דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 באוגוסט 2001 | / מהדורה 05

"אור-רואה", מיכאל סגן-כהן 1999-1944. 40x40 ס"מ, אקריליק על בד, 1998

פירוש ל"אור-רואה"

היצירה שלפנינו מטיבה לבטא את המארג הצורני-תוכני, שהאמן מצליח להגיע אליו מתוך שני קוטבי היניקה שלו: עולם האמנות העכשווית ועולם התרבות היהודית, ובעיקר כפי שהוא מתבטא במלה

היצירה שלפנינו מיטיבה לבטא את המארג הצורני-תכני, שהאמן מצליח להגיע אליו מתוך שני קטבי היניקה שלו:עולם האמנות העכשווית ועולם התרבות היהודית, ובעיקר כפי שהוא מתבטא במילה. שטיח הטלאים הצבעוני, או לחילופין, דף החשבון שמשבצותיו מולאו, עם איזכור לדפיו של פול קלה, משמש מצע לתשבץ מילולי. זהו בעצם מין ריבוע קסם שניתן לקראו ממספר כיוונים. בריבוע מופיעות מלים הקשורות לעולם הנבואה וההתגלות: "הר", "אור","רואה". יחד עם זאת, וזוהי סינכרוניזציה מבריקה, אלה הם מושגים מרכזיים במסורת הציור. האור כאלמנט חיוני ביצירה החזותית, והראייה כערוץ ההתחברות לעולם. מושגים בעלי חשיבות עליונה, אם כן, בשני מערכים: מערך החשיבה היהודי ומערך היצירה החזותית מוצג כאן בתבנית של תשבץ, של משחק "תפזורת" באיזושהי קלילות משתעשעת. גם קלילות לכאורה זו הנה ממאפייני יצירתו של סגן-כהן. הוא לוקח מילים חגיגיות ומשחרר אותן מכובדן החמור, בנונשלנטיות כביכול לטקסט אישי. "אור-רואה" עוסק, בין השאר, ברב כיווניות של ההתבוננות. בכך מקיימת היצירה דיאלוג עם אחד הנושאים היותר מרכזיים באומנות הפוסט-מודרנית: התהייה על עצם אקט הראייה וריבוי האפשרויות הגלומות בו.

באופיה קטן המימדים נראית היצירה כמין קמע, שבו האותיות הממורכזות מחברות, אולי, לחש מאגי. אם נמשיך בכיוון זה יתכן שאין זה מקרי שלפנינו 12 אותיות, כמנין שבטי ישראל וכמנין האבנים בחושן של הכהן הגדול. העיסוק במוטיב הכהונה לא היה זר לסגן-כהן. הנושא, המרומז בשמו, העסיק אותו כרובד נוסף בחקר, חסר מנוחה וחסר פשרות, של עצמו באמצעות היצירה האומנותית.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 5 : השפה השלטת. לחצו כאן להזמנת הגיליון

ציפורה לוריא היתה אמנית רב-תחומית, מרצה ומבקרת אמנות

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה