דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
19 באוקטובר 2000 | מהדורה 01

איור: יגאל באום

קהילה ללא פנים

האם קהילה וקהילתיות יכולות להתקיים במרחב וירטואלי? האם אפשר לקיים קהילה שבה הגוף, המקום והאישיות הופכים למלים, והבלתי נראה מיוצג בטקסט? כן, עונה אבישג רוזנברג, המגדירה את עצמה שמי שנולדה על קו התפר: גדלה בקהילה דתית והחליפה אותה בקהילה וירטואלית

הזעקתי את א', עמיתי לעבודה, מיד כשקיבלתי את המחשב החדש שלי. הייתי מעדיפה להדחיק את קיתונות הבוז שספגתי באותו בוקר חורפי שבו הגיע א' להדריך אותי ברזי התוכנות החדשות, ולדלג היישר אל הרגע שבו פתח לי חלון אל עולם מלא ועשיר, עולם שזרם לו באין רואים מאחורי צג המחשב שלי. "את תוכנת הצ'טים איי.אר.סי, שאל א', "את מכירה?". א' שלח אלי חיוך מתנשא, והודיע שהוא מסיר מראש כל אחריות לתוצאות. "אם תתמכרי", אמר, "אל תבואי אלי בטענות."

שנה מאוחר יותר, אני מוכנה לסלוח לא' על ההתנהגות הגיקית האופיינית. הודות לתוכנת האיי.אר.סי עברתי חוויות אינטלקטואליות ורגשיות יוצאות דופן, ובעיקר למדתי הרבה על הדבר שהכי מסקרן אותי, אנשים.

הסבר קצר: צ'אט משמעו שיחה. הצ'אט המתבצע ברחבי האינטרנט הוא שיחה כתובה המתנהלת בזמן אמת בין שני אנשים או יותר, במקום המכונה חדר צ'אטים או בערוץ.
תוכנה כמו האיי.אר.אס, המאפשר גישה לערוצי צ'אט באינספור נושאים. אם להשתמש בדימוי החביב על גָ'אנֶדוׁמאירלנד, אחת הדמויות הראשונות שפגשתי ברשת, האיי.אר.סי הוא מין אולם עם אינספור דלתות, שעל כל אחת רשום נושא.
אפשר לפתוח דלת, או כמה דלתות ב-זמנית, להיכנס ולהצטרף לשיחה בין הנוכחים. בניגוד לסתם שיחות סלון, כאן אפשר להמשיך להשתתף בשיחה הכללית גם אחרי שלוקחים את אחד המשתתפים לשיחה דיסקרטית בחדר פרטי.

צדק ידידי: האיי.אר.סי הוא מדיום ממכר. לאחר תקופה של צפייה, הסתגלות, ניסויים ותהיות מצאתי ערוץ שבו ביליתי בתקופות מסוימות את מרבית שעותי. חלקנו יחד רגעים משעממים בעבודה, משברים ושמחות, חוויות יומיומיות ושברונות לב. למעט אחד, לא ראיתי איש מהם מעולם.

להרגיש שייכים

מדוע מצטרפים אנשים לערוצי הצ'אט? משאל קטן שערכתי בין חברי הערוץ העלה תשובות מגוונות, אך כפי שסיכם אורד, ממייסדי הערוץ שהצטרפתי אליו: "רובנו פשוט רוצים להרגיש שייכים למשהו."
הקהילות המסורתיות המוכרות, מקיבוצים ועד קהילות דתיות, עוברות תהליכים מואצים של התפוררות, או לפחות היערכות מחדש. אך דווקא תחושת הניכור מקהילת המקור מעוררת, אני מאמינה, געגועים לקהילתיות.
האם קהילות יכולות להתקיים במרחב הווירטואלי? שאלה של מינוח. אם נשתמש בקהילות המסורתיות כמודל, ייתכן שהתשובה תהיה שלילית. עם זאת, יש לזכור כי הקהילה הווירטואלית מתקיימת במרחבי הסייבר-ספייס, מערב פרוע לא ממופה ומעורפל, שכלליו שונים מכללי ה'מציאות'. אי לכך נדרשים מונחים חדשים שיתאימו למדיום החדש.

כל מי שישב אי-פעם לבדו מול מסך מחשב ועיניו דומעות בעודו מספר דברים קשים לאנשים שלא ראה מעולם, מבין שקהילה הנבנית בעולם וירטואלי אינה עקרה רגשית או חסרה אחריות חברתית

קהילה בצורתה המקורית נבנתה במקום, ובאמצעות תקשורת פנים אל פנים של חבריה. הקהילה הווירטואלית היא אם כן קהילה פוסט-גיאוגרפית. המרחב שלה, הנשקף בחלון צג המחשב, קיים במרחב ההכרתי בלבד. ויראט ההודי, סטונד הקלאבר התל-אביבי, אקסס מהקיבוץ שבדרום ותודלאל הבני-ברקי לעולם לא היו מחליפים דעות ללא תיווכו של הערוץ.

קהילה וירטואלית היא קהילה ללא פנים. הידע המוקדם היחיד שיש על המשתתף הוא הכינוי שבחר לעצמו. פרמטרים נוספים, דוגמת מין, גיל, עיסוק, לאום והשתייכות אתנית, יכול חבר הקהילה לספק על-פי בחירתו. לכל אחד מחבריה יש הזדמנות שווה לבטא את דעותיו, דבר שאינו מתאפשר תמיד בקהילה המסורתית, שבה קיימת הייררכיה סמויה או גלויה הנובעת מהפרמטרים שהוזכרו לעיל.

זהות נזילה

אחד הטיעונים הבולטים נגד קיומה של קהילה באינטרנט הוא שליטתם של המשתתפים על זהותם. המדיום האנונימי מזמין התנסויות בזהויות אלטרנטיביות. האם זהויות נזילות אינן מנוגדות בבסיסן לתקשורת בין אנשים.
אחד הדרכים לזיהוי משתמשים חדשים באיי.אר.סי או משתמשים המחפשים קשר חוץ-צגי, היא נטייתם לפתוח את השיחה בבקשת תמונה, מין, מיקום וגיל. משתמשים מנוסים יותר מבינים כי האי.אר.סי מאפשר לחבריו להשתחרר מהכבלים שיוצרות ההנחות התרבויות המקובלות.

הזהות האישית באיי.אר.סי אינה נתונה מראש, ובכל זאת אינה בדיה גמורה. מקומו של המשתתף בעולם ה"אמיתי", המטען שהוא מביא אתו, החלומות והרצונות, כל אלה הם חומרי הגלם של האישיות האינטרנטית, הנבנית מתוך דיאלוג עם חברי הקהילה. המשתתף הכותב את זהותו און-ליין, מגביר את מודעותו העצמית דווקא משום שהוא נדרש לשאול את עצמו שוב ושוב: מה הם החלקים המשמעותיים בזהות שלי?

התנסות בזהות אלטרנטיבית היא הזדמנות נדירה להכיר את החוויות שעוברות על האחר ומחדדת את הרגישות כלפי האחר, גבר שיתחזה לאישה למשל, יחשוב בעתיד פעמיים לפני שיזרוק הערות שוביניסטיות, בייחוד לאחר שספג כאלה בעצמו.

איני די נאיבית כדי להניח שמקרים של התחזות אינם מתרחשים בעולם הווירטואלי. אבל גם כאשר היחסים נשארים בעולם זה בלבד, מטיבם של שקרים גסים להתגלות. ענן, אחד מחברי הקהילה שהציג את עצמו כמהנדס תוכנה נשוי, נעלם מן הערוץ אחרי שסירבתי לחשוף בפניו פרטים על מקום עבודתי. כמה שבועות לאחר מכן גיליתי כי ענן הנעלם וג'הנמר, הסופר שהתחלתי לשוחח אתו, הם אותו אדם עצמו.

תמיכה נפשית

תקשורת בתיווך מחשבים אינה טבעית. הגוף, המקום והאישיות מיוצגים במילים. הבעות פנים, תנוחה או לבוש, נעדרים מהן.

למרות כל זאת, הקהילה הנבנית בעולם הווירטואלי אינה עקרה רגשית או חסרה אחריות חברתית. כל מי שישב אי-פעם לבדו מול מסך המחשב ועיניו דומעות בעודו מספר דברים קשים לאנשים שלא ראה מעולם, מבין זאת. האנונימיות מאפשרת סוג של פתיחות ואינטנסיביות נפשית, שנמנעות בעולם ה"מציאותי". הקהילה יוצאת מן הרמה המופשטת ברגע שהיא מספקת ליחיד את התמיכה הנפשית שעבורה הצטרף לאותה קהילה. לפעמים עוברת התמיכה גם למישור המעשי; ידוע לי לפחות על מקרה אחד שבו אספו חברי ערוץ
כסף עבור ניתוח שאחת מחברותיו הייתה צריכה לעבור.

זו לא השכנה שאפשר לגשת אליה ולבקש ביביסיטר. אך האם אפשר לדפוק על דלתה בשלוש בלילה ולספר לה על חלום רע? בערוץ יהיה בכל שעה מי שישמח לשמוע אותך ולתת כתף מנחמת. המעורבות הרגשית גוברת ככל שהשהות בערוץ מתמשכת. הזכרונות המשותפים מחזקים את תחושת הקהילתיות. נכון, התחלופה בקהילה וירטואלית גבוהה יותר מאשר בקהילה מסורתית, אבל הדינמיות הזו, המשנה מדי פעם את יחסי הכוחות בקהילה, היא שהופכת אותה למרתקת כל-כך, והיא המונעת ממנה להתאבן.

עניין עדין

האם הקהילה הווירטואלית היא דרך לתיקון עולם בכך שהיא מאפשרת לחבריה השתתפות בקהילה דמוקרטית ושוויונית, שאותה יעבירו מאוחר יותר אל העולם החוץ-צגי? או שמא מדובר בתחליף לקהילה המסורתית? מקלדות רבות נשברו על השאלה הזו, אבל תשובות ברורות עדיין אין. דבר אחד מוסכם: המעבר מהעולם הווירטואלי לעולם ה"אמיתי" הוא מפתה, ותמיד בעייתי. הערוץ שהצטרפתי אליו עורך מדי כמה חודשים מפגשים. אפשר להתוודע אל מי שהפקדת בידיהם את סודותיך היקרים ביותר.
לא נכחתי בפגישה כזו. הדברים שסיפר לי אורד, שארגן כמה מהמפגשים ונכח בהם, הרתיעו אותי: "יחסים שנוצרים בצ'אט הם לכאורה היחסים הטהורים ביותר. הם אינם מתבססים על קריטריונים חיצוניים או על חלוקה של חובות בחיי היומיום. נהפוך הוא. לרוב הם מבוססים על גילוי לב ושיתוף מחשבות. אבל במקרים רבים, כאשר הקהילה עוברת מצג המחשב אל העיניים עצמן, היא משתנה.

התהליכים החברתיים במרחב הווירטואלי, כמו גם ההתפתחויות הטכנולוגיות, עדיין בעיצומם. אני, כמו רבים מחברי הערוץ שאני נמצאת בו כמעט בכל יום, נולדתי על קו התפר. גדלתי בקהילה דתית העונה לכל הגדרות הקהילה המסורתית, אך גם הקהילה הוירטואלית אינה בגדר אוקסימרון עבורי.

את ואני מכירים את המודל המסורתי", מסכם אורד, "אבל אם תסתכלי על מרלין ועל מיכאל שעוד לא סיימו תיכון, תראי שהם כבר נולדו לתוך עולם של אינטרנט. הקהילה הווירטואלית הייתה שם מהרגע שהם חיפשו דרכים לתקשר עם אנשים אחרים. הערוץ הוא התחליף שלהם לערבי הכיתה, לקבוצת תמיכה, למפלגה. הם כבר לא מכירים מציאות אחרת."

 

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 1: "האוונגרד היהודי- האם צומח מיגזר ישראלי חדש?". לחצו כאן להזמנת הגיליון

אבישג רוזנברג היא מבקרת ספרות בשבועון "כל העיר"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה