דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 באפריל 2002 | מהדורה 09

קפה מומנט

השיער לבן לגמרי, פעם הוא היה שטיני. מי שהכיר אותו מהעבר עדיין חושב גם היום שהוא שטיני. הבחור שיושב לידו זה כנראה אחיו, שניהם הזמינו בירה, יותר מאוחר יזמינו קפה. הוא נהג לשבת כאן כדרך קבע, משום-מה הפסיק לבוא לאחרונה. אחיו בא מטיבט ליום אחד בלבד, יש לו שרידי תלתלים ושפתיים מלאות ומשורטטות. בחורות מבחינות בשפתיים כאלה. קשה להאמין, אבל הוא בא לירושלים בשליחות הדלאי למה.                                                                                         צילום: אורנה איתמר

זה שנים שהוא חבר באגודה להצלת הטיבטים. הוא לא התחתן, ובסודי-סודות אנחנו יודעים שיש לו בחורה טיבטית. אילו הטיבטים היו יודעים שיש לו בחורה משלהם, הם היו מגרשים אותו. לא צריך להתבונן היטב כדי לראות ששערותיו הידלדלו, אבל מי שהכיר אותו בעבר יודע שפעם היה לו ראש מלא תלתלים חומים. אי-אפשר לדעת עליו כלום, הוא מגיע לארץ רק לעתים רחוקות, ליום או יומיים, ובדרך-כלל עולה לירושלים, להיפגש עם כל מיני אנשים בעניינים שקשורים בענייני העולם השלישי. באותה הזדמנות הוא גם פוגש לכמה שעות את אחיו. כששואלים את האח עם השיבה מה עושה אחיו, הוא עונה במשפט אחד: מציל את העולם. הגדול מרוצה מהצעיר, רואים את זה על הפנים שלו. הצעיר מתרווח בכסאו ומטייל בעיניו שבעות הנדודים משולחן לשולחן, ומחייך בשמחה. יושב בקפה מומנט, משתתף לרגע קט במשחק העיניים המקומי ומביט באחיו, שמפלס את דרכו בין השולחנות, איך הוא שומר על הופעתו הקלילה והספורטיבית על אף שלא היה ספורטאי מעולם. מה הוא בכלל יודע על אחיו הגדול, שום דבר. ואילו הוא, תוך כדי שהוא מפלס דרכו עם כוסות הבירה בידיו, מחייך אל לבו, כמה מצודד האח הזה שלו, איך הוא מסתכל סביבו בחיוך משוחרר וטוב לב, ואיזו התרגשות אוחזת בנשים הצעירות.

זה מקום קטן ואינטימי, כולם רואים את כולם. הם הזמינו משהו לאכול, והצעיר סיפר לאחיו על הדלאי למה ועוד סיפורים מסעירים, וכשסיפר על הבחורה הטיבטית הנמיך את קולו עד כדי לחישה ושניהם צחקו. כולם בקפה הפנו את ראשם, ממה הם צחקו, אולי הוא תיאר לאחיו איך הם עושים אהבה? לפי הצחוק אפשר היה לראות שהם אחים. החברות של הבן שלו אומרות עליו שהוא דומה לריצ'רד גיר. הוא כמובן לא מתרשם מזה, אבל בינו לבין עצמו די נהנה מזה שנערות צעירות אומרות עליו שהוא דומה לשחקן מפורסם. זה שהן בכלל מסתכלות עליו! ואיזה צירוף מקרים, גם ריצ'רד גיר פעיל למען הטיבטים. זה כמובן שטויות, אבל בכל זאת מעניין איך הוא מוצא את עצמו מוקף בשאלה הטיבטית, מה לו ולזה. שתים-עשרה שנים יש ביניהם ואת כל אחד מהם לקחו החיים למסעות אחרים. אולי זה הזמנים שהשתנו, אולי זו הבדידות שדחפה אותו להתחתן בגיל עשרים, ואת אחיו אל הרי ההימלאיה. הם יצאו מאותה משפחה, יש ביניהם דמיון פיזי בולט, לשניהם יש הופעה מרשימה, בכך אין שום ספק, אבל הוא דווקא מוצא את עצמו בפיצוח דף של ויטגנשטיין, וייתכן שלעולם לא יעשה את דרכו אל המזרח הרחוק. והנה הוא מזמין את אחיו לבית-קפה, כי הוא אוהב בתי-קפה והוא רוצה לשוחח איתו שעה אחת בשקט, ובשביל אחיו זאת אטרקציה, לשבת בבית-קפה ירושלמי, אחרי שמצא רווח קטן בסדר-היום העמוס שלו כשהוא נחת בסך-הכול ליום או יומיים בארץ, והוא מרגיש את עיני הבחורות ננעצות בו, הן מרגישות שהוא לא נשוי, איך הן מרגישות.

ביום שישי אצל חברים האח הגדול סיפר, כיצד צלצלה אליו בחורה לא מוכרת שראתה אותו השבוע בקפה מומנט. "הוא ישב עם מישהו צעיר דומה לו", היא אמרה, "כנראה אחיו", וללא כל מבוכה ביקשה את מספר הטלפון שלו.

ובעצם, הוא סיפר לנו את כל זה כדי להראות עד כמה אסרטיביות הן הבחורות היום.

הסיפור פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 9: "תיקון – מחשבות ליום שאחרי". לחצו כאן להזמנת הגיליון

עבודת המאסטר של נעמי ברות-הרפז עוסקת ביחסי הבת, האם והעובדת הזרה

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה