דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 באוקטובר 2002 | מהדורה 12

מפורק, לא הייררכי ונטול מרכז מלכד

האמירה היותר רדיקלית ביצירה שלפנינו – שבאה לידי ביטוי גם בדיוקנאות הקוביסטיים של פיקאסו – היא שאין זכר לאיזו הרמוניה או למיצער, איזו לכידות נורמטיבית, בין האדם לבין עצמו, בין האדם לאיברי גופו. העין, האף, הפה, האצבעות מנותקים ממכלול מזוהה כלשהו והם מתקיימים להם, באופן אבסורדי וסוריאליסטי, לעצמם

"אישה עם גיטרה", פיקאסו, 1912

ציפי לוריא היא מרצה ומבקרת אמנות

לקריאת הכתבה במלואה הזמן את גיליון מספר 12 של "ארץ אחרת"

ציפורה לוריא היתה אמנית רב-תחומית, מרצה ומבקרת אמנות

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה