דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
22 באפריל 2012 | מהדורה 64

משפחתי וחיות אחרות

"מרכז חוויות" שביישוב אלעזר בגוש עציון הוא גן חי ייחודי ברמה עולמית. באמצעות כאלף חיות מטפלים כאן בילדים ובילדות, בנערים ובנערות שסובלים מקשיים רגשיים ופיזיים. זהר לביא פגשה את ד"ר יוני יהודה, המייסד והמנהל, והתוועדה לסיפור על אודות ניצחון רוח האדם

הדרך העולה מעמק האלה לכיוון היישוב אלעזר שבגוש עציון שזורה מרבדי עשב ירוקים, מנוקדים כלניות, רקפות ושקדיות בתחילת פריחתן. הנוף עוצר נשימה. מעט לפני אלעזר מסתעפת מהכביש הראשי דרך המוליכה אל "מרכז חוויות", גן חי ייחודי בארץ ברמה עולמית ובו מרכז לסיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים. המרכז משתרע על שטח של ארבעה דונמים ויש בו יותר מאלף בעלי חיים. בהדרכתו של ד"ר יוני יהודה, שהוא בעל תואר ראשון ושני בחינוך ובפסיכולוגיה ותואר שלישי בפסיכולוגיה, מטפלים כאן באמצעות בעלי חיים בילדים הסובלים מקשת רחבה של קשיים ובעיות, מקשיים חברתיים, דרך קשיים רגשיים וקוגניטביים-לימודיים, ועד קשיים פיזיים.

הנה סיפור על ילד שטופל כאן: הילד היה בכיתה ג' כשאובחן כסובל מסכיזופרניית ילדות. בין השאר הוא ראה דמויות של מתים, ואלה הורו לו לבצע פעולות שסיכנו אותו ואת סביבתו. למשל, כשפתח את הילקוט בכיתה כדי להוציא ממנו אוכל, ראה הילד ראש כרות שדיבר אליו. מצבו של הילד הידרדר, והוא עמד על סף אשפוז, אבל הוריו התעקשו על טיפול בעזרת בעלי חיים והביאו את בנם אל המרכז ליד אלעזר. כאן – כשהוא מאושפז במקום, נהנה מליוויי צמוד עשרים וארבע שעות ביממה ונעזר גם בתרופות – עבד הילד בסביבה של בעלי חיים. היה צורך לעזור לו להבדיל בין מציאות לדמיון, וזו לא היתה משימה פשוטה. למשל, בזמן שהילד החזיק אפרוח ביד הוא שמע קול שאמר לו לחנוק את האפרוח, והוא גם שמע קולות שאמרו לו לרוץ לעבר המכוניות הנוסעות בכביש הסמוך.

אחרי חצי שנה של טיפול יומיומי בחיות חלה התקדמות. הילד עדיין סבל מהתפרצויות קשות, אבל פחות מבעבר. שנתיים לאחר מכן הוא עדיין פקד את המרכז. הימים היו טובים ואילו הלילות קשים. הוא ראה שדים בחדרו ולא הצליח לישון. הוריו נהגו להישאר איתו בתורנות בסלון. יוני העלה את הרעיון שיאמץ כלב. מעבר לעצם הקשר עם הכלב, שהוא חבר קרוב, נאמן, שומר ומנחם, במקרה הטיפולי הזה גילם הכלב עבור הילד את המציאות. מכיוון שהכלב נהג על פי טבעו לנהום או לנבוח כשמישהו זר התקרב, הילד נאלץ להתייחס באופן שונה למציאותם של השדים שהטרידו אותו. כשהילד היה מגיב לדמויות הדמיוניות שראה בחדר, הכלב היה מסתכל עליו בפליאה. אחרי כארבעה חודשים הילד הצליח לישון ולא נזקק עוד לכדורי השינה שניתנו לו קודם. בכיתה ה' הוא חזר לבית הספר. תחילה ביקר בבית הספר יום אחד בשבוע, והכלב התלווה אליו, ובסוף כיתה ט' כבר חזר לשגרת לימודים מלאה ולא נזקק עוד לליווי של הכלב. תפקידו של הכלב בשלב הזה היה בעיקר להיות איתו בלילות. הילד, עכשיו כבר נער, המשיך להגיע פעם בשבוע לטיפול. בהדרגה חלה נסיגה בהופעה של הדמויות המאיימות, ודמויות דמיוניות חדשות לא צצו. בסוף אותה שנת לימודים הפסיק הילד לחלוטין את הטיפול התרופתי, ובכיתה י' הוא נעשה מדריך בתנועת נוער.

נקודת מבט חדשה

בשנת 1987, בהיותו חייל בשירות סדיר בצנחנים, נפצע יוני יהודה בתאונת צניחה. הנכות שבעקבות הפציעה היתה חוויה קשה והשיקום היה ארוך ומורכב, אך הביא עִמו גם הזדמנות בדמות התנסות ברכיבה טיפולית – שיטה שעוד לא היתה נהוגה בישראל, והובאה לכאן כטיפול נסיוני לנכי צה"ל.

חוויית הרכיבה היתה מכוננת בתהליך השיקום של יהודה. בפעם הראשונה הוא פגש את המטפלים שלו לא במיטה, בכיסא הגלגלים או ליד ההליכון, אלא מגובה הסוס, ונקודת המבט החדשה יצרה חוויה מעצימה. התגובה של יהודה למוגבלות הפיזית שבאה בעקבות התאונה היתה מה שנעשה לקו המנחה אותו לאורך חייו – לא להפוך את הנכות למקצוע.

אך החיים זימנו לו עוד הפתעות ובשנת 1996, בדרכו חזרה מעבודתו, נפצע יהודה בפיגוע ירי ליד עין ערוב. מכוניתו התהפכה, והוא נפגע קשה בגב, והיה מרותק תקופה ארוכה למיטה. ובניסוחו של יהודה: "מה שלא נפגע בתאונה הראשונה נפגע בתאונה השנייה". הפציעה השנייה הביאה איתה גם משבר. באותה תקופה הוא התחיל לבנות כלובים לחיות.

שיטת המשולשים

המפגש בין המטופל לחיה נעשה בתיווך המטפל ובהדרכתו. העבודה נעשית באמצעות משימות שונות – טיפול, האכלה, ניקוי, ליטוף וכדומה של החיה – שמחייבות את המטופל לגלות מעורבות ולהיעשות לאחראי.

מתוך ניסיון העבודה במרכז פיתח ד"ר יהודה את שיטת הטיפול שלו בעזרת בעלי חיים אותה הוא מתאר באמצעות תיאוריית המשולשים. המשולש הטיפולי מתאר את מערכת היחסים בין שלושת המשתתפים בטיפול – המטופל, בעל החיים והמטפל. הוא בנוי כמשולש שווה צלעות. נקודת הראות מקודקוד המשולש מאפשרת לכל משתתף לראות את שני המשתתפים האחרים, כל אחד בנפרד, ואף לראות את האינטראקציה ביניהם. האינטראקציה בין שני משתתפים תמיד משפיעה על המשתתף השלישי. לדוגמה: המטפל מחליט שבפגישה הזאת רוכבים. הוא מבריש את הסוס ומכין אותו לרכיבה. המטופל צופה בתהליך וחווה את העובדה שכל זה נעשה למענו. יחד עם זאת הוא גם צופה באינטראקציה בין הסוס למטפל. המטפל והסוס רגועים, ותחושת הביטחון מחלחלת אל המטופל.

כאשר המטופל נמצא בתפקיד היוזם והמשפיע, הוא זה שמפעיל את שני המשתתפים האחרים (המטפל והחיה). יוני מגדיר את המטופל כמי שנמצא בקודקוד התחתון של המשולש, ומתאר את המצב הזה כמשולש הניצב על קודקודו. האינטראקציה בין המטפל והחיה תלויה במצב כזה במטופל, והוא הגורם המאזן בין שני האחרים. במקרה כזה הוא שיוזם את הרכיבה על סוס. המטפל אמנם מכין את הסוס לרכיבה, אך המטופל הוא שאחראי באופן עמוק לאינטראקציה בין המטפל לחיה. בעל החיים שנזקק לטיפול ולטיפוח יוצר אצל המטופל חוויה של מטפל, ובכך גם נוצרת אצלו חוויה של שוויון בינו לבין המטפל. ההתרחשות דינמית, ולכן מתבצעים במשך הזמן הטיפולי חילופי תפקידים בצורה ספונטנית.

כמו קשרי משפחה

ניכר שכוחו של ד"ר יהודה בא לו מהריפוי שמעניקות החיות למטופליו הרבים. הוא לא ממהר להתפאר בסיפורי הצלחה, אבל נעתר לבסוף ומספר בהתרגשות על הצלחות עם מטופלים, ועל תהליכים ארוכים ומפרכים אך מאוד מתגמלים. הקשיים, הבעיות והמצוקות שבהם נתקל יהודה בשנותיו כמטפל רבים, והקשרים שהוא מפתח עם מטופליו דומים במידה רבה לקשרי משפחה.

לאחרונה התגלתה באחד מכלובי התרנגולות ביצה של ברווזה לצד ביצי התרנגולת. הברווזון שבקע מן הביצה לא הסתדר עם אפרוחי התרנגולת, והיה צריך להוציאו ולגדלו בנפרד. ילד אחד, שמטופל במרכז וחי אצל משפחת אומנה, ראה את המתרחש והגיב לסיטואציה כשיקוף של מצבו: אמא ברווזה לא יכלה לגדל את הברווזון, ולכן מצאה לו משפחה אחרת. התיאור הזה יכול להישמע טריוויאלי לשומע מבחוץ, אך הוא מעיד על שינוי עצום שעבר הילד. אילו קרה המקרה הזה בראשית הטיפול, הוא היה מבין את האירוע כנטישת הברווזון בידי אמו השונאת, או כסיטואציה שבה אמא תרנגולת גנבה את הביצה מהברווזה. היום הוא המטפל של הברווזון, הוא שדואג למישהו קטן וחלש. מבחינת יהודה יש כאן הישג טיפולי חשוב, לתת לילד תחושה של כוח.

בביקורי במרכז פגשתי צעיר מקסים הסובל מפיגור. במהלך המפגש עם יוני ניכר היה שהוא אוהב אותו כאילו היה אביו. סיפורו הוא סיפור על מי שאיבד את אביו כילד ואת אמו כבחור, ונפל לאחר מותה למציאות של בדידות קשה. הוא היה קשור קשר מיוחד לאמו, שדאגה לכל מחסורו הפיזי והרגשי, ואובדנה היה אירוע טראומטי בעבורו. היה לו צורך בלתי מסופק בחום ואהבה, שנמנע ממנו עם מותה של אמו. העבודה עם בעלי חיים מעצם טבעה מספקת חיבוק, ליטוף, כרבול, והאיש מצא כאן מקום מאפשר ומרגיע. הכוח של הטיפול נבע מכך שבאמצעות החיבוק של החיה הרגיש האיש מחובק בידי המטפל. העבודה עם החיה אפשרה גם פורקן ונינוחות שלא היו אפשריים בלעדיה. היא שימשה אמצעי מתווך לרגשות העזים שהיו למטופל כלפי המטפל. הפורקן הרגשי אפשר לו לחשוף את רגשותיו והוא שיתף את המטפל בגעגועיו הקשים לאמו. בשנה השלישית לטיפול, ארבע שנים אחרי מות אמו, הוא עלה לראשונה לקברה. היום הוא עובד במרכז.

עומר שילוח, סטודנטית של ד"ר יהודה במכון מגיד בירושלים, מספרת שיוני הנהיג מנהג בכיתה – מי שמאחר מביא שוקולד, ויוני מוסר את השוקולד לאותו צעיר, שהוא גם חובב מתוקים. הצעיר, בהתאם לרצונו, מתקשר לומר תודה למי ששלח לו את השוקולד, וכך, על הדרך, ד"ר יהודה משמח את הצעיר, מאפשר לו לתרגל כישוריו החברתיים, וגם מלמד את תלמידיו שאת המטפל אפשר להוציא לפועל גם בשגרת יומנו.

כוחות סוס

ד"ר יהודה הוא גם מדריך מוסמך באיגלה (EAGALA – Equine Assisted Growth and Learning ) – פסיכותרפיה בעזרת סוסים. העבודה כאן מתבססת על העובדה שהסוס הוא בעל חיים חברתי החי בעדר, ושהוא בעל מצבי רוח כמו האדם. מכיוון שכך, התנהגותו יכולה להיות משוב מהימן להתבוננות אצלנו פנימה.

חברת היי-טק סבלה מבעיות אמון בין צוותי העבודה ואלה השפיעו על תפקוד החברה כולה. הצוותים הגיעו לסדנת איגלה יחד עם ראשי החברה. עד מהרה הצטבר מידע רב על כל אחד מהעובדים, והכל בזכות הסוסים – למי הסוסים נענים ולמי הם מתנגדים, ממי הם נרתעים וממי הם מתעלמים. בכל פעם שהסמנכ"ל של החברה נכנס לרחבה, הסוסים ברחו ממנו. בדיון שלאחר העבודה התברר שהסמנכ"ל נוהג להשתיק את הכפופים לו, והעובדים חששו ממנו. שבועיים אחרי תחילת הסדנה פוטר הסמנכ"ל, החברה עברה שינוי דרמטי בכל הנוגע ליחסי העבודה, והדבר התבטא בכישוריה העסקיים.

במסגרת הסדנאות המשתתפים מתמודדים עם החיה במעמד של מוביל או מובל. בהנחיית המדריך ובאמצעות העבודה המשותפת מתפתחת מודעות למשחקי התפקידים ונוצרות הזדמנויות לשיתופי פעולה שעוזרים בשיפור התקשורת הקבוצתית או הבין-אישית של המשתתפים. העבודה עם הסוסים בסדנה מאפשרת לזהות קשיים בזמן קצר יחסית, ובה בעת היא מאפשרת לממש את הפוטנציאל הקיים בכל אחד ואחד מהמטופלים. לעתים קרובות, כשהמטופלים (קבוצה, משפחה, זוג או יחיד) רואים את החוויה של המטפל בעבודה המשותפת בסדנה, את מה שהחיות "אומרות" למטפל, הם מתרגשים ונפתחים, ובנקודה הזאת ניתן להעמיק ולגעת בנושאים קשים, מוסתרים.

סיפור הצלחה אחר הוא של נערה בת שמונה-עשרה ממשפחה חרדית, שאביה תקף אותה מינית וכעבור זמן עזב את הבית ונעלם. אחרי הסתלקותו של האב, עזבה הנערה את הדת ואת הבית ועברה לגור בעיר גדולה. כאן היא עברה שינוי התנהגות קיצוני, ובשלב מסוים אף השתכרה ממתן שירותי מין. אמה היתה זו שהפנתה אותה למרכז. עם בואה לחווה הפגינה הנערה כעס גדול על החברה שממנה באה, שהסתירה את מעשי האב. היא התחילה טיפול איגלה, שנמשך שנתיים וחצי. הטראומה שחוותה בילדותה באה לידי ביטוי בעבודה עם הסוס. בין השאר היא לא היתה מסוגלת להביט על פלג גופו האחורי של הסוס – אזור איברי המין של החיה פשוט לא היה קיים מבחינתה – וכשסוס זכר היה נכנס לרחבה היא היתה נתקפת בעתה ומאבדת את היכולת לתפקד. עם הזמן היא התחילה לדבר, ואף היתה מסוגלת להביט על חלקו האחורי של הסוס. בעת הפרידה מיוני אמרה הנערה, שהחוויה שלה איתו היתה של דמות גברית מיטיבה ואב מיטיב, וכי היא לא האמינה שאי-פעם תוכל להסתכל כך על גברים. היום היא לומדת באוניברסיטה ונמצאת בזוגיות.

ד"ר יהודה מספר על קבוצה של חמישה-עשר נערים עבריינים מורשעים, שנמצאו במסגרת שיקומית על פי צו בית משפט והגיעו לסדנת איגלה. הדמות הבולטת בה היתה נער כריזמטי, שהורשע באלימות קשה וחלש על הקבוצה. העבודה עם הקבוצה כללה עשרים מפגשים בני שעתיים כל אחד. בפגישה הראשונה התכנסו הנערים באמפי שצופה על רחבת הסוסים. ברחבה עמדו שלושה סוסים, אחד מהם עם ציוד רכיבה עליו. יוני התכוון לפתוח את הפגישה בהסבר על כללי בטיחות והתנהגות, אך לפני שהספיק לומר מילה זינק הנער לתוך הרחבה, שחרר את הסוס ועלה עליו. הסיטואציה הזאת, שבה נער לוקח את הפיקוד מהמטפל כשכל חבריו לקבוצה עומדים ומריעים, היתה קשה. לרגע אחד, מספר יהודה, הוא חשב שאיבד את הקבוצה, אבל כשבחן את הסיטואציה דרך פריזמת תיאוריית המשולשים שלו הוא חזר ונרגע. הוא החליט להתבונן באינטראקציה בין המשתתפים האחרים בטיפול: הנער יודע לרכוב והסוסה חשה בנוח איתו. אך הסוסים מתייחסים בראש ובראשונה לקול של המטפל ולשפת הגוף שלו והם נשמעים בראש ובראשונה לו. הנער רכב בסיבובים ברחבה. כשעבר ליד יוני, נתן יוני לסוסה פקודה במצמוץ שפתיים להגביר את הקצב. הסוסה עברה לדהירה. הנער ניסה לעצור אותה, אך היא לא נשמעה לו. הנער צעק ליוני לעצור את הסוסה. יוני שאל אותו מדוע. הנער הודה שאין הוא יכול לעשות זאת בעצמו. הוא הודה שהסוסה אינה נשמעת לו. הנערים צפו במתרחש בדממה. יוני עצר את הסוסה והנער סיכם את האירוע באומרו שיש לו הרבה ללמוד. בהמשך המפגשים שינה הנער את התנהגותו, והחליף את דפוסי ההנהגה העבריינית שלו בדפוסים של הנהגה חיובית. למעשה, הוא היה מי שעבר את השינוי המשמעותי ביותר בקבוצה, ובעקבות כך יצא ממעגל הפשע ואף התגייס לשירות קרבי בצבא.

קל מאוד להתרגש במרכז חוויות. המפגש עם סיפוריהם של אנשים שהצליחו למצוא מזור למכאובי לבם ונפשם פורט על מיתר עדין בלב. אבל המפגש עם יוני ומרכז חוויות הוא יותר ממרגש. הוא מעניק תחושה של כוח ואופטימיות, וזורע זרע של אמונה ביכולתנו לגבור על קשיים ולרתום את הכוחות הפנימיים כדי להיטיב עם עצמנו ועם אחרים.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 64 של "ארץ אחרת": מדינת מעקב – המאגר הביומטרי ומאגרים אחרים. להזמנת הגיליון לחצו כאן

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה