דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
26 בפברואר 2004 | מהדורה 20

פרח וחזי סרבי. צילום: גור סלומון

לחם עוני: ישראל בעיני העשירון התחתון

מאמר מערכת

העוני היה לתופעה רחבת היקף בחברה הישראלית. על פי נתוני השנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למעלה מעשרים אחוז מאזרחי ישראל כיום הם עניים. ראוי לציין, ששלושים אחוז מאלה המוגדרים כעניים הם אנשים העובדים לפרנסתם ואינם מקבלים שכר המאפשר להם ולו גם קיום מינימלי מכובד. פירושם של הנתונים הללו הוא שאותו חלק באוכלוסייה אינו זוכה למזון, לחנוך, לדיור ולשירותי בריאות אף לא במידה הקרובה לרמה הראויה.

בשנים האחרונות גילתה החברה הישראלית הרחבה סתגלנות מפליגה למצב הלא-סביר הזה. העניים ואלה שמידרדרים אל העוני הופקרו במידה רבה לגורלם, ואנשים פרטיים וגופים פרטיים מנסה למלא את החלל הענק שמותירה המדינה, המתנכרת לאזרחיה החלשים.

הגיליון הזה נערך מתוך תחושה כי אנו עדים לעוול שאין לו שיעור, עוול החותר תחת אחד היסודות המובהקים ביותר של המדינה היהודית. עקרון הערבות ההדדית, שעליו הושתתה מדינה ישראל ושהיה מקור גאוותו של העם היהודי בגלות, הושם למרמס. לא בבתי-ספרינו נלמדו הרעיונות הזרים הללו, שבהתאם להם, נבנה חוסנה הכלכלי של המדינה על-ידי יצירת אבטלה בממדים גבוהים, מתן הקלות במס לעשירים בלבד, ובה-בשעה, קיצוץ חד בקצבאות שחלק ניכר מן האזרחים נשענים עליהן ואין להם קיום בלעדיהן. שום חוסן אין כאן; רק זריית חול בעיניים, למען נשתכנע להקשיח את לבנו כלפי אותם אנשים החיים בקרבנו, שבמקרה בלבד גורלנו שפר עלינו יותר מגורלם.

שיטה הגורסת שכל העניים אשמים ברמאות סמויה ועל כן יקוצצו הקצבאות של כולם, גם אם הם ראויים להן מכל בחינה שהיא, היא שערורייה. אם יש רמאים, המוסד לביטוח לאומי צריך להשקיע מאמצים בגילויים, אבל קיומם של רמאים אינו יכול לשמש בסיס להפקרתם של מאות אלפי אנשים, נשים וילדים לחיים שהמחסור התמידי הוא המאפיין העיקרי שלהם.

את המגמה הזאת צריך לעצור: על כן החלטנו שגיליון זה ייתן פה לאותם אנשים המכונים בלשון הסטטיסטיקאים: העשירון התחתון. למעו נדע, איך נראית החברה הישראלית כשמסתכלים עליה מלמטה.

במבי שלג

המאמר פורסם בגיליון מספר 20 של "ארץ אחרת": לחם עוני: ישראל בעיני העשירון התחתון. להזמנת הגיליון לחצו כאן

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה