חוקרי "ראנד" אוספים מידע, מנתחים אותו, מסיקים מסקנות ומשכנעים רבים לפעול על פיהן. המודלים שלהם מתאימים לתחומים מסוימים בתקופות מסוימות, אך בתחומים מורכבים כמו כלכלת מדינה או יחסים בינלאומיים המודלים אינם עובדים.

טענה אחרת היא שבדומה לעמיתיהם בחברות ייעוץ אחרות, גם החוקרים של "ראנד" מנותקים לא אחת מהשטח. את הסברה הזאת מזינים דו"חות אחדים שפרסם התאגיד, כמו דו"ח מאפריל 2005 שעניינו סיכויי הצלחתה של המדינה הפלסטינית לאחר הקמתה. לפי "ראנד", תיבנה לאורכה של המדינה הפלסטינית "קשת" שתשתרע מהגדה המערבית עד רצועת עזה והיא תחבר את כל ערי הגדה והרצועה בקו מסילת ברזל שאורכו 230 ק"מ. לאורך ה"קשת" ייבנו גם כביש מהיר, מוביל מים, קו חשמל, רשת סיבים אופטיים וכן פארקים ושמורות טבע. התחנות לאורכה של ה"קשת" יוקמו בסמיכות לערי הגדה, ואלה יהיו אבן שואבת לפיתוח מרכזים מסחריים ושכונות חדשות. בצדה הדרומי של ה"קשת" יהיו נמל התעופה של רפיח ונמל עזה, ואילו צדה הצפוני יסתיים בנמל חיפה.

אין להתפלא שמירון בנבנישתי כינה את התוכנית "אגדה למבוגרים" ("הארץ", 5.5.2005). "חזון ראנד", כתב בנבנישתי, "נפרש כאילו הגדה המערבית היא אי השוכן בים הדרומי ומשתרע על כל השטח שממזרח לקו הירוק, בגבולות 1967, בלי להתייחס כלל לישראל. המדינה הפלשתינית החזויה זוכה לכל סמלי הריבונות המקובלים, היא חופשייה להשכין שלטון חוק, ממשלתה נקייה מכל שחיתות, והתהליך הדמוקרטי השקוף מבטיח תמיכה של רוב האוכלוסייה".

המחקר על שוק החשמל

בשנת 2009 התפרסם מחקר אחר של התאגיד שהמליץ להעלות את תעריפי החשמל בישראל ב-30 עד 40 אחוז כדי להתמודד עם המשבר במשק החשמל. המחקר, שעלותו כמיליון דולר, מומן בידי המיליארדר והפילנטרופ ממוצא איראני יונס נזריאן ונעשה בסיוע הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה בישראל. נקודת המוצא של החוקרים היתה כי ישראל אינה יכולה להסתמך על מדינות שכנות במקרה של תקלה חמורה, וכי תלותה בכל אחת מתחנות הכוח שלה היא מהגבוהות בעולם המפותח. עד כאן לא נראה שהממצאים אינם ידועים לכל מי שעיניו בראשו, לכן ההמלצות נראות מובנות מאליהן, או לחילופין אינן צופות את פני העתיד: להשקיע בבניית טורבינות גז נוספות, להגדיל ככל האפשר את כמות הגז המיובא ממקורות כמו מצרים, ולבחון אם לאפשר ליצחק תשובה ולשותפיו לייצא את הגז שגילו מול חופי ישראל במקום לשמור את עתודות הגז עבור הדורות הבאים.

המחקר נכתב לפני המחאה החברתית שפרצה בישראל בקיץ 2011, ולא צפה את "האביב הערבי" ואת השינויים במצרים והפיצוצים התכופים בצינור המוביל גז ממנה לישראל (בנובמבר פוצץ הצינור בפעם התשיעית בתוך פחות משנה. אספקת הגז מושעית וספק רב אם תחודש נוכח הביקורת בתקשורת המצרית על מכירת גז לישראל).

נאסים טאלב מותח ביקורת על היומרה של חברות הייעוץ להגיש תוכניות לטווח ארוך. בראיון בלעדי שהעניק ל"כלכליסט" בשנה שעברה הוא טען שהגישה המדעית מעולם לא הצליחה לחזות ובוודאי שלא למנוע את המשברים הכלכליים הגדולים ואת האירועים המכוננים שהטביעו את חותמם על ההיסטוריה. הוא קובע כי חוקרים בתחומי הכלכלה, הסטטיסטיקה ומדעי החברה נותנים הסברים בדיעבד, מפתחים על בסיס ההתרחשויות מודלים ותחזיות אשר מיטיבים להציג את האירועים האלה כברורים מאליהם, ולבסוף משכנעים את קובעי ההחלטות שהם לא התכוננו כראוי.

התאגיד פועל בארצות הברית מאז 1946, אינו מזוהה מבחינה מפלגתית, אך כמה מראשיו בעבר ובהווה, ובהם מזכירת המדינה לשעבר קונדוליסה רייס ושר ההגנה לשעבר דונלד רמספלד, חברים במפלגה הרפובליקאית, ובציבור האמריקאי הוא נתפס כמכון    מחקר שמרני יחסית

אך נראה שבמקרה של משק החשמל היתה לממשלה מטרה נוספת, לבד מההיערכות לעתיד והיא: לקבל גושפנקה להפרטה מתוכננת. באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים החלה העבודה על תוכנית-אב למשק האנרגיה בישראל. זו הוכנה לבקשת משרד התשתיות מתוך כוונה לבחון את כלל ההיבטים של הפעילויות בתחום האנרגיה, והשאלה שריחפה מעל הדיונים היתה אם כדאי להפריט ואת מה. בסופו של דבר הוכרע כי מקטעי ההולכה וניהול המערכת ייוותרו בבעלות ממשלתית, ואילו מקטעי החלוקה והייצור יופרטו. במקביל לעבודתן של הוועדות המקצועיות והבין-משרדיות שפעלו במרוצת השנים, נעזרו מקבלי ההחלטות גם בדו"חות מקצועיים של חברות ייעוץ חיצוניות. דומה כי "הדו"חות של הוועדות המקצועיות רדפו זה את זה: תחילה פורסם מחקר של פרופ' אשר טישלר ועמיתיו, אשר הטיל ספק במידת הצלחתה של רפורמה במשק החשמל במתווה שאומץ באותה עת. בהמשך פורסמו המלצותיה של חברת "דלויט", של חברת "מקינזי", ובתוך חודשים ספורים הוגשו לממשלה גם המלצותיה של חברת KPMG השווייצית". (התנועה לאיכות השלטון, הפורום לבחינת הרפורמה במשק החשמל, מחלקת כלכלה ומחקר, 2009).
צוות המחקר של תאגיד "ראנד", שכלל שישה חוקרים, החל את עבודתו בשנת 2007, ואנשיו קיימו פגישות עם השחקנים המרכזיים בשוק האנרגיה. ואולם למרות העבודה הממושכת מציג המחקר תמונת מצב לא מעודכנת. גם משרד התשתיות, שמיהר לשבח את העבודה באומרו שהיא טובה ויסודית, ציין כי חסרים בדו"ח פרקים חשובים ו"המשך לימוד של שאר הגורמים המשפיעים על משק האנרגיה" (גלובס, 20.12.2009)

אך השאלות המטרידות באמת העולות מקריאת הדו"ח אינן עוסקות במידת הדיוק של החוקרים לגבי העובדות, אלא במטרות העומדות בבסיסו: עד כמה הביקוש לחשמל קשיח? האם הצריכה אכן תרד אם המחיר יעלה? את מי ישרתו הכנסות גבוהות יותר? וכיצד משתלב הדו"ח עם ההצעות להפרטת חברת החשמל?.

גם הדו"ח של התאגיד על מלחמת לבנון השנייה מעורר ביקורת. דו"ח זה הוזמן בידי חיל האוויר האמריקאי כדי לבחון אם ניתן ללמוד מהניסיון הישראלי וליישמו באזורי הלחימה שארצות הברית פעילה בהם. הדו"ח הפנה אצבע מאשימה כלפי ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל וקבע כי אנשיה קבעו שני יעדים לא ריאליים: החזרת שני החיילים החטופים ללא תנאי והרחקת חיזבאללה ככוח צבאי מדרום לבנון. בנוסף הם כשלו "בהערכה שגויה של האויב, בהצבת מטרות שאינן ניתנות להשגה ובאי החלת אסטרטגיה אפקטיבית שתהלום את ציפיות הציבור מהמערכה". מסקנות אלה עולות בקנה אחד עם אלה של ועדת וינוגרד, כך שלא ניתן לייחס להן תובנות יוצאות דופן למרות עמדת המתבונן החיצוני של התאגיד.

גיבוש אסטרטגיה למדינת ישראל

כך או כך, ב-4 ביולי 2011 הודיעה ממשלת ישראל כי התאגיד הבינלאומי "ראנד" חבר לחברת הייעוץ הישראלית "שלדור" וזכה במכרז לצורך "מתן שירותי ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל". בכתב המינוי הדגישו ראש הממשלה ושר האוצר "שהתפקוד הממשלתי סובל לרוב מהיעדר תכנון ארוך טווח מספק, דבר הפוגם ביכולתן של ממשלות ישראל לאמץ ראייה רחבה ולהוביל שינויים בני קיימא".

מאותו פרסום אנו לומדים כי ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל ומנכ"ל משרד האוצר חיים שני יעמדו בראש צוות היגוי מצומצם, שבו יהיו חברים גם המשנה לנגיד בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג, הממונה על התקציבים באוצר ד"ר אודי ניסן וראש אגף תכנון מדיניות במשרד רה"מ אודי פראוור. ליווי צוות ההגוי יעשה בראשותו של פרופ' סטיבן פופר, חוקר בכיר ב"ראנד" ומומחה לכלכלה ומדע וטכנולוגיה, שיש לו ניסיון של יותר מעשרים שנה בייעוץ מהסוג הזה. התמחותו המרכזית היא בשינוי ובמעבר שעל ממשלות לעשות כדי לשפר את הישגי המדיניות הכלכלית והחברתית שלהן ("גלובס", 4.7.2011).

המטרה נראית ראויה וחשובה, אך לא ברור מדוע בחרה הממשלה לפנות למכון מחקר שמרכזו בקליפורניה ולהקצות 3.5 מיליון שקלים למימון הייעוץ. אחרי הכל, מאז שנת 2006 פועלת בישראל מכוח החלטת ממשלה המועצה הלאומית לכלכלה, אשר "משמשת כגוף מטה לראש הממשלה בנושאי כלכלה ותפקידה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות בתחומים אלו בהתבסס על ניתוחים מקצועיים, נתונים עדכניים וחשיבה שיטתית ארוך טווח" (מתוך אתר משרד ראש הממשלה).

מיהו אפוא תאגיד "ראנד" ומהם יתרונותיו?

החשש מבריחת מוחות

תאגיד "ראנד", הפועל בארצות הברית מאז 1946, אינו מזוהה מבחינה מפלגתית, אך כמה מראשיו בעבר ובהווה, ובהם מזכירת המדינה לשעבר קונדוליסה רייס ושר ההגנה לשעבר דונלד רמספלד, חברים במפלגה הרפובליקאית, ובציבור האמריקאי הוא נתפס כמכון מחקר שמרני יחסית.

אלכס אבֶּיָה, מחברו של הספר הביקורתי "חיילי התבונה, תאגיד ראנד ועליית האימפריה האמריקאית", שיצא לאור ב-2008 מגולל את ההיסטוריה של אימפריית הייעוץ:

למרות הפרידה מ"דאגלס" ומחיל האוויר, "ראנד" נשאר ארגון אשר ידו האחת מצויה בלב הפועם של הפנטגון וידו השנייה מעורבת בתעשייה הכבדה ובכלכלה. להתלכדות רבת העוצמה והמסוכנת של אינטרסים פוליטיים, צבאיים ותעשיתיים העניק הנשיא אייזנהאואר את הכינוי "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי"

"ב-1 באוקטובר 1945, פחות מחודשיים לאחר הטלת שתי פצצות הגרעין על יפן, עלה מפקד חיל האוויר של ארצות הברית, הגנרל הנרי ארנולד, על טיסה מוושינגטון לסן פרנסיסקו, למסע שהוא ראה כבעל חשיבות שאינה נופלת מחשיבותו של פרויקט מנהטן [המיזם לבניית פצצה גרעינית בידי ארצות הברית]".

ארנולד האמין בכוחו של חיל האוויר. הוא קיבל את רשיון הטיס שלו בשנת 1912, ומאז דחף להפיכת חיל האוויר לזרוע עצמאית לצד צבא היבשה וחיל הים. הוא לא פקפק מעולם בתועלת של השימוש בכוח הרס במהלך קרב, וכאשר נשמעו טענות בדבר הלגיטימיות של הפצצת דרזדן על ידי בעלות הברית הוא כתב: "אל לנו לנהוג ברכות. מלחמה חייבת להיות הרסנית, ובמידה מסוימת לא אנושית וחסרת רחמים".

וושינגטון גייסה את טובי המוחות למאבק שניהלה נגד ציר הרשע הקומוניסטי לאחר מלחמת העולם השניה. היה זה שילוב של מיטב המוחות ממיטב האוניברסיטאות אשר הביא לאוויר העולם שפע של פיתוחים ובהם פצצת האטום הראשונה. בתוך ארבע שנים הפכה ארצות הברית לכוח הצבאי הגדול בהיסטוריה. כעת, עם הניצחון במלחמה, העניינים חזרו לקדמותם. העסקים רצו להרוויח כסף, והמדענים חזרו למחקר. מעטים מהם רצו להישאר במערכת הצבאית הכובלת ולקבל משכורת נמוכה. ארנולד חשש שאם כולם יחזרו לתעשייה ולאקדמיה, יגבר כוחו של האויב, והאויב עתה היה ברית המועצות.

מטרת הטיסה לקליפורניה היתה לשכנע את טובי המוחות במדינה לחזור לצבא כדי לסייע לו בפיתוח כלי נשק חדשים. הרעיון הזה התגלגל במוחו כבר שנה. אז פנה ליועצו המדעי, המדען היהודי-הונגרי תיאודור פון קרמן, וביקש ממנו לתכנן תוכנית שמטרתה לפתות מדענים לעבוד עם חיל האוויר בעתות שלום. קרמן חזר עם תוכנית וקרא לייסד קהילה מדעית, שתהיה למעשה אוניברסיטה ללא סטודנטים ואשר חיל האוויר יהיה הלקוח היחיד שלה. זה היה המודל לארגון שהיה ברבות הימים לתאגיד "ראנד" – שֵם שהוא ראשי תיבות של המילים מחקר ופיתוח (Research ANd Development).

ארנולד היה מרוצה מהתוכנית, אך אילוצי המלחמה גרמו לו להניח אותה בצד עד לרגע המתאים. והרגע הזה הגיע יחד עם פרנקלין קוֹלבּהוֹם, טייס ניסוי לשעבר אשר נעשה ליד ימינו של דונלד דאגלס, נשיא חברת המטוסים "דאגלס איירקרפט קומפני" הגדולה בארצות הברית. השניים, ארנולד וקולבהום, חלקו אהבה משותפת לחיל האוויר ולצבא, וכן חלקו דאגה משותפת מבריחת המוחות. לא היה כל צורך להכביר מילים ולהסביר את הצורך, בתוך זמן קצר הם נפגשו בשנית כשקולבהום מחזיק בידו את רשימת הציוד, המכונות, האנשים והמימון הנדרשים להקמת הקבוצה. החוזה בין חיל האוויר וחברת "דאגלס" נחתם, וקולבהום מינה את עצמו לראש הקבוצה עד למינוי מנכ"ל – מינוי זמני שנמשך כעשרים שנה.

בתחילה לא הוגדרה מטרה ברורה לארגון ושאלות רבות באשר ליעדיו נותרו פתוחות. בסוף דצמבר 1945 נכנס לתמונה הגנרל קרטיס לה מיי, מי שעתיד היה להתמנות למפקד הפיקוד האסטרטגי של חיל האויר האמריקאי ב-1948. בשנת 1945 התבצעה תחת פיקודו גיחת התבערה הראשונה נגד טוקיו, אחת ההרסניות ביותר בתולדות הלחימה האווירית. 90 קמ"ר משטחה של טוקיו נשרפו, למעלה מחצי מיליון איש נהרגו ועוד שמונה מיליון אחרים מצאו עצמם ללא קורת גג.

לה מיי נחשב לאיש החזק ביותר בתולדות חיל האוויר האמריקאי והיווה ההשראה לדמותו של הקצין הפרנואיד ב"ד"ר סטריינג'לאב", הקומדיה השחורה של סטנלי קובריק מ-1964. לה מיי לא בחל בהרס ערים שלמות על אוכלוסייתן, הסתיר את תוכניות הגרעין מנשיא ארצות הברית, ריכז תחת פיקודו כוח צבאי אדיר וקטלני, והחדיר באנשיו את התחושה שהם נמצאים כל העת במלחמה ולפיכך עליהם להיות דרוכים ומוכנים.

לאור אופי פעולותיו במלחמת העולם השניה ניתן להבין מדוע המטרה המרכזית שהגדיר לארגון החדש היתה התמקדות בפיתוח נשק להשמדה המונית.

ואכן "ראנד" תרם לא מעט לפיתוחם של הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים, לפיתוחה של פצצת המימן, ובשנות החמישים היו אנשיו מעורבים גם בנאס"א. בשנת 1946 הציע הארגון לפתח מערכת לוויינים. המחקר שליווה את ההצעה קבע שלוויינים הם כוח תצפית שאי אפשר לפגוע בו אלא אם כן האויב מחזיק באותן יכולות. במסגרת החוזה עם חברת המטוסים דאגלס אף שחרר הארגון את העיצוב הראשוני של מעבורת החלל הניסיונית להקפת העולם.

מחקר של סא"ל יובל סקורצ'רו מלמד כי "בעקבות המלצה של ראנד התחיל חיל האויר של ארה"ב לבדוק בשנת 1951 אפשרויות לשימוש בלוויינים למטרות צבאיות. כך נולד מבצע FEEDBACK, המבצע הצבאי הראשון להשמת לוויינים בחלל.

"האמריקנים הוטרדו מאוד מהאי-ודאות לגבי כוונותיה ויכולותיה של בריה"מ והתקשו בהשגת מידע מודיעיני. קשיים אלו הביאו את הנשיא אייזנהאואר להציע בשנת 1955 את התכנית "שמים פתוחים" (Open Sky Plan), שעל פיה היו אמורות ארצות הברית וברית המועצות להחליף מידע בנושאים צבאיים ולהרשות לבצע מעליהן טיסות סיור. ברית המועצות סירבה לקבל את התכנית. סירוב זה חיזק את רצונם של האמריקאים לצאת לחלל.

"בשנות החמישים הייתה ארה"ב המדינה היחידה שהצהירה על כוונתה ויכולתה לשגר עצמים לחלל. הקונגרס אישר תקציב של 10 מיליארד דולר למימוש מטרה זו, אך פריצת הדרך הראשונה הגיעה דווקא מכיוונה של ברית המועצות עם שיגורו לחלל של הלווין ספוטניק 1 ב-4 באוקטובר 1957 וכעבור חודש עם שיגורו של ספוטניק 2 ובתוכו כלבה ושמה לייקה".

ב-1948 הופרד הארגון מ"דאגלס" ונעשה לתאגיד עצמאי ללא מטרות רווח.

הקומפלקס הצבאי תעשייתי

למרות הפרידה מ"דאגלס" ומחיל האוויר, "ראנד" נשאר ארגון אשר ידו האחת מצויה בלב הפועם של הפנטגון וידו השנייה מעורבת בתעשייה הכבדה ובכלכלה. להתלכדות רבת העוצמה והמסוכנת של אינטרסים פוליטיים, צבאיים ותעשייתיים העניק הנשיא אייזנהאואר את הכינוי "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי".

כאמור, ב-4 באוקטובר 1957 שיגרה ברית המועצות את "ספּוּטניק 1" – העצם הראשון ששיגר האדם לחלל. ארצות הברית הופתעה מהמהלך, ומיד החלה בבחינה מחודשת של ההיערכות לעימות גרעיני ושל שיגור טילים לטווח רחוק. "ראנד" נדרש למשימה וחיל האוויר האמריקאי הזהיר מפני פער טילים, וטען שהסובייטים מחזיקים כמה מאות טילים בליסטיים בין-יבשתיים המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. סוכנות הביון האמריקאית הסי-אי-איי לעומת זאת ידעה בוודאות שההערכות האלה מופרכות. מאז 1956 הצטברו בידי סוכנות הביון המרכזית צילומים שצולמו באמצעות מטוס הביון החדש U2 אשר קיים טיסות ריגול בשמי ברית המועצות והיה בהם להפריך את החששות. אך לתעשיינים היה עניין רב בפיתוח אמצעי לחימה חדשים, ולכן הופעל לחץ על הנשיא אייזנהאואר להגדיל את תקציב הפנטגון. הנשיא הכיר היטב את הערכות הסי-אי-איי ובחר דווקא לקצץ. בצר להם פנו התעשיינים למועמד המפלגה הדמוקרטית במירוץ לנשיאות ארצות הברית.

בנקודה מסוימת היה "ראנד" יכול להפוך לחברה מובילה בתחום הביטחון – חברה המחזיקה אלפי עובדים ונהנית מתקציב של מאות מיליוני דולרים. אבל מנהיגי התאגיד בחרו בחיים של תבונה, בתעשייה של רעיונות אשר בבוא העת יובילו לתהילה ולעושר. האנליסטים של המכון הפכו לעורכי הדין, והמתכננים לחלק מאנשי החצר של הממשל, וככאלה הם ביקשו לעצב מחדש את העולם בצלמם ובדמותם. מאחר שרוב מדינות העולם רצו באותה העת להידמות לאמריקה, השפעתם נודעה גם מחוץ לגבולות היבשת

ג'ון פ' קנדי אכן השתמש ב"פער הטילים" בנאומי הבחירות שלו, וטען בהם שעל ארצות הברית להגדיל את מגוון אפשרויות התגובה שלה במשברים בינלאומיים, ולהגביר את פיתוח וייצור הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים (חודשים אחדים לאחר מינויו לתפקיד שר ההגנה בממשל קנדי, נאלץ רוברט מקנמרה להודות שלארצות הברית יש יותר טילים מאשר לברית המועצות, וקנדי הודה שברית המועצות לא נהנתה מעולם מ"פער טילים").

אין פלא אפוא שבינואר 1961, בנאום פרישתו מהנשיאות בתום שתי כהונות, הזהיר אייזנהאואר מעליית כוחו ההרסני של הקומפלקס הצבאי-תעשייתי, והדברים שאמר בנאום תקפים עד היום: "לעולם אל לנו לתת למשקל של שילוב [אינטרסים] זה לסכן את החירויות שלנו או את התהליכים הדמוקרטיים. אל לנו לקחת דבר כברור מאליו. רק התראה וידע של אזרחים יוכלו לחייב תיאום תקין של המנגנון התעשייתי והצבאי הענק של ההגנה עם שיטות העבודה והמטרות שלנו בעת שלום. כך שביטחון וחירות ישגשגו יחדיו".

אחד מאנשי "ראנד" שחקרו את פער הטילים היה דניאל אלסברג. אלסברג היה קצין בחיל הנחתים ובעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד. לאחר שנים אחדות ב"ראנד" הוא הצטרף למשרד ההגנה, ושנה לאחר מכן הוא עבר למשרד החוץ והוצב בסייגון. בשנת 1967 הוא חזר ל"ראנד" והשתתף בהכנת דו"ח סודי על המלחמה המתמשכת בווייטנאם בהזמנת רוברט מקנמרה, שר ההגנה האמריקאי בשנים 1968-1961.

המחקר התייחס לשנים 1967-1945 ועקב היקפו העצום של החומר נדרשה העסקה של מאות אנשי מחקר והיסטוריונים וביניהם היה גם דניאל אלסברג. (מי שהיה לימים לגיבור הסרט "האדם המסוכן ביותר באמריקה: דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון", שהיה מועמד לאוסקר ב-2010).
בתום שלוש שנים של עבודה היה בידי החוקרים דו"ח שהשתרע על פני עשרות אלפי עמודים, והתברר להם כי: "במסמכי הפנטגון המקוריים מתוארות ההחלטות החוזרות ונשנות להסלים את המלחמה" (אלסברג, The Guardian, 13.6.2011).

במהלך עבודתו גילה אלסברג כי חמישה נשיאים – הארי טרומן, דווייט אייזנהאואר, ג'ון קנדי, לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון – שיקרו במצח נחושה לעמם ולעולם כולו כדי להצדיק את המשך המלחמה בווייטנאם. בעקבות כך הוא צילם בסתר 7,000 עמודים מהדו"ח, שנודע לימים בכינוי "מסמכי הפנטגון", והדליף אותם לעיתון "ניו יורק טיימס". בגלל ניסיון של ממשל ניקסון למנוע את פרסום הדו"ח, פיזר אלסברג את שלל המסמכים בין שבעה-עשר עיתונים אמריקאיים. פרסום המסמכים הרים תרומה חשובה לסיום המלחמה בווייטנאם.

ואולם, על אף יושרו של אלסברג, השאלות הנוגעות לתפקידו של תאגיד "ראנד" ביצירת שיח ציבורי שניזון ממידע שקרי אינן נותנות מנוח. האם הערכתו השגויה של התאגיד לגבי פער הטילים היתה מוטעית או מכוונת? על שאלות אלו אין בידינו מענה, אך בין שהיה הדבר מכוון ובין שלא, אין ספק כי חוקרי "ראנד" העניקו לתעשיינים ולמערכת הבחירות של קנדי את הקונספציה שהיה בכוחה להכריע לטובת מירוץ החימוש ובחירתו של קנדי לנשיא.
איכות ואובייקטיביות

באתר התאגיד מצוין כי שליחותו היא לסייע בשיפור המדיניות וקבלת החלטות על בסיס מחקר וניתוח. הערכים העומדים בבסיס עבודת הארגון הם איכות ואובייקטיביות. עם זאת, כדאי לעקוב אחר זהותם של הגורמים שמימנו את "ראנד". מספֶר אלכס אבֶּיָה בריאיון ב- YouTube: "עורך הדין שניסח את מסמכי ההתאגדות של 'ראנד' כיהן מאוחר יותר כנשיא הראשון של קרן פורד. הוא היה פונה אל אנשים ב'ראנד' ושואל אם יש להם פרויקטים מיוחדים שהיו רוצים שקרן פורד תממן… בלי הכסף של פורד, תאגיד 'ראנד' לא היה ממריא… בעלי אינטרסים כלכליים גדולים… רוצים לדאוג לאינטרסים שלהם… שהסחורות שלהם יימכרו ברחבי העולם, שיהיו להם קונים. ו'ראנד', בדרכו, שימש זרוע שימושית מאוד לדרך המחשבה הכלכלית של 'פורד'".

החיבור בין הצבא לתעשייה אִפשר לתאגיד "ראנד" לצבור כוח והשפעה. בשנות החמישים סיייע "ראנד" לממשל אייזנהאואר להיאבק באיום של מלחמה גרעינית עם ברית המועצות. בשנות השישים, תקופת המעורבות האמריקאית בדרום-מזרח אסיה, החזיקו אנשי "ראנד" במשרות הפוליטיות הבכירות ביותר.

בנקודה מסוימת היה "ראנד" יכול להפוך לחברה מובילה בתחום הביטחון – חברה המחזיקה אלפי עובדים ונהנית מתקציב של מאות מיליוני דולרים. אבל מנהיגי התאגיד בחרו בחיים של תבונה, בתעשייה של רעיונות אשר בבוא העת יובילו לתהילה ולעושר. האנליסטים של המכון הפכו לעורכי הדין, והמתכננים לחלק מאנשי החצר של הממשל, וככאלה הם ביקשו לעצב מחדש את העולם בצלמם ובדמותם. מאחר שרוב מדינות העולם רצו באותה העת להידמות לאמריקה, השפעתם נודעה גם מחוץ לגבולות היבשת.

מאז שנעשה ארגון עצמאי אין כמעט תחום שתאגיד "ראנד" אינו מעורב בו. עם התחומים שהוא מתמחה בהם נמנים מדיניות הילד, משפט פלילי ואזרחי, חינוך, איכות הסביבה ואנרגיה, בריאות, יחסים בינלאומיים, שוקי עבודה, ביטחון לאומי, מדע וטכנולוגיה, רווחה, טרור ותחבורה.

הנה כמה דוגמאות למחקרים שביצע "ראנד":

בסוף שנות החמישים היה זה תאגיד "ראנד" אשר בחן כיצד יוכלו רשתות תקשורת לשרוד מתקפה גרעינית. במסגרת הזאת פיתח פול ברן, אחד ממהנדסי "ראנד", את הקונספט של "מיתוג מנות" (Packet switching) – טכניקה להעברת תשדורות אשר היתה לימים לבסיס של האינטרנט.

בתחום הבריאות הביא מחקר שביצע "ראנד" להתפשטות הרעיון של השתתפות עצמית בתשלומי ביטוח הבריאות: הנשיא ניקסון רצה לקצץ בתקציבי הבריאות והסמיך את "ראנד" לערוך מחקר בנושא. וזה מה שאנשי "ראנד" אכן עשו. במחקר השתתפו עשרות אלפי נבדקים. לחלק מהם הוצעו סוגים שונים של טיפולים והטבות ולחלק לא. הסתבר שרוב האנשים אינם רוצים לנצל את כל ההטבות שמגיעות להם, וגם אינם מתנגדים לשלם סכום קטן בהשתתפות עצמית. מאחר שלא הובעה התנגדות, הגיע הממשל הפדרלי למסקנה שאפשר להטיל השתתפות עצמית קטנה על האזרחים. תחילה נעשה הדבר באזורים נבחרים, ולאחר מכן בכל ארצות הברית. הפרקטיקה הפרטית והתעשייה בחנו את הדברים בתשומת לב, ראו כי טוב ואימצו את הגישה. כך קרה שההשתתפות העצמית, שהחלה בקנה מידה קטן של דולרים ספורים, החלה לתפוח עד להטלת החלק הארי של תשלום ההוצאות הרפואיות על האזרח.

יש הטוענים שהמדיניות של הנשיא רייגן – מדיניות שכללה קיצוץ ניכר במסים ובשירותי הרווחה לצד הגדלת תקציב הביטחון והגברת המעורבות במדיניות הבינלאומית – נוצקה בבית המדרש של "ראנד", וכי מלחמת המפרץ, מלחמת עיראק והארגון מחדש של הפנטגון היו שיאיו של תהליך ארוך שהגו בוגרי התאגיד

"ראנד" גם יזם את ייסוד הדיסציפלינה של לימודי טרור – תחום שהיה לנחלתם של הוגי תיאוריות קונספירציה ושל חוקרים שיזמו מחקרים מרתקים על נושא הטרור: כיצד מסתיימת פעולתן של קבוצות טרור, איזו השפעה יש לסיקור התקשורתי על טרוריסטים וכיצד הוא תורם להארכת אירועים אלימים (כמו אחזקת הדיפלומטים האמריקאים בשבי בטהרן), כיצד משתמשות קבוצות טרור במרחב הווירטואלי ועוד.

יש הטוענים שהמדיניות של הנשיא רייגן – מדיניות שכללה קיצוץ ניכר במסים ובשירותי הרווחה לצד הגדלת תקציב הביטחון והגברת המעורבות במדיניות הבינלאומית – נוצקה בבית המדרש של "ראנד", וכי מלחמת המפרץ, מלחמת עיראק והארגון מחדש של הפנטגון היו שיאיו של תהליך ארוך שהגו בוגרי התאגיד. ייחוסים אלה מבוססים על מספר האישים שהתחנכו בתאגיד לפני שהתמנו ליועצים בכירים ובעלי תפקידים אחרים בממשל בוושינגטון. כיום עובדים ב"ראנד" כ-1,700 בני אדם, הבאים מעולמות תוכן שונים, ופזורים בחמישים מדינות ברחבי העולם.

"ראנד" בישראל

ככלל, לא ניתן לבטל את הישגיו של התאגיד, שיש לו צוות חוקרים מרשים, והוא מתהדר בידע ארגוני רב ובחלוציות בפיתוח תחומי ידע רבים. בשישים השנים האחרונות ייעץ התאגיד לגופי ממשל רבים בעולם – בהם ארצות הברית, בריטניה וסין – בסוגיות של מדיניות ואסטרטגיה. את עבודת הצוות בישראל ירכז פרופסור סטיבן פופר, כלכלן בכיר במכון "ראנד" ופרופסור למדיניות מדע וטכנולוגיה בבית הספר לבוגרים של "ראנד". פופר הוא גם ראש היוזמות של התאגיד בישראל, והתמחותו המרכזית היא בשינויים שממשלות צריכות לעשות כדי לשפר את הישגי המדיניות הכלכלית והחברתית שלהן.

כידוע, כמעט כל דו"ח של מבקר המדינה מסתיים בהמלצה להקים רשות אשר תאפשר שיתוף פעולה בין משרדים ואגפים שונים. גם כאן מטרת הייעוץ היא לאפשר עבודה משותפת של אגפי הממשל השונים כמו הבריאות והחינוך, ולפתח מחשבה אסטרטגית ומכשירים שיאפשרו לממשלה לתפקד טוב יותר.

אחד האתגרים שיעמדו בפני אנשי "ראנד" יהיה לוח הזמנים שנקבע להם. בתחילה התבקשו הניגשים למכרז להגיע לתוצאות בתוך ארבעה חודשים. באבסורד דומה לזה נתקל גם פרופ' טרכטנברג. ועדה שהיתה אמורה לתת פתרונות למחאה שהוציאה מאות אלפים לרחובות בשל יוקר המחיה, הריכוזיות במשק וההפרטה נדרשה לעשות זאת בתוך שישה שבועות. כעת הפרסומים בעיתונות מלמדים שלרשותה של "ראנד" יעמדו שמונה חודשים. הזמן הוכפל, ובכל זאת… תכנון אסטרטגי חברתי כלכלי לחמש-עשרה השנים הבאות מצריך שמונה חודשים? ומתברר שהממשלה אינה מסתפקת בתוצאות מהירות. היא אף דרשה מ"ראנד" להציג בפניה חלופה אחת בלבד לתכנון האסטרטגי – ולא שלוש חלופות כפי שנוהגים אנשי "ראנד" להציג ללקוחות שלהם.

ממשלת ישראל סופגת לא אחת ביקורת על היעדר חשיבה לטווח ארוך ועל מדיניות של "כיבוי שרפות". אך בבואה לטפל בסוגיית עיצוב המדיניות בתחומים שונים היא נוטה בשנים האחרונות לפנות לחברות ייעוץ ולהשיל מעצמה את האחריות המנהיגותית הכרוכה בכך.

אין זה סוד שהממשל הישראלי רוחש חוסר אמון באקדמיה וברעיונות שהיא מייצרת. פרופ' מנחם יערי, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, סיפר למשל שהמשרד להגנת הסביבה שכר את שירותי הייעוץ של חברת "מקינזי" ושילם על כך ממון רב, בשעה שהיה יכול לקבל שירות כזה מהאקדמיה הלאומית למדעים, שבה יושבים גדולי החוקרים והמדענים בישראל, ללא תשלום.

ח"כ זבולון אורלב הגיש הצעת חוק המבקשת להתמודד עם בעיה זו. ההצעה קובעת כי רשות מרשויות המדינה, שחל עליה חוק חובת המכרזים, לא תהיה חייבת במכרז לגבי עבודות שהיא מזמינה מהאקדמיה. יתר על כן, הוא מנסה לאלץ את הממשלה והכנסת להידרש לנושאים של עיצוב מדיניות לאומית על ידי דיון ציבורי בדו"ח שנתי שיוגש על ידי האקדמיה הלאומית למדעים.

אך למרות זאת, הממשלה בחרה להפקיד את התכנון הכלכלי חברתי של המדינה בידי חברת ייעוץ בינלאומית ובכך להפריט את התפקיד החשוב ביותר שלה. הדבר העומד לזכות הבחירה ב"ראנד" הוא העובדה שבניגוד לחברות ייעוץ אחרות, המקפידות על סודיות ועל איפול מוחלט, התאגיד מאמין בשקיפות. כל הדו"חות של "ראנד" מפורסמים באתר האינטרנט של החברה ונגישים לציבור הרחב.

נחזור לבעיית לוח הזמנים של אנשי "ראנד" בישראל: אחת הדרכים להתגבר על הזמן הקצר שניתן להם כדי להבין את החברה הישראלית היא לחזר אחרי בכירים באקדמיה הישראלית. ואכן, לאחר שזכתה במכרז פנתה "ראנד" אל הכלכלן פרופ' מומי דהן, לשעבר יועץ כלכלי למנכ"ל משרד האוצר, וכיום מנהל בית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדברי דהן, אנשי "ראנד" ביקשו לשכור אותו כיועץ במסגרת הייעוץ שהם נותנים לממשלת ישראל. דהן סרב.

ממשלת ישראל היתה יכולה לקבל את הייעוץ מד"ר מומי דהן ישירות. יש להניח ששכר הטרחה שהיה גובה לא היה מגיע לשלושה וחצי מיליון ש"ח. אך ממשלת ישראל מעדיפה לשלם לחברות הייעוץ. אחרי הכל, הן באות מבחוץ, עם ניסיון רב בתכנון מדיניות, נחשבות לאובייקטיביות ומסייעות בהדרת הציבור מתהליך התכנון.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 63 של "ארץ אחרת": שלטון היועצים – חברות הייעוץ האסטרטגי מעצבות אותנו מחדש. להזמנת הגיליון לחצו כאן

גלית בינט היתה מנהלת עמותת "ארץ אחרת", והיא עתה אחראית על סל התרבות בעיריית חולון

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה