דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
29 בנובמבר 2006 | מהדורה 36

פירות באושים: התפוררות המערכת הפוליטית

עננה כבדה רובצת על מדינת ישראל. אנו נאלצים להתמודד בו-זמנית עם איום חיצוני כבד ביותר ועם תהליכי התפוררות חריפים של המערכת הפוליטית. נדמה כי החברה משותקת מאימה. במהלך שלושים השנים האחרונות כילינו את כוחותינו הפיזיים, האינטלקטואלים והרוחניים במאבק על עתיד השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת-הימים. מחלוקת עמוקה זו, שטרם נסתיימה, הביאה לשסע רעיוני וחברתי חריף, והותירה את החברה חבולה וחסרת דרך במרבית תחומי החיים הציבוריים.

נדמה כי הציבור חוזר אל מגזרי המוצא שלו, והחברה הישראלית היתה לקואליציה של סקטורים הנלחמים אלה באלה על כוח והשפעה.

הציבור הרחב מבין עתה כי שלטון הקצוות והסקטורים הביא אותנו אל פי התהום, והוא מבקש לחזור אל עמדת מרכז מאזנת בכל תחומי החיים: המדיניים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. אולם מרכז זה איננו מגובש לא מבחינה תנועתית, ובעיקר לא ברמה הרעיונית והפילוסופית.

את תוצאות החלל ההגותי והערכי שנוצר מהעדרה של יכולת מנהיגותית המגלה אחריות כלפי כל מגזרי החברה ואיננה פועלת באופן אינטרסנטי, אנו חווים כרגע במלוא העוצמה. מרבית הקלקולים שעימם אנו מתמודדים יסודם בעובדה שאנו ומנהיגינו איננו מרבים לשאול את עצמנו מהי אחריותנו ברגע זה ומהו רוחב מוטת הכנפיים של אחריות זו. אני מבקשת להדגיש עובדה זו: לא, מהן זכויותינו ברגע זה, אלא, מהם תחומי האחריות שלנו כשותפים בחברה.

הגיליון מורכב משני חלקים. האחד מתרכז בביטויים השונים להתפוררותה של המערכת הפוליטית, ובדרכים האפשריות להתמודדות עם המשבר. השני מתרכז בזיכרון ולמידה ככוחות רבי עוצמה בתהליכים של ריפוי ושינוי, תהליכים הנחוצים לנו עתה, כדי להתגבר על נקודת השפל הזו בתולדותינו.

לידה של רעיונות חדשים ושל קבוצות חדשות וחיוניות, כרוכה פעמים רבות, במשברים אנושיים. מותן של מערכות אידיאולוגיות וחברתיות ישנות הוא רגע מזעזע בחיי כל אומה וכל חברה, אבל רגעים אלה מהווים גם הזדמנות להתחדשות ולא רק אופציה לשקיעה. במאמרה של רותם וגנר "בקצה השיכחה" המתפרסם בגיליון זה, טוענת הכותבת כי בקצה השיכחה היהודית מצוי ראשיתו של זיכרון חדש על אודות העתיד היהודי.

לו יהי כן.

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה