דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
22 באפריל 2012 | מהדורה 64

הם יהיו בחושך ואנחנו נהיה באור

בין החוק הביומטרי לתיקון לחוק לשון הרע – מאמר מערכת מורחב

זה זמן רב שהחוק המתיר להקים מאגר ביומטרי בישראל נמצא על סדר היום של מערכת "ארץ אחרת". במשך תקופה ממושכת ידענו שמתישהו נפיק גיליון שיעסוק בסוגיה העקרונית הזאת, הדומה מבחינות רבות לפרשת החוק המתיר להקים בישראל בית סוהר פרטי: חוק שעבר בכנסת, ובוטל בסופו של דבר בידי בית המשפט העליון. אך הסיבה להוצאת הגיליון דווקא כעת נעוצה בתחושת דחיפות שהתעוררה בנו כתוצאה מהצטלבות חוק המאגר עם התיקון לחוק לשון הרע.

בהערת אגב אציין כי במהלך העבודה על הגיליון, גילינו לתדהמתנו כי בישראל יש מאגרי מידע רבים. מקצתם מופעלים בידי הממשלה, ומקצתם מופעלים בידי כל מיני רשויות ציבוריות וחברות פרטיות. פעמים רבות מדובר במאגרים בלתי חוקיים. העובדה כי השלטון ושאר זרועות המדינה אוספים בקביעות מידע רב על האזרחים בלי שיהיה לכך גיבוי חוקי מצביעה על בעיה מהותית של הדמוקרטיה הישראלית. מישהו כנראה אינו מבין שאיננו חיים במדינה טוטליטרית, ושהשלטון איננו יכול לעשות בנתונים הפרטיים של האזרחים ככל העולה על רוחו.

התיקון לחוק לשון הרע עבר בכנסת בקריאה ראשונה ב-21 בנובמבר 2011. על פי התיקון, סכום הפיצוי שישולם לאדם שנפגע מדיבה שפורסמה נגדו יגדל פי שישה, וזאת בלי שיצטרך להוכיח כי הפרסום גרם לו נזק כלשהו. הפיצוי ללא הוכחת נזק יעמוד על 300 אלף שקל, והפיצוי על פרסום שנעשה בכוונה לפגוע יכול להגיע עד 600 אלף שקל.
מטרידה העובדה שח"כ מאיר שטרית, שקידם את חוק המאגר הביומטרי, הוא גם האיש שעמד מאחורי התיקון לחוק לשון הרע.

לפני שאגש לנושא התשתית הרעיונית המשותפת בעיני לשני החוקים, יש להדגיש כמה עובדות מטרידות מאוד ברמה הציבורית:

ח"כ שטרית התעלם לאורך כל התקופה שבה קידם את חוק המאגר הביומטרי מקבוצה גדולה של מומחים שהזהירו מפני הסכנות שבמאגר. הוא לא שעה לטענותיהם ולאזהרותיהם כמלוא הנימה, והמשיך בכך למרות שעם המתנגדים לחוק נמנו פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, פרופ' יקיר אהרונוב, פרופ' נגה אלון, פרופ' יוסף אמרי ועוד 25 מהבכירים והמוערכים שבמדעני ישראל, חלקם מתמטיקאים, אנשי מדעי המחשב ומומחים בהצפנה. הם כתבו לחברי הכנסת מכתב גלוי ובו טענו כי "קיום מאגר ביומטרי יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה ותושביה". הם לא זכו להתייחסות.

בעיני, יחס זה מעורר תמיהה ואף תחושה עמוקה של אי-נחת. אם ח"כ שטרית סבור שהם טועים, שאין עניין בדבריהם ושהוא מחזיק באמת גדולה משלהם – נשמע את אשר בפיו. אדרבא, יתכבד ויסביר לציבור מדוע הוא מקדם את המאגר הביומטרי בלי לשעות לאזהרותיו של איש, ומה עומד בבסיס מאבקו העיקש לקידום המאגר ויהי מה.

כתבתו של עמר שרביט המתפרסמת בגיליון זה מאירה את המהלך של העברת החוק באור יקרות ומצביעה על כשל בעבודה הפרלמנטרית של הכנסת. הכשל הזה מאפשר לח"כ נחוש להעביר הצעת חוק מרכזית בוועדה שולית במהירות שיא, כשלעתים קרובות הוא מצביע לבד על הצעת חוק שהוא עצמו מקדם. בהערת סוגריים נציין כי עובדה זו לבדה ראויה לשינוי חקיקתי. לא ייתכן כי חוק מרכזי של הכנסת, המשנה את מעמד האזרחים במדינה באופן מהותי, יועלה להצבעה במליאה כשחלק מן ההצבעות בוועדה שבה הוכן החוק הוכרעו בידי חבר כנסת יחיד.

כדי לברר לעומקן את הסיבות שבגללן קידם ח"כ שטרית את המאגר בדבקות כזו ביקשנו לראיין אותו ריאיון מקיף, שבו יסביר את עמדתו. לתדהמתנו, הוא סירב להתראיין, ודוברו הודיע לנו כי מותר לנו לשלוח אליו שאלה אחת בלבד. לאחר שהשאלה נשלחה, התקבלה במשרדנו התגובה הבאה: "הנכם מוזמנים לפנות למשרד הפנים ולרשות האוכלוסין אשר אחראים על הקמת ותפעול הנפקת תעודות הזהות החדשות והקמת המאגר. הצעת החוק הזו הנה הצעת חוק ממשלתית שנתמכה על ידי ראש הממשלה, והיא אינה הצעת חוק פרטית של ח"כ מאיר שטרית".

אין ספק כי יש משהו בדבריו של ח"כ שטרית. העברת הצעת חוק שקוּדמה בידי ח"כ מן האופוזיציה (מאיר שטרית הוא חבר כנסת מטעם קדימה), והטלת משמעת קואליציונית "חזקה" (כפי שהעידו חברי כנסת מטעם הקואליציה) להצביע בעד הקמת המאגר הביומטרי, הם עניין חריג. ממתי הממשלה מטילה משמעת קואליציונית התומכת בהצעת חוק שהגיש חבר כנסת מן האופוזיציה? ובמילים יותר ברורות: האם חבר הכנסת שטרית נמצא באמת באופוזיציה?

יהיו מניעיו ונימוקיו של ח"כ שטרית אשר יהיו, הם נותרו בלתי ידועים.

כאן המקום לציין כי גם ח"כ יריב לוין מן הליכוד, ששיתף פעולה עם ח"כ שטרית בחוק לשון הרע ותמך אף הוא בחוק המאגר הביומטרי, סירב להשיב על פנייתנו להסביר את תמיכתו בחוק המאגר הביומטרי. "הוא לא יענה על השאלה", מסר לנו דוברו.

סליחה, אבל מהי משמעות העובדה ששני חברי כנסת בכירים אינם מוכנים לענות על שאלות הנוגעות לחוקים שהם מצביעים בעדם? האם הם שכחו שהם אמורים להיות משרתי הציבור ומגִניו? האם בכנסת ישראל מכהנים חברי כנסת שכבר אינם נציגי ציבור? ואם הם אינם נציגי הציבור, נציגים של מי הם כן?

ולעניין הקשר הנסתר בין החוק הביומטרי והתיקון לחוק לשון הרע. להבנתי, הדיוקן של החברה ששני החוקים האלה משרטטים הוא דיוקן של חברה ממושטרת, שבה מי שמחזיק בשלטון הוא גם הבעלים על חופש הביטוי של הציבור וגם מחזיק במידע על כל האזרחים. על פי התיקון לחוק לשון הרע וחוק המאגר הביומטרי – השלטון יקבע את החוקים וימשטר את האזרחים, אך מעשיו ייהנו מחיסיון שמעוגן בחוק ומהסתרה מכוונת. הם יהיו בחושך ואנחנו נהיה באור.

התיקון לחוק לשון הרע נועד להפחיד את אמצעי התקשורת, להקשות מאוד על האפשרות לערוך תחקירים על אנשי ציבור, וליצור חברה ממושמעת, שבה כל אחד יודע את מקומו ואין כל סכנה של בלבול. בחברה כזאת חבר הכנסת מאיר שטרית הוא איש חשוב וקובע, ואילו חתני פרס נובל הם ישישים חסרי ערך שמתקשטים בהם בחגים ובמועדים לאומיים. המלצותיהם בתחומים שהם מבינים בהם חסרות משקל, כי יש מי שיודע טוב מהם איך לנהל כאן את העניינים.

אחרת, איך ניתן להבין, למשל, את העובדה שהצעת החוק הביומטרי שעברה בקריאה ראשונה, אך רוככה בקריאה השנייה והשלישית, הכילה את הרכיב הבלתי נתפש שלפיו "מי שיסרב לתת את נתוניו הביומטריים דינו יהיה שנת מאסר". לא פחות.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי, כתב כי "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שיקבע מה טוב לאזרח לחשוב" (בג"ץ 399/85כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא [3] 255). כחברה אנו מצויים בדיוק בנקודה זו. השלטון החליט שהוא יקבע מה נדע ומה נחשוב.

למיטב שיפוטי, פרשת המאגר הביומטרי ופרשת התיקון לחוק לשון הרע הן שתי פנים של אותה בעיה: זו הבעיה של חברה משוסעת ומפולגת, חברה שמרכזה מפוזר בקרב מגזרים רבים ושאין לה הנהגה אמיתית. על עורק חייה של חברה זו הולכות ומשתלטות קבוצות אינטרסנטיות, שפעמים רבות אינן מעוניינות כלל בטובתו של הציבור. זוהי שעה של סכנה גדולה.

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה