דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
19 באוקטובר 2000 | מהדורה 01

שמונה ימים בקיץ

בקיץ האחרון נסעה קבוצה של ירושלמים וקבוצה של יהודים ניו-יורקים לסמינר לימודי בפולין, שבו השתתפה גם קבוצה של יהודים פולנים. סיפורו של מפגש מטלטל

הדרך מקראקוב לאושוויץ אינה רחוקה. רק כשעה באוטובוס תיור ממוזג, הגומע מרחקים בכביש המהיר המחבר בין קראקוב לקטוביץ ולשאר מרחבי דרום פולין. מעולם לא עלה בדעתי שאגיע לפולין, ועוד בקיץ.

פולין יפה בקיץ. ירוקה, ולא חמה. מדי פעם אפילו יורד גשם. הצטרפותה של פולין לאיחוד האירופי כבר מיטיבה עמה. רשתות השיווק הבינלאומיות נחתו בוורשה ובקראקוב והן מהוות ביטוי נאמן לכלכלת השוק ההולכת ומשתלטת על פולין, ומוחקת בהתמדה את הפער בינה לבין מדינות אירופה שלא חיו תחת השלטון הקומוניסטי.
האוטובוס ממשיך בדרכו, עובר דרך עיירות ציוריות, הדומות במעט לשווייץ: אדניות עם פרחים אדומים ליד החלונות; וילונות לבנים רקומים; מעט אנשים ברחובות.

לא הייתי נוסעת לפולין בנסיבות רגילות. לא היה לי דחוף לראות את בית-הקברות הגדול של העם היהודי, בוודאי לא כ"חופשת קיץ". סוכנת הנסיעות הפטירה לעברי: "אני במקומך לא הייתי נוסעת לשם. כל המשפחה שלי הלכה שם. מה יש לחפש בפולין?" התחלתי להסביר לה שמדובר בסמינר לימודי – והפסקתי. ההסבר מסובך מדי.

קבוצת "בבלי-ירושלמי", שבחרה לבלות שמונה ימים של קיץ בפולין, מורכבת משתי קבוצות, ירושלמית וניו-יורקית, הנפגשות כבר למעלה משלוש שנים כדי ללמוד. בשלוש השנים שחלפו נלמדו מגילת אסתר, ספר שמות, ירמיהו ופרקי אליהו בספר מלכים. הלימודים מתקיימים במקביל בירושלים ובניו-יורק, ופעמיים בשנה אנחנו נפגשים למשך שבוע שלם, פעם בירושלים ופעם בניו-יורק, ולומדים יחד. שתי הקבוצות, המונות כל אחת עשרים איש, הן קבוצות מגוונות: נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים. טווח המקצועות אף הוא רחב מאוד.

בחדר האירועים התקיימו ארבע יממות שלמות של לימוד משותף של יהודים מניו-יורק, מירושלים ומרחבי פולין. בכל זמן הלימוד נכח חורבנה של יהדות אירופה במלוא עוצמתו. הוא פשוט נשקף מהחלון

שלוש שנים של לימוד מקביל ומשותף הביאו בחורף שעבר את שתי הקבוצות להכרה כי למעשה הפכנו לקבוצה אחת. המחיצות בין הקבוצות נפלו ונוצרה קרבה נפשית גדולה בין המשתתפים, קרבה שהועצמה על ידי הלימוד.

הרגשנו, כי את הברכה הגדולה שבה נתברכה הקבוצה ראוי לחלוק גם עם אנשים נוספים. הוחלט לחפש קבוצה של יהודים במזרח אירופה שתהיה מעוניינת להצטרף אלינו ללימוד. תחילה נסעו שני חברי הקבוצה לפולין, על-פי הזמנה של הקהילה היהודית בוורשה, שם התגבש הרעיון לקיים סמינר של לימוד משותף בפולין בקיץ.

אתר תיירות מבוקש

המוזיאון הממלכתי הפולני שבמחנה ההשמדה אושוויץ הוא אתר תיירות מבוקש. כשהגענו לשם חנו במקום אוטובוסים רבים. תיירים סינים, גרמנים, איטלקים, פולנים ואחרים סבבו אתנו בין הביתנים. ליד הכניסה למחנה יש חנות למזכרות וגם קיוסק עם גלידות וחטיפים. מאושוויץ המשכנו למחנה הסמוך בירקנאו וצעדנו מהכניסה למחנה עד לתאי הגזים ההרוסים. כשנכנסו לבירקנאו היו השמים כחולים. לאט-לאט הם הלכו והתקדרו. כשהתאספה הקבוצה ליד תאי הגזים הפכו השמים שחורים ממש, וכשהתחלנו באמירת ה"קדיש" ירד עלינו מטר זלעפות. עד שחזרנו לאוטובוס היינו כולנו רטובים עד לשד עצמותינו.

ביאלסקו-ביאלה הייתה מטרת נסיעתנו. בעיר הזו, שהייתה תחת שלטון גרמני לפני מלחמת העולם השנייה, שארבעים אחוז מתושביה לפני המלחמה היו יהודים, נותרו עכשיו שישה יהודים. אחת מהן היא מנהלת בית-החולים היחיד בעיר.
"מנהיגת" הקהילה הקטנה, דורותה, שיקמה את בית הקהילה שבעיר, והפכה אותו למקום מהודר באמצעות כספי הפיצויים על הרכוש היהודי שגזלו הנאצים, ואחר-כך השלטון הקומוניסטי. בבניין הקהילה יש עכשיו בית-כנסת, חדר אירועים גדול ומטבח. המטבח הוכשר לכבודנו, אף על פי שחלק גדול מחברי הקבוצה כלל אינם שומרים כשרות. בחדר האירועים התקיימו ארבע יממות שלמות של לימוד משותף של יהודים מניו-יורק, מירושלים ומרחבי פולין. כיאה למקום ולזמן (ימי בין המצרים, שבין י"ז בתמוז לתשעה באב) הוקדש הסמינר לנושא: "מקינה לתקווה: אבל, זיכרון, החלמה וייעוד".

מגילת איכה הייתה ציר הלימוד המרכזי. בין המדרשים שנלמדו בלטו במיוחד אלו שעסקו בדמותו של אלוהים הבוכה במסתרים. בכל זמן הלימוד נכח חורבנה של יהדות אירופה במלוא עוצמתו. הוא פשוט נשקף מן החלון.

היהודים הפולנים הגיעו אלינו כמו פליטים של הפצצה גרעינית שנשארו לגור במקום שבו התפוצצה: אחד מעיר, שניים ממשפחה. משפחות שבורות, אנשים שחוו מצוקות חיים קשות. שאלות זהות לא פתורות. כמעט כולם בעלי מקצועות חופשיים, משכילים מאוד. אלה שהגיעו אלינו מעיזים לומר בגלוי שהם יהודים, אך איש אינו יודע לומר בביטחון כמה יהודים חיים כיום בפולין. רבים מהיהודים מסתירים את זהותם. אחרים מגדירים את זהותם "ממוצא יהודי". הזהות היהודית עדיין מעוררת פה חשש בלב נושאיה.

שבת בפולין

שבת ירדה על ביאלסקו-ביאלה. כל משתתפי הקבוצה – ירושלמים, ניו-יורקים ופולנים – מיהרו אל בית-הכנסת הקטן שבבניין הקהילה. יותר מחמישים שנה שלא הייתה תפילה מרובת משתתפים כל-כך בעיר הזו.
אני אישה שומרת מצוות. הרבה תפילות התפללתי בחיי. אף לא אחת מהן דמתה לקבלת השבת בביאלסקו-ביאלה, אבל תפילת השחרית בבוקר עלתה אף על זו של הלילה הקודם.

אין עוד בעולם בית-קברות יהודי גדול כמו זה שבוורשה. רק שם אפשר לראות בעין את תפארת יהדות פולין שעלתה בעשן. עיר יהודית, שכל תושביה מתחת לאדמה

כאן המקום לומר שבקבוצה הניו-יורקית יש ייצוג נכבד ליהודים המתפללים לפי הנוסח הקונסרבטיבי-רפורמי: נשים וגברים יחד, נשים חזניות ונוסח תפילה שונה מהנוסח המסורתי. לבעלי ולי התברר פתאום שהכוונה היא שהחזנית תוביל את תפילת הבוקר לפי "נוסח נשי" חדשני שנכתב בארה"ב, וקריאת התורה תלווה בנגינה. עד כאן, אמרנו. יש גבול גם לפתיחות שלנו. יצאנו מבית-הכנסת כדי להתפלל לפי מנהגנו שלנו. ואז שלחה לנו החזנית שליחים כדי להבהיר שהיא תתפלל את מרבית התפילה לפני הנוסח המסורתי, והאחראי על הקריאה בתורה ביקש למסור שהקריאה לא תלווה בנגינה. התרצינו.

התפילה והקריאה, מתוך ספר-תורה קטנטן ששרד את כל המלחמה, אמנם לא היו בדיוק כ"נהוג בבית-ספרנו", אבל כולם הרגישו נוח. כולם ויתרו קצת, ומן הוויתור הזה נהיה פתאום המון מקום. הרבה דמעות זלגו באותו בוקר בביאלסקו-ביאלה. זה אולי יהיה מוזר לומר, אך יכולתי לחוש בבירור בייחוד הבלתי ניתן להחלפה של כל אחד ואחת מהנוכחים בחדר. הייתה בבית-הכנסת הקטן הזה תמיכה והתרגשות שקשה לתארן במילים. שמחת החיים, שמחתם של אלו שזכו להישאר בחיים. והיה מי שאמר שכל יהודי ביאלסקו-ביאלה, שחיו בה לפני המלחמה, השתתפו אתנו בתפילה. בתום התפילה ניגשה אלי אינס עדין, אחת מחברות הקבוצה הירושלמית, פסכיאטרית במקצועה ובעצמה ילידת קראקוב, ואמרה: "אכן, יש רגעים גדולים בחיים."

עיר יהודית

ביום האחרון היינו בבית הקברות בוורשה. הנאצים, באירוניה מקבארית, הנציחו כך את יהדות פולין, שכן חוץ מבית הקברות ובית-כנסת אחד, אין עוד זכר בכל ורשה הגדולה לקהילה היהודית העצומה שחייתה בה לפני השואה.

אין עוד בעולם בית-קברות יהודי גדול כמו זה שבוורשה. כל תושבי ורשה היהודית, גדולים כקטנים, מכל המגזרים, החל מראשית המאה ה-19, קבורים בו. רק שם אפשר לראות בעין את תפארת יהדות פולין שעלתה בעשן. הוא בגודל של כפר לא קטן. עיר יהודית, שכל תושביה מתחת לפני האדמה.

הרבה למדתי מחברי בקבוצת ה"בבלי-ירושלמי", עכשיו נוספה לה גם צלע פולנית פעילה; באוקטובר יחלו גם הפולנים ללמוד במקביל לניו-יורקים ולירושלמים. הלימוד המתמשך והמפגשים המרתקים, בחלקם קשים ובחלקם מסעירים, שינו אותי. אינני אותו אדם שהחל ללמוד בקבוצה הזו לפני שלוש שנים. יש לי אמון גדול בשיחה בין יהודים, המתבצעת באמצעות לימוד תורה משותף המניח שלניסיון חייו ולהשכלתו של כל יהודי המשתתף בו יש משמעות. מדובר בחוויית לימוד קיומית, מטלטלת, מבגרת ומשנה את כל האישיות.

לפולין הייתי יכולה לנסוע רק עם האנשים האלה, שבזכות חוכמתם ורמתם האנושית העמוקה פתחו לי צוהר חדש לעבר הניסיון לפתור את חידת זהותי הפרטית וזהותנו המשותפת

 

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 1: "האוונגרד היהודי – האם צומח מיגזר ישראלי חדש?". לחצו כאן להזמנת הגיליון

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה