דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
28 בדצמבר 2001 | / מהדורה 07

ליהודי כלאשה תחסר האישיות

אוטו וינינגר נולד כיהודי בוינה בשנת 1880. בשנת 1902, ביום בו הוסמך כדוקטור לפילוסופיה, המיר את דתו ועבר אל הכנסיה הפרוטסטנטית. באוקטובר 1903 אבד את עצמו לדעת ביריה. כחצי שנה קודם לכן הופיע ספרו "מין ואופי". בעקבות רשימה של מקס נורדאו בעיתון ברלינאי חשוב, הודפסו עד ל-1904, ארבע מהדורות של "מין ואופי"

הזהות בין האשה ובין היהדות מתבלטת כבר מתוך מבט ראשון; הדמיון בין השתים מפתיע עד כדי כך, שאפשר לעקוב אחריה בממדים יוצאים מן הכלל….כך למשל, יכולים  להצביע מניה וביה על דמיון עם האשה אם מביאים בחשבון את העובדה המוזרה, שהיהודים מעדיפים את הנכסים הנדים גם בהווה, אם כי הם רשאים עתה לרכוש להם כל מיני נכסים אחרים. על אף יצר הרווח המפותח אצלם, אין להם שום צורך בקנין, על כל פנים בדפוס המוצק שלו, בקרקע, באחוזה, הקנין הפרטי, נמצא בקשר אמיץ עם היחודיות (הפרטית), עם האינדיבידואליות. זוהי גם הסיבה, שהיהודים נתפסים בהמוניהם לקומוניזם. הסוציאליזם הוא ארי (אואן, קארליל, ראסקין, פיכטה) הקומוניזם הוא יהודי (מארקס)…. על אף זיקותיה לחברה, אין לה לצורה המארכסיסטית של תנועת-הפועלים שום יחס לאידאה של המדינה, ואת זאת יש בודאי להסביר בהעדר ההבנה אצל היהודים למען רעיון המדינה. רעיון זה אינו רעיון השוה לכל נפש; ההפשטה שבו רחוקה יותר מדי מכל מיני מטרות ממשיות ואין היהודי מסוגל להתידד עמו. המדינה היא השלם של כל המטרות העלולות להתגשם רק על ידי ההתאחדות של יצורים נבונים, אבל תבונה זו (מיסודו של קאנט), רוח זו, נעדרת כנראה במידה שוה אצל היהודי ואצל האשה.

מפני טעם זה נראית הציונות כחסרת-סיכויים…היהודי הוא זר לרעיון המדינה לא מתמול שלשום, אלא מאז ומתמיד; ויש בזה כדי ללמדנו, שליהודי כלאשה תחסר האישיות.

מתוך "מין ואופי"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה