דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
28 באוגוסט 2003 | מהדורה 17

צריך לבצע גיור המוני

"המאמצים של בתי-הדין לגיור גדולים מאוד, והם ראויים לכל שבח מפני שהם עושים עבודת קודש, על בסיס הפסיקה המקובלת. אבל כמה מאות מתגיירים בכל שנה הם הרבה פחות ממספר העולים הלא-יהודים שמתווסף בכל שנה". הרב יואל בן-נון קורא להנהגה התורנית להבין שמדובר במצב של או-או: או גיור המוני – או טמיעה

איור: דוד פולונסקי

שאלת טמיעתם של מאות אלפי העולים שהצטרפו למדינת ישראל על-פי חוק השבות, אבל אינם יהודים על-פי ההלכה, היא אחת השאלות הקשות ביותר במציאות הישראלית. עוד בימיה של גולדה מאיר כראש ממשלה, ובעקבות פסיקת בג"ץ לרשום כיהודים את ילדיו של רס"ן שליט מאשתו הלא-יהודייה, לפי הצהרתם ובניגוד להלכה, ניהלו המפלגות הדתיות מערכה לשינוי חוק השבות, כדי שיהודי יוגדר על-פי ההלכה כ"מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר". הרבנים דרשו להוסיף גם את המילה "כהלכה", אבל נכשלו. הרוב סירב, ומסרב עד היום, שמדינת ישראל תכריע לטובת האורתודוקסים ונגד הרפורמים. ואולם, כל אלה ביחד ניהלו ויכוח לא חשוב. גולדה מאיר היטיבה לראות את הנולד יותר מכל השאר. אני זוכר אותה אומרת בתקיפות: "אני ציונית, ואני מאמינה שיום אחד תבוא עלייה גדולה מברית-המועצות. המשפחות היהודיות מעורבות שם בנישואים עם לא-יהודים בהיקף נרחב ביותר, ואי-אפשר שמדינת ישראל תאמר ליהודים אלה לא לעלות מפני שחלק מהמשפחה אינם יהודים".

גולדה התעקשה אפילו על סבא ועל נכד של לא-יהודי, ומנהיגי הציבור הדתי הסכימו שתמורת הגדרת "יהודי לפי ההלכה" בחוק השבות, יהיו זכאים לשוב למדינת היהודים גם קרוביו של יהודי, כולל סעיף הנכד. הם לא האמינו שאכן תגיע עלייה המונית מברית-המועצות, ובהסכמתם סגרו פירצה קטנה ופתחו פירצה גדולה מאוד.

אמונתה של גולדה מאיר התגלתה כמרחיקת ראות יותר מכושר הנהגתם של הרבנים וראשי הציבור הדתי לגווניו.

באו יותר ממיליון עולים, והציונות ניצחה.

עתה חיות בקרבנו רבבות משפחות מעורבות של ישראלים וילדי עולים, שבחלקן הגדול האישה אינה יהודייה על-פי ההלכה, ולכן גם ילדיה אינם יהודים. כיום מוטרדים מזה בעיקר בציבור החילוני דווקא, שרוצה בכל מאודו לשמור על זהותו היהודית ולהיות בטוח שילדיו ונכדיו יהיו יהודים, גם אם הם חיים כחילונים. אמרו לי אנשים ונשים בעלי שיעור קומה: לשם כך נלחמנו על מדינה יהודית, לכן הסכמנו לקביעה הלכתית בשאלות של נישואים וגירושים, ועכשיו קורה לנו מה שקורה בכל מקום בגולה.

בינתיים הדתיים, כולם, מגביהים חומות וסוגרים פתחים וחלונות: חושבים להינצל על-ידי היבדלות. אלינו – הם מאמינים – זה לא יגיע. הילדים שלנו לא יתחתנו עם "שיקסעס". גם אם יתרחקו קצת, לא ירחיקו לכת עד כדי כך.

אני מתחייב לפניכם שזה אמנם יגיע! ועוד איך יגיע! ברוסיה מסתובבים אלפי גויים שנושאים שמות משפחה של רבנים מפורסמים: שפירא, רוזובסקי, קנייבסקי ועוד. העונש הזה יגיע גם לכאן: עונש על העיוורון, על קוצר הראות ועל חוסר האחריות של ההנהגה התורנית.

זה יכרסם בציבור הדתי-לאומי, וזה יגיע גם לחרדים. עוד תשבו שבעה ותקרעו קריעה על ילדים. עוד תחפשו רבנים המקילים בגיור באמצעים יוצאי דופן, כדי למנוע את הכתם ואת השבר במשפחה. חבל, זה יהיה מאוחד מדי. עכשיו הזמן להתמודד עם הבעיה ועכשיו אוזניכם אטומות משמוע ועיניכם עיוורות מראות.

מורי ורבי, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראה במפעל הציוני את יד ה' וגם את רצון ה'. בביתו, על השידה, ניצבה תמונתו של הרצל יחד עם תמונות הרבנים הגדולים, הראי"ה קוק ומשפחתו, ותלמידו, הנצי"ב מוולוז'ין, ודיוקן של הגאון מווילנא. אך גם אלה שנחשבים לתלמידיו מדברים היום בשפה אחרת, שפה "אגודאית".

ההנהגה של "רבני הציונות הדתית" אינה ציונית כבר מזמן, ומעולם לא היתה דתית: היא חרדית-לאומית בגוונים שונים. לפני כמה שנים אמר לי אדם אחד, שֵׁם ידוע בחבורת הרבנים הצעירים בוגרי מרכז הרב: "אנחנו כפותים בתא המטען ברכב שבו נוהגים רבותינו, אבל יש לנו השפעה על כיוון הנסיעה". אמרתי לו כבר אז, שהוא משלה את עצמו ביחס להשפעה שלו ושל חבריו: "אתם מפליגים באונייה ששטה בכיוון ההפוך לרעיון היסוד של 'אחדות כלל ישראל', ועל הסיפון אתם הולכים קצת בגעגועים אחורנית".

במצב שבו הציונות הכללית מטמיעה בחברה הישראלית מאות אלפי אנשים שהם גויים לפי ההלכה, אשר יהיו ישראלים לכל דבר, לא תוכל להתקיים ציונות דתית. יהיו רק דתיים וחילונים, וכל קבוצה תאשים את זולתה, במידה רבה של צדק, באחריות לאסון.

והגרוע מכול, היהודים יהיו למיעוט לא רק בארץ-ישראל השלמה – זה כבר קורה עכשיו, אף כי חלק מאנשי יש"ע עוד אינם מבינים איך זה שהימין הפוליטי אימץ את רעיון המדינה הפלסטינית – היהודים יהיו למיעוט גם במדינת ישראל המצומצמת והמכווצת, ומדינת היהודים עלולה להפוך לאוטונומיה יהודית בחסדי זרים. זקני העדה החרדית ילעגו ויאמרו: "אמרנו לכם! הלוא הכתובת היתה על הקיר". יחד איתם יחככו כפיהם בהנאה כל שונאי ישראל: הפלסטינים, המוסלמים הקיצוניים, האנטישמים של אירופה והנוצרים האדוקים. היהודים החרדים שלנו ישלמו את המחיר הנורא מכול על עצם השותפות שלהם בקואליציה העולמית נגד הציונות, מפני שעולם התורה בארץ-ישראל, גם אחרי קיצוצי שרון ונתניהו, יכול להתקיים רק מכוחה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית, כשם שהוא נבנה מכוחה.

כיוון שאני ציוני המאמין בחסדי ה', אני בטוח לגמרי שהגרוע מכול לא יקרה! "כי לא ייטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צ"ד, י"ד). ה' יציל את עמו, ואת מדינתו, מדינת ישראל, כפי שכבר קרה. יבואו עוד מיליון יהודים ויהודיות מארצות המערב, ובתוכם עוד רבבות משפחות מעורבות ועוד מאות אלפי ישראלים שייטמעו בחברה הישראלית, אל מול גטו חרדי-לאומי זועם ומתנכר, שגם אליו, כאמור, יגיעו נישואי התערובת.

על כן יש לבצע גיור מרוכז והמוני, שמבוסס על שיטות הלכתיות ידועות, אשר לפיהן כל מי שמל וטבל יצא מכלל הנוכרים, אפילו אם חזר לסורו (רמב"ם, הלכות איסור ביאה, סוף פרק י"ג). אמנם לפי מיעוט הפוסקים, הכלים קיימים, אבל הגישה אינה קיימת: גם בתי-הדין המקילים ביותר בנושא הגיור דורשים את שמירת המצוות כתנאי לו, בהתאם לעמדתם של רוב הפוסקים, הגם שהם יודעים שבמקרים רבים ההבטחות לקיום המצוות הן כמו קרח ביום שרבי. המאמצים של בתי-הדין לגיור גדולים מאוד, והם ראויים לכל שבח מפני שהם עושים עבודת קודש, על בסיס הפסיקה המקובלת. אבל כמה מאות מתגיירים בכל שנה הם הרבה פחות ממספר העולים הלא-יהודים שמתווסף בכל שנה.

מה צריך לעשות

כמו כן, קהילות ומשפחות מן הציבור הדתי לגווניו צריכות לאמץ משפחות של עולים הנמצאים בתהליכי גיור, תוך התגייסות ציבורית רחבת ממדים. הקשרים בין המתגיירים למשפחות ולקהילות צריכים להיות גורם השכנוע העיקרי שיוצג בבתי-הדין כדי שקיבלו את המתגיירים, לאחר תהליך סביר של לימוד יהדות בסיסי.

המאמץ העיקרי צריך להיעשות בצה"ל, ויש לו כבר התחלה, אלא שקצין חינוך ראשי אינו יכול לגייר והרבנות הצבאית (כמו הרבנות הראשית) איננה עצמאית בפסיקותיה ואינה יכולה לקחת על עצמה הכרעה בסודר גודל כזה.

מדוע בצה"ל?

1. הצעירים, הדור השני של העולים, מעצבים את זהותם כישראלים בצה"ל. גם היום צה"ל הוא "כור היתוך" חשוב ביותר.

2. בצה"ל אפשר להפעיל מערך של לימוד והכנה כחלק מן השירות, (בלי כפייה, כמובן), באופן שהרוב ירצה בו, אם יידע שזה יסתיים בתעודת גיור מטעם המדינה. בחיים האזרחיים רק מעטים ישביתו עצמם מעיסוקיהם כדי להתפנות לתהליך כזה בראש נקי.

3. בצה"ל אין מדובר בהתגיירות לשם נישואים – שהיא בעייתית ביותר מבחינה הלכתית, מפני שיש בה ספק גדול ביחס למניעי המתגייר – אלא בתהליך של גיבושזהות ישראלית יחד עם זהות יהודית.

4. והעיקר, בצה"ל יש סיכוי סביר להתמודד עם התופעה בכל היקפה.

עם זאת, נדרשת "עסקת חבילה" בין הרבנות, הממשלה והסוכנות ביחס להמשך העלייה כדי לצמצם את המשך יצירת הבעיה, לפחות במקרים אבסורדיים: לא מתקבל על הדעת שיעלו ארצה שבעים עולים שאינם יהודים, בזכות סבא יהודי שהוא עצמו אינו עולה.

צריך גם להיות ברור, שמי שימשיך להשתייך לדת אחרת (כמו לכנסייה הפרבוסלבית), המדינה לא תכיר ביהדותו אפילו אם התגייר. הזהות היהודית איננה משחק. עתידנו כישראלים קשור בעבותות בעברנו היהודי.

כבר כמה שנים שאני מציע זאת, בכינוסים שונים ועל במות שונות. כולם מסכימים, אך הרבנים חוששים לקבל הכרעה הלכתית כל-כך קשה. מבחינתם, זה מרחיק לכת יותר מהיתר מכירה בשבועות, מהיתר מכירת חמץ בפסח, מהיתר העירוב לערים שלמות בשבת, מהיתר עיסקה להלוואות בריבית למוסדות פיננסיים, ומכל אלה גם יחד. הם מזדעזעים אפילו מן המחשבה על כך.

אחד הדיינים החשובים אמר לי: "הבעיות האלה גדולות עלינו. אלה תהליכים היסטוריים ורק ביד ההשגחה גם הפתרונות. אנחנו איננו יכולים לפעול נגד רוב הפוסקים".

תשובתי היא שהתהליך ההיסטורי שאנו חווים מוביל לטמיעה בלא גיור, וזה הרבה יותר חמור מגיור על פי מיעוט הפוסקים. מי שמחמיר בגיור מקל בטמיעה. שום פוסק לא יוכל להתחמק מן ההכרעה הזאת.

אומץ, רבותי, אומץ.

הרב ד"ר יואל בן נון הוא מרבני הציונות הדתית, ממייסדי ישיבת הר עציון,ממקימי גוש אמונים ומחולל מרכזי של "מהפכת התנ"ך" בישיבות הדתיות לאומיות

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה