דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 בינואר 2001 | / / מהדורה 02

שרה אליאש. צילום: איל יצהר

שני מונולגים מהשטח: ברור מעמיק

שרה אליאש, מנהלת האולפנה לבנות בקדומים מתנגדת להסכמי אוסלו אבל אומרת שגם פתרון של 'בוא נדכה אותם', הוא לא פתרון: "הטעות שלנו כציבור הייתה שלא נתנו על כך את הדעת"

שרה אליאש, ילידת 51', גדלה ביישוב הדתי כפר-פינס והתחנכה בבית-הספר תחכמוני בחדרה. היא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בפיסיקה ובכימיה. בעלה, אחיה, הוא רופא מומחה לאנדוקרינולוגיה. לזוג עשרה ילדים. לפני 25 שנה הם הקימו יחד עם מתנחלים נוספים את היישוב קדומים.

בבית-הספר ביישוב שימשה שרה אליאש כמחנכת ומורה לפיסיקה וכימיה. מאוחר יותר ניהלה את בית-הספר היסודי שם, ומזה כ-16 שנה היא מנהלת את האולפנא האזורית להבה, שאליה מגיעות בנות מכל יישובי השומרון. האולפנא היא בית-ספר ניסויי ומופעלות בה שיטות חינוך חדשניות.

כמו באסם עיד, גם שרה אליאש כואבת את מצב זכויות-האדם תחת הרשות. על-פי השקפת עולמה, הסכמי אוסלו הם שורש הרע. ההסכמים הללו הציגו פתרון חפוז, שהיה אמור לספק שלום וביטחון, ונכשלו במבחן המציאות. לדבריה, הוכח כי לא ניתן להגיע לפתרונות לטווח ארוך ללא בירורים מעמיקים לגבי הזהות היהודית והשייכות של עם ישראל למדינת ישראל. "הממשלה שרצתה הכי שלום קיבלה את הכי מלחמה", היא אומרת בציניות.

לטענתה של שרה אליאש, החלטת ממשלת רבין להעניק לפלסטינים הגדרה עצמית תוך זניחת האחריות למה שיקרה בשטחי הרשות היתה שגויה, ולא איפשרה יצירת תהליך שלום אמיתי.

"יש פה מצב שהמטרה הזו שנקראת 'תהליך שלום' מקדשת את כל האמצעים, אפילו הכי לא מוסריים", מסבירה שרה אליאש. "בשם המוסר יצרנו תהליך שלום שהתוצר שלו זה דבר מושחת ולא מוסרי בעליל. כשרבין ז"ל אמר, 'תקום רשות-פלסטינית בלי בג"ץ ובלי בצלם', הוא יצר פה משהו שלא מאפשר באמת שיהיה תהליך אמיתי בין שני העמים. כמדינה דמוקרטית אנחנו לא יכולים להתעלם ולומר שלא אכפת לנו מה שקורה שם, זו פשוט התעלמות מאחריות בסיסית. חלק גדול מהמאבק של הציבור הישראלי החל בגלל שהיו פה שטחים כבושים ופגיעה בזכויות-אדם, אבל איזה זכויות-אדם יש להם היום? איזה קול יש לסתם בן-אדם שם? יש לנו כאן סברה ושתילה כפול מיליון, ואף אחד לא צועק. תחת ההסכמים האלה, כשאנו משלמים לערפאת ולדחלאן ולכל הבכירים האלה, מדינת ישראל ביודעין מעלימה עין מניצול ומשחיתות, ומאפשרת מין ישות כזו שאין בה שום נורמות של שלטון שאנחנו מכירים. אני חושבת שהערבוב המוסרי הזה יוצר כאן פלונטר בלתי נסבל. אנחנו נתנו בהסכמים לרשות את הכוח והגיבוי, אבל אנחנו לא נלחמים בשחיתות שלה, לא מדברים עליה בכלל, והכל בשביל מטרה אחת, 'התהליך'. שכחנו שהדבר המוסרי המינימלי הוא שהמטרה לא מקדשת את האמצעים.

"הבעיה היותר עמוקה של ההסכמים היא שיש כאן שני עמים שגרים פה ממש ביחד, וחלום הגבולות בכלל לא מציאותי לגביהם. כי ברגע שאנחנו עושים קצת גבול וחצי סגר מינימילי, אז כבר יש צעקות וטענות. החלום הזה של גבולות לא קיים, אין גבולות פיסיים של הפרדה, ותמיד יהיה קשר בין החברות. החברה ישראלית, שמנסה להיות דמוקרטית ולשמור על רמות של צדק ושוויון, לא יכולה להרשות לעצמה שבחצר האחורית שלה תהיה מין מציאות כזאת. מצב כזה מחלחל פנימה, הוא הרסני, הוא פוגע בכל דבר. המושגים של השפה, מה צודק ומה מוסרי, הכל היטשטש.

"התהליך הזה הוא לא תהליך שניתן לעשות בחיפזון, במשא-ומתן, זהו תהליך של מאות שנים עד שחברה מבשילה. הרי זה היה ברור כי בחיפזון כזה ובנוסחאות כאלה זה בכלל בלתי אפשרי שתקום כאן חברה דמוקרטית ומסודרת עם ממשל תקין".

מדינת ישראל אשמה במצב שאליו הגיעה הרשות?

שרה אליאש: "אני לא משתמשת במלה אשמה, כי כולם אשמים במידה מסוימת בכל דבר. המונח אשמה לא מקדם. אני חושבת שיש פה טעות של חיפזון, ניסיון לפתור את הכל מהר. אולי זה נכון גם לגבי הימין והמתנחלים, גם אנחנו חשבנו שאנחנו באים ומקימים את היישובים בשומרון ובא לציון גואל ונפתרות כל הבעיות. אני משוכנעת שצדקנו במה שעשינו, אבל בהחלט היתה טעות של נאיביות מסוימת, של התעלמות. יש עוד גורמים ועוד כוחות וזה לא עובד ככה, אין פתרון אינסטנט, ואני רואה שבעשר שנים האחרונות המצב במדינה גרוע. ארבע פעמים מתחלפות ממשלות, פעם אלה מנצחים ופעם אלה, אבל הבעיה הבסיסית לא נפתרת, אז זה מחייב לחשוב שהפתרון לא בא באינסטנט פוליטי, אלא הוא ארוך טווח".

מה הפתרון שאת מציעה?

שרה אליאש: "קודם כל צריך לעשות בירור אמיתי, לא של סיסמאות, בתוך החברה הישראלית, שהיא חברה מוסרית ורוצה שיתנהלו כאן חיים של צדק, יושר ושוויון ערכי. הבירור הזה יכלול שאלות כמו, למה אנחנו כאן? האם זה צודק שאנחנו פה? האם אנחנו פה מתוך אמונה שזכותנו לחיות בארץ? מה זה גבולות? דווקא תהליך אוסלו, שהכניס לתמונה את הפלסטינים, מחייב אותנו לעשות בירור בנוגע לגבולות, כי אם אנחנו טוענים שיש לחזור לגבולות 67', אז למה לא לחזור לגבולות החלוקה? מה טיב היחסים עם הציבור הערבי הגדול שיושב כאן? עד היום הבירורים הללו נדחקו, אבל כעת אין מנוס, חייבים לעשות אותם".

איך אפשר לעשות בירורים מסוג כזה?

שרה אליאש: "בירורים מהסוג הזה שייכים למרכזי מפלגות, זה נושא למצע מפלגתי. אבל מי מתייחס היום למצע מפלגתי? פעם, בראשית הציונות, אנשים הגו וכתבו. היום אין הגות. מרכזי מפלגות הפכו למקומות לסידור ג'ובים. בשנים האחרונות יש המון קבוצות דיון משותפות של שמאל וימין, חילונים ודתיים, אולי משם תצא הבשורה שאפשר לדון לעומק בקונפליקטים.

"כשרבין ז"ל אמר, 'תקום רשות-פלסטינית בלי בג"ץ ובלי בצלם', הוא יצר פה משהו שלא באמת מאפשר תהליך אמיתי בין שני העמים. כמדינה דמוקרטית אנחנו לא יכולים להתעלם ולומר שלא אכפת לנו ממה שקורה שם, זו פשוט התעלמות מאחריות בסיסית. שכחנו שהדבר המוסרי המינימלי הוא שהמטרה לא מקדשת את האמצעים"

אני חושבת שתהליך אוסלו הוא לא פתרון, אנחנו חיים שם ורואים את התושבים, ויש יחסי שכנות וידידות עם חלק מהם. באולפנא שלי יש עובד מטבח ערבי, ובזמן האחרון החלו להגיד שצריך לפטר אותו. יש תלמידות שהמפגשים שלהם עם ערבים הם מאוד קשים, אנחנו נוסעים בדרכים, יורים על מכוניות, זורקים אבנים, שמים מיטעני-צד, אז זה מאוד טבעי שיראו באדם כזה איזשהו אויב. אני נמצאת בקונפליקט מאוד גדול. אני לא יודעת אם הם לא צודקים, מה אני פתאום, יפת נפש? זה אויבים או לא אויבים? זה מצב מאוד מבולבל. מצד שני אני רואה את האדם. זה איש פשוט שמפרנס את משפחתו, וזה חורה לי. אני יודעת שכל פתרונות הקסם האלה שהמציאו לא הועילו לאף אחד. רק בגלל שאמרנו שאי-אפשר לשלוט על אוכלוסייה זרקנו אותם למצב של 'בלי בג"ץ ובלי בצלם', זה דבר מוסרי? אני לא יכולה להבין את זה, זה כל הזמן מציק לי, לכן את הבעיות צריך לברר עד הסוף, ולברר את המושגים. נכון שזו תפיסה קולוניאליסטית, ואומרים שהיא פטרונית, אבל לפחות זו שאלה שיש לדון בה. לא צריך שכל התשובות יהיו ברורות מראש".

השיקולים שלך נובעים ממניעים מוסריים או פוליטיים?

שאה אליאש: "אני חושבת שעם ישראל זה עם מוסרי, וזה לא יהיה נכון מצדנו לחיות בהתעלמות ממצב מסוים. אתה לא יכול לחיות כך שבחצר האחורית שלך יש כאלה עוולות. גם פתרון של כיבוש ובוא ונדכא אותם הוא לא פתרון. אנחנו עם מוסרי, זה נוגע לי, וזה נוגע לחלק מספיק גדול בעם. הטענה שלי היא שהקמת מדינה פלסטינית הוצגה כפתרון מוסרי למצב שהוא לא מוסרי, ואני אומרת שזה פתרון גרוע. אנחנו טעינו שלא נתנו פתרון מוסרי איך אנשים יחיו לא כאזרחים סוג ד'".

העמדה שלך חריגה בקרב המתנחלים, במיוחד לאור האירועים האחרונים.

שרה אליאש: "המשימה שלנו כעם היא למצוא איזושהי נוסחה שבה נוכל לחיות במדינה יהודית, ובכל זאת להתייחס למיעוט שחי בתוכה בדרך הנכונה. היום מאוד קשה למצוא את הנוסחה, כיוון שהשטח כבר התלקח. הטעות שלנו כציבור של מתנחלים שאנחנו לא נתנו לכך את הדעת ולא נתנו לכך פתרון, זה כאילו לא היה מענייננו, ומה, היהדות היא לא מוסרית? המתנחלים וגוש-אמונים לא חשבו בכיוון הזה. ומה, זכויות-האזרח, הצדק, המוסר, זה לא שלנו? זה לא ערכים שלנו? לא התייחסנו לזה. זו לא שאלה של חמלה, זה נושא שאפשר להתייחס אליו, אי-אפשר לטאטא אותו. היו התייחסויות, אבל לא מספיק".

 

מאמר זה פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 2: "משיח לא בא". לחצו כאן להזמנת הגיליון

נאוה כהן-צוריאל היא עיתונאית ב"כל הזמן"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה