דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 בינואר 2001 | מהדורה 02

צילום: איתי ארדל

שוב במגדל בבל

מבחינה מוסרית גורלה של הגלובליזציה תלוי באדם: ברצותו תוכל להיות לו סם החיים, וברצותו תוכל להיות לו סם המוות. אמוץ עשהאל על ספרו האחרון של תומס פרידמן ועל משמעות הגלובליזציה לגבי היהודים ולגבי החיים במדינת ישראל

ה'לקסוס' ועץ הזית, הגלובליזציה – מבט אל עולם משתנה, תומס ל. פרידמן, הד ארצי, 2000

  • "השינוי שבעצם ההשלמה עם ישראל וקבלתה כמדינה שוות זכויות וחובות באזור יפתחו בעתיד פתח לשיתוף פעולה מסוג חדש – לא רק בין ישראל לשכנותיה, אלא גם בינן לבין עצמן".
  •           שמעון פרס, המזרח התיכון החדש, 93'

קריסתו של תהליך השלום בחודשים האחרונים העלתה לדיון נוקב את כל היבטיו של תהליך אוסלו למעט אחד – הגלובליזציה. ברמה המידית הסיבה לכך פשוטה: בישראל הבינו כבר לפני כחמש שנים, שגם אם או כאשר ייכון שלום בינינו ובין שכנינו, עוד יזרמו הרבה מים בפְּרת ובנילוס, קודם שמשטרי המזרח התיכון יאמצו את הדגם האמריקני-אירופי של הפלת מחיצות מדיניות כאמצעי להרתעה ממלחמה ולצמיחה כלכלית. ואף-על-פי-כן אין עוררין על כך שהגלובליזציה – אותו תהליך פוליטי-טכנולוגי שראשיתו בהסרת מגבלות על תנועת עובדים, סחורות, מידע והון בין מדינות, וסופו בטשטוש זהותה של מדינת הלאום – היא במידה רבה רוח התקופה שבה חי העולם המפותח והחופשי, כפי שמיטיב לטעוןתומס פרידמן בספרו הלקסוס ועץ הזית: להבין את הגלובליזציה שתורגם זה עתה לעברית. החיבור שבין משבר תהליך השלום, הגלובליזציה המואצת בישראל והדיון שהספר מעורר בעולם הרחב על מהותה של הגלובליזציה ועל עתידה מעלה עתה שאלות קשות באשר ליחסינו לשכנינו, למערב ולעצמנו.

תומס פרידמן מתלהב מכך שבטהרן אנשים מוכרים כרטיסים לשכניהם הכמהים לצפות בתוכנית הטלוויזיה האינפנטילית "משמר המפרץ", הנקלטת מתחת לאפם של האייטולות באמצעות צלחות לוויין לא-חוקיות, או מכך שצופי טלוויזיה בדמשק מפתחים קנאה כלפי גביעי היוגורט הצבעוניים שבפרסומות הטלוויזיה הישראלית, קנאה חזקה בהרבה, להערכתו, מערגתם לרמת הגולן

תומס פרידמן, כתבו הבכיר של הניו-יורק טיימס, חיבר את ספרו אגב שיטוט מתמיד ברחבי העולם כחלק מתפקידו כבעל הטור היוקרתי "Foreign Affairs". תחקיריו הובילו אותו לשלוש מסקנות יסוד: תהליכי הגלובליזציה חזקים ממי שמנסים להתנגד להם, הם מעצבים את דמותה של המערכת הבינלאומית שלאחר המלחמה הקרה, והעולם הולך ונחלק בין העולים על גל הגלובליזציה ובין הנותרים מאחוריו; הראשונים הם ה"לקסוס", היינו מי שנוהים אחר מה שמסמלת מכונית היוקרה היפנית, והאחרונים הם "עץ הזית", היינו מי שמנסים להיאחז בערכים מסורתיים של יציבות ושורשיות.

לא קשה למצוא בספר כשלים למיניהם. כך, למשל, תומס פרידמן קובע שככל שמשק כלשהו היה פתוח יותר, כך הוא ניזוק פחות מהמשבר הפיננסי של שנת 97', אם כי למעשה סין יצאה ממנו כמעט ללא פגע אף שהמטבע שלה לא נסחר כלל בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים. למרות זאת, מלבד היותו כתוב בצורה מרתקת ומשובץ באנקדוטות ובמפגשים עם אנשי משק, ספר ומדינה, הספר אכן מצביע על החוויה המרכזית של תקופתנו.

בינינו ובין אזורנו

וכאילו לא די לנו בימים טרופים אלו במבוכה שבלאו הכי נקלענו אליה, התֵזה של תומס פרידמן מעוררת שאלות נוקבות בנוגע לפער הרביעי שהלך ונפער, כמעט בלי שהרגשנו בכך, בינינו ובין אזורנו. אם בעבר נבדלנו משכנינו בדת, בלאום ובצורת המשטר, כעת אנו נבדלים מהם גם בכלכלה. שאלות כגון מידת התבונה שבהטלת מגבלות על תנועות הון בינלאומי, שספרו של תומס פרידמן האיץ את הדיון בהן בבירות המערב, אינן מתחילות כלל להידון באזור שבו מדינת מפתח כסעודיה איננה מאפשרת לזרים גישה לשווקים הפיננסיים שלה, ומדינה כסוריה מפרה זה עשר שנים את הבטחתה – הכלולה ב"חוק מספר 10"– לפתוח בורסה בדמשק. אמנם תומס פרידמן מתלהב מכך שבטהרן אנשים מוכרים כרטיסים לשכניהם הכמהים לצפות בתוכנית הטלוויזיה האינפנטילית "משמר המפרץ", הנקלטת מתחת לאפם של האייטולות באמצעות צלחות לוויין לא-חוקיות, או מכך שצופי טלוויזיה בדמשק מפתחים קנאה כלפי גביעי היוגורט הצבעוניים שבפרסומות הטלוויזיה הישראלית, קנאה חזקה בהרבה, להערכתו, מערגתם לרמת הגולן, אך לפי שעה שכנינו מונהגים על-ידי משטרים הנלחמים, גם אם בעוצמות שונות, ברוב יסודות הגלובליזציה, בין בהימנעותם מלאפשר לעודפי האוכלוסין במצרים להגר למדינות עשירות, בראש וראשונה סעודיה הצמאה לידיים עובדות, ובין בכישלונם המתמשך להנהיג ביניהם מטבע אחיד, איחודי מכס, מיזוגי תשתיות והסרת מגבלות מסחריות שונות. כאשר מעמידים את כל אלו מול "העדר האלקטרוני" שתומס פרידמן מרבה לדבר עליו – אותו חיבור אימתני של יצרני היי-טק משיעור-קומתו של ביל גייטס, בעלי הון מסוגו של ג'ורג' סורוס או נגידי בנקים מרכזיים כמו אלן גרינספן – קל להבין עד כמה הקדים חזון אוסלו את זמנו בכל הקשור לגלובליזציה במזרח התיכון.

 

מאמר זה פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 2: "משיח לא בא". לחצו כאן להזמנת הגיליון

אמוץ עשהאל הוא העורך בפועל של ה"ג'רוזלם פוסט"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה