דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
22 באפריל 2012 | מהדורה 63

צילום: AFP

צבא היועצים

העברת מוקדי הכרעות מרכזיים של צה"ל לשליטתם של יועצים וחברות ייעוץ, מתוך הנחה שמפקד הוא בעצם מנהל, פגעה בצורה אנושה בצה"ל ומסכנת את בטחון ישראל. כדי להבין את גודל האבסורד שבפניו אנו ניצבים מציע ח"כ פרופ' אריה אלדד להעביר את ההחלטה לגבי הפצצת הכור באיראן להכרעתה של חברת ייעוץ בינלאומית

לפני אחת-עשרה שנים השתחררתי מצה"ל לאחר שירות של עשרים וחמש שנים. תפקידי האחרון היה קצין הרפואה הראשי ודרגתי תת-אלוף. ימים אחדים לפני השחרור כתבתי מכתב פרידה לכל חברי פורום מטכ"ל ואל כל הקצינים הראשיים של החיל, והזהרתי בו מפני מה שזיהיתי כסגידה לנושא הניהול. המגמה להישען יותר ויותר על לימודי ניהול, מנהל עסקים או מנהל מערכות אנוש וקבלת החלטות דחקה הצדה את המפקד ואת הכרעותיו. כבר אז חשבתי שהעמדה האומרת כי אפשר לנהל את הצבא כפי שמנהלים מפעל – עמדה ששווקה בעזרת הסיסמה "מנהל הוא מנהל הוא מנהל" – היא סכנה חמורה לצבא.

"לוקחים מכם את יכולת ההחלטה ומחליפים אותה בוועדות", כתבתי. "לוקחים מכם את היכולת למנות מפקדים ביחידותיכם וממירים אותה בכלי מדידה והערכה 'מדעיים' כביכול, שסופם לחרוץ את דינו של צה"ל לבינוניות מדאיגה. מי שכך בוחר את מפקדי הצבא צפוי לדחות את המבריקים, החדשניים והמקוריים ביותר ולהישאר עם מי ש'מתאים את עצמו למערכת'. חוסר המקצועיות מטופח על ידי קברניטים שאינם מאמינים כי עליהם להישען על מפקדים מקצועיים כשהם מקבלים החלטות, והם מעדיפים לעבוד עם מנהלים, קבלני משנה, יועצים".

"לוקחים מכם את היכולת למנות מפקדים ביחידותיכם וממירים אותה בכלי מדידה והערכה 'מדעיים' כביכול, שסופם לחרוץ את דינו של צה"ל לבינוניות מדאיגה. מי שכך בוחר את מפקדי הצבא צפוי לדחות את המבריקים, החדשניים והמקוריים ביותר ולהישאר עם מי ש'מתאים את עצמו למערכת'. חוסר המקצועיות מטופח על ידי קברניטים שאינם מאמינים כי עליהם להישען על מפקדים מקצועיים כשהם מקבלים החלטות, והם מעדיפים לעבוד עם מנהלים, קבלני משנה, יועצים"

שיטת ניהול אופנתית בצה"ל בשלהי שנות התשעים היתה TQM (Total Quality Management). בשנים ההן אולצו מאות קצינים בכירים להשתתף מדי שבוע בסדנאות ניהול בשיטה הזאת. ואז השתנתה האופנה ובחודשים שקדמו לפרישתי נעשה הספר "מי הזיז את הגבינה שלי" לספר פולחן בצה"ל. לפחות שלושה מפקדים בכירים העניקו לי אותו כמתנת פרידה. ראיתי בספר הזה, ובהאדרה של כלי הניהול המבישים ברדידותם המטיפים לנו כי אנו נמצאים בתהליך שינוי ועלינו להתאים את עצמנו לסביבה המשתנה, עלבון לאינטליגנציה ולאפשרות של הפיקוד ללמוד, לחשוב ולהכריע. ולכן ציינתי באותו מכתב כי הפסיכולוגים הארגוניים הם קבלני העפר של קווי בר לב החדשים שאנו מקימים בצבא שלנו, הבעתי את חרדתי מפני התלות שמפקדי צה"ל מפתחים בהם, וציינתי שאם נמשיך לבחור את מפקדי הדור הבא כשאנו נסמכים על פסיכולוגים ארגוניים ועל שיטותיהם, נקבל כמפקדים בובות המדקלמות שירי או"ש ותו"נ (ארגון ושיטות, תעשייה וניהול). בין אם היתה זו אופנת ניהול כזאת או אחרת, מה שזיהיתי בשנת 2000 היה שצה"ל מתפרק מאחריות. אחריות היא אמנם אבן ריחיים נוראה, אך בתולדות צה"ל האחריות היתה המצפון והמצפן של מפקדיו.

הפרדה וניתוק בין סמכות ואחריות

כבר יותר משמונה שנים אני מכהן כחבר כנסת, ורוב הזמן הזה אני גם חבר בוועדת החוץ והביטחון. ומנקודת התצפית הזאת אני יכול להעיד כי מכתב הפרידה שלי לא השיג את יעדו. צה"ל מפרק את מערכותיו ומשימותיו תוך כדי הפרטת חלק גדול מהם. לעתים הוא עושה זאת בלית ברירה – מצוקות כוח אדם ותקציב הן סיבות אמיתיות – אך לעתים המצוקות האלה אינן אלא תירוצים. אולי זול יותר להפריט שירותי הסעדה למחנה עורפי כזה או אחר. אולי אין די רופאים בצה"ל ולכן צריך לאזרח שירותי רפואה לחיילים המשרתים בעורף. אך האם העניינים האלה נבדקו כראוי לפני שהתקבלו ההחלטות? האם נלמדו כל ההשלכות שנובעות מפעולות כמו הפרטת מחסומים הניצבים בין שטחי יהודה והשומרון ושטחי "הקו הירוק"?

אחד מעיקרי הרפורמה שהנהיג שאול מופז, שהיה הרמטכ"ל לפני עשור, גזר שינויים מבניים מפליגים שמשמעותם היתה הפרדה וניתוק בין סמכות ואחריות. הפיקוד המרחבי הוסמך להפעיל את הכוח במלחמה, אך את בניין הכוח והכשרתו הפקידו בידי גורמים אחרים. חלק מהתוצאות הקשות של מלחמת לבנון השנייה קשורות בשינוי הזה. פיקוד הצפון קיבל משימות והוקצו לו יחידות שמישהו אחר הקים, צייד והכשיר. הלוגיסטיקה הכושלת של המלחמה ההיא היתה תוצאה של השינויים המבניים האלה. מפקדי היחידות לא היו אחראים עוד לאספקה ולפינוי הנפגעים. נפגעים רבים המתינו שעות ארוכות לפינוי, שהיה ארוך יותר מכל מה שחווה צה"ל במלחמות העבר. תהליך ההפרטה הפנימית וחלוקת האחריות בא לכאורה כדי לאפשר למפקד להילחם טוב יותר, בלי לדאוג למים ולאוכל ולציוד רפואי. במובלע, במשתמע, היתה מונחת כאן ההנחה כי מה שיכלו לעשות מפקדי מלחמת העצמאות וששת הימים ויום הכיפורים – לא יוכלו לעשות מפקדי המלחמה הבאה. החלטות שהופקדו בעבר בידי מ"פ בגזרתו – נעקרו בעשור האחרון גם מידי מפקד האוגדה, ונמסרו לידי אלופי הפיקודים והמטכ"ל, אם לא למעלה מזה. הליווי הצמוד, בכל צעד, של משפטנים, הכניס גם אותם למעגלי מקבלי ההחלטות. וככל שהמעגל מתרחב – האחריות נמהלת, מתחלקת. וכשהאחריות אינה ברורה עוד, המפקד הקם מיד ומקבל עליו אחריות לכישלון נעשה לחיזיון נדיר. את מפקד האוגדה ואלוף הפיקוד הדיחו במלחמת לבנון השנייה, ומדיחיהם עוד דבקו בכיסאותיהם חודשים ארוכים עד שהבינו שהאחריות נעצרה אצלם. אחדים מהם לא הבינו זאת עד עצם היום הזה.

ההמלצות של חברות הייעוץ אינן מצטמצמות לתחום הלוגיסטיקה, הטכנולוגיה וכוח האדם בצה"ל. תהליך הייעוץ הולך ומתרחב, ופושט לתחומים נוספים ולמערכות נוספות, והטענה כי היועצים רק ממליצים וההחלטה מסורה תמיד בידי מפקדי הצבא והדרג המדיני נעשית ריקה מתוכן. עושה רושם כי מפקדי צה"ל נעשו לא רק תלויים ביועצים החיצוניים, אלא גם מתכופפים אל מול התהילה כביכול, הניסיון והברק שמשדרות חברות הייעוץ הבינלאומיות

ההתחמקות מאחריות אינה מצטמצמת לתחומי הצבא. מי שהחליט להשתמש ביחצנ"ים ובספינולוגים ובכותבי טורים כדי למסור את ההחלטה בדבר הפצצת הכור הגרעיני האיראני לידי "דעת הקהל", שהיא בהכרח חסרת מידע, שלא לומר חסרת דעת, אמר בעצם: אני לא יכול להחליט, ואני לא רוצה להחליט. אני לא רוצה, כי אם אעשה זאת כל כובד האחריות ייפול על כתפַי. שתחליט דעת הקהל, כדי שלא תוכל לבוא אחר כך בטענות אלא לעצמה.

ואולי בכלל צריך להעביר את ההחלטה הזאת לידי חברת ייעוץ חיצונית?

פעמים רבות שמענו את ראשי מערכת הביטחון מתלוננים כי אי אפשר לתכנן לטווח ארוך כשהתקציב אינו יציב. פיתוח או רכש של מערכות נשק הם תהליכים רבי שנים, ואינם יכולים להתחיל ולהסתיים בשנת כספים אחת, ואפילו לא בשתי שנות כספים. לפיכך החליטה ממשלת ישראל בשנת 2007 להטיל על ועדה בראשות דוד ברודט להציע תקציב רב-שנתי לצה"ל. המלצות הוועדה, שאומצו על ידי הממשלה, היו טובות בעיני צה"ל גם אם סבר שהוא זקוק ליותר. עיקר היתרון היה באפשרות לתכנן לטווח ארוך. באליה היה קוץ אחד: ועדת ברודט הטילה על צה"ל להתייעל. לחסוך. ובמסגרת הפרטת האחריות שפשתה כנגע במחוזותינו – הוחלט כי חברת ייעוץ תבחן את צה"ל ותציע היכן לקצץ. במכרז זכתה חברת הייעוץ הבינלאומי "מקינזי". מומחי החברה כבר יעצו לכמה צבאות בעולם איך לחסוך. תחילה ניסה צה"ל לצמצם את תחומי הבדיקה לנושאי לוגיסטיקה. האוצר לחץ – וצה"ל הפקיד בידי "מקינזי" גם את נושאי כוח האדם. לכאורה "צבת בצבת עשויה", ו"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ושאר פתגמים נאים הבאים לסבר את האוזן ולהסביר מדוע צה"ל אינו יכול לשפר את עצמו והוא זקוק לגוף חיצוני שיבחן אותו וימליץ בפניו. ומה אכפת לכם אם "מומחה" יחליט מה כדאי יותר: לקנות, לחכור או לשכור כלי רכב לקצינים? מה אכפת לכם אם יועץ ישקול אם זול, מזין, ואולי גם טעים יותר, לשכור חברת הסעדה (המפעילה עובדי קבלן) כדי להאכיל את חיילי מחנה הקריה, או שמא אין כמו רס"ר מטבח, כמה ארגזי לוף וקומץ תורני מטבח?

אך ההמלצות של חברות הייעוץ אינן מצטמצמות לתחום הלוגיסטיקה, הטכנולוגיה וכוח האדם בצה"ל. תהליך הייעוץ הולך ומתרחב, ופושט לתחומים נוספים ולמערכות נוספות, והטענה כי היועצים רק ממליצים וההחלטה מסורה תמיד בידי מפקדי הצבא והדרג המדיני נעשית ריקה מתוכן. עושה רושם כי מפקדי צה"ל נעשו לא רק תלויים ביועצים החיצוניים, אלא גם מתכופפים אל מול התהילה כביכול, הניסיון והברק שמשדרות חברות הייעוץ הבינלאומיות.

מי שהחליטו לפני שנים לגמד את המפקד ולהעצים את המנהל – מי שהחליטו לסרס את המפקד ולחייב אותו להתייעץ בכל צעד בפסיכולוג ארגוני, יועץ משפטי, דובר ויועץ תדמית – הפכו את צה"ל לחברה בעירבון מוגבל מאוד. הם דנו את צה"ל לבינוניות, להליכה בתלם, להפיכה לגוף שאינו מטפח קצינים מקוריים וחדשניים, תאבי אחריות, משימות וניצחון, ומקדם "אומרי אמן" שאינם ששים להתווכח עם הממונים עליהם. ומי שסבור שנסחפתי, יזכור את המטכ"ל של מלחמת לבנון השנייה: כל אלופי המטכ"ל ידעו שהרמטכ"ל דן חלוץ טועה, ואי אפשר לנצח מלחמה בדרך שהוא מוליך את צה"ל. ידעו – ולא עשו דבר. לא היה בהם ולוּ אחד שהניח את דרגותיו על השולחן. והלוואי והייתי בטוח כי המטכ"ל הנוכחי של צה"ל מורכב מקצינים שינהגו אחרת.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 63 של "ארץ אחרת": שלטון היועצים – חברות הייעוץ האסטרטגי מעצבות אותנו מחדש. להזמנת הגיליון לחצו כאן

ח"כ לשעבר, פרופ' אריה אלדד היה קצין רפואה ראשי בצה"ל

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה