דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 ביוני 2005 | מהדורה 28

מכתב לפלסטינים

גיליון זה שונה באופן מהותי מכל הגליונות שהוצאנו לאור עד היום. הוא נולד מתוך הצורך שאנו מזהים בפתיחת צוהר לשיחה נוספת, שאינה מתקיימת, בין שני העמים היושבים בארץ הזאת ונאבקים על שליטתם בה כבר כמה דורות.

במהלך מאה השנים האחרונות היו ישראלים ופלסטינים שדיברו ביניהם; היו שביקשו לשוחח; אחרים ניסו להגיע להסכמים פוליטיים. בינתיים לא הצלחנו ליילד את ההסכם שיאפשר לנו לחיות בשלום, אנחנו ואתם.

אשר על כן, דרכו של הגיליון הנוכחי שונה מזו המקובלת בדרך-כלל בינינו לבין הפלסטינים. הוא אינו עוסק בהידברות בין חלק קטן מן הציבור הישראלי לחלק קטן מן הציבור הפלסטני. הוא מביא אל תוך השיחה ישראלים מכל שדרות החברה, כדי שיגידו לפלסטינים את אשר על לבם. הוא מבקש לעקוף את הפוליטיקאים המכהנים; לעקוף את ההנהגות הרשמיות; לעקוף את השיח התקשורתי, המביא אל קידמת הבמה עמדות מקוטבות ומקטבות. אנו מבקשים להעניק לציבור הפלסטיני את האמת שלנו, כפי שאנו, ישראלים מעולמות שונים, תופשים אותה.

בסופם של הדברים אני מבקשת לומר גם מילה אישית, שאינה מחייבת את הכותבים בגיליון, על שלל דעותיהם: אנחנו, היהודים, נולדנו במזרח. אנחנו שייכים לכאן, אף על פי שניסינו, ורבים מאיתנו עדיין מנסים, להיאחז במערב. השיבה שלנו אל ארץ אבותינו היא שיבה אִטית וטראומטית, המתקיימת מכוחה של הבטחה עתיקה, שהיינו נאמנים לה במשך אלפי שנים. אין בכוחה של הבטחה זו לנשל את הפלסטינים מכל תביעותיהם ביחס למעמדם ולזכויותיהם בחלקת ארץ זו. מנגד, יש בכוחה של הבטחה זו לקבע את מעמדנו המוסרי וההיסטורי כאן, על פני האדמה הזאת. לא נלך מכאן לעולם, כי עבורנו, היהודים החיים כאן היום, זהו החוף האחרון.
אשר על כן, נצטרך למצוא, בכוחות משותפים, הסדר שיביא בחשבון את כולנו; את כאבינו, את זכויותינו, את אמונותינו. די לשפיכות הדמים.

גיליון זה יראה אור בחודשים הקרובים גם בערבית.

במבי שלג

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה