דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
3 באוגוסט 2009 | מהדורה 51

איור: דורון זהרי

כפייה – בין רמות בית שמש לקאבול

מאמר מערכת

העבודה על הגיליון הנוכחי, העוסק בנעשה ברמות בית שמש ב' וא', החלה לפני שאנשי העדה החרדית בירושלים החליטו שהגיעה העת לבדוק את עמידותו של ניר ברקת, ראש העיר החדש של ירושלים, בנושא פתיחת חניונים בשבת. אך פרשת החניונים בירושלים מספקת רקע מצוין לדיון שאנו מבקשים לעורר בגיליון זה.

בשנים האחרונות הסתננו למערכת שמועות עקשניות על קשייהם של חילונים המבקשים להסתייע בשירותי קופות החולים המצויות באזורים שבהם מתגוררת אוכלוסייה חרדית בבית שמש. אחר-כך נודע לנו על כחמש-עשרה (!) רשתות חינוך חרדיות המעניקות את שירותיהן לציבור החרדי בעיר במימון נדיב של משלם המסים הישראלי. פרשת הנשים הרעולות בבית שמש עשתה לה כנפיים בתקשורת הכללית, אך את עיקר תשומת הלב שלנו משכו סיפורים חוזרים ונשנים על טרור מסוגים שונים המופעל נגד אזרחים שלווים המתגוררים בשכונות רמות בית שמש בעיר. החלטנו לבדוק מה בדיוק קורה שם, ומה המשמעות של הסיפור הפרטי של רמות בית שמש לגבי הסיפור הישראלי הכללי. דהיינו, כיצד מתמודדת החברה הישראלית עם בעיות המתעוררות כתוצאה מ"התנגשות הציוויליזציות" בתוכה.

עבודת התחקיר על הגיליון העלתה כי ברמות בית שמש מתגוררות כמה קבוצות קנאיות ואלימות של חרדים, לצד חרדים מתונים שאין להם דבר עם אלימות. לצדם מתגוררים דתיים-לאומיים וחילונים. האלימים (כשש מאות איש) מטילים את חתיתם על האחרים ואין מציל מידם. בעולם ההפוך הקיים ברמות בית שמש האנשים שהיו צריכים להיות מאחורי סורג ובריח הם מטילי הווטו ומעצבי הנורמות הציבוריות. הכל, כמובן, לשם שמים.

מן הגיליון הזה עולה בכל חריפותה השאלה האם לא הגיעה העת להתעמת חזיתית עם רעיון הרב-תרבותיות כשזה פוגע באופן אנוש בכבודם, בגופם ובזכויותיהם של אנשים החיים בסביבה אנושית שהאנתרופולוגית הבריטית מרי דגלס מכנה "מובלעת". למשל: מהי מידת האחריות של החברה המרכזית לזכויותיהם של ילדים חרדים, הנתונים פעמים רבות במצבים כאוטיים במשפחתם או במוסד החינוכי שבו הם לומדים. ב"ג'רוזלם פוסט" וב"הארץ" התפרסמו בשבועות האחרונים ידיעות מפורטות על פגיעות מיניות חמורות בילדים המתגוררים ברמות בית שמש, והמושתקות על ידי מנהיגים של הקהילה כדי ש"לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ".

זהו גיליון על הזנחה שמקורה בשדרה המרכזית של החברה; גיליון שכל מטרתו היא לשאול כיצד הגענו למצב הזה ומדוע אין איש מטפל בו ברמה הלאומית והציבורית. מדוע הופקרו תושבי רמות בית שמש החדשים לגורלם, ומי מציל אותם מידי הפורעים שמתנכלים להם על לא עוול בכפם. מדוע יש לכל אורך הגיליון הרגשה כי מרבית המערכות הציבוריות – כולל המשטרה, אגד, העירייה וקופות החולים הציבוריות – נכנעות לקבוצות האלימות? מדוע אין המשטרה פועלת ברמת בית שמש כפי שהיתה פועלת אילו התרחשו אירועים כאלה בתל-אביב? מדוע לא נחקרו ולא נשפטו הפורעים שהשתתפו בשנת 2006 בפרשת הלינץ' באוריה פרדהיים?

הציבור החרדי, כפי שעולה מגיליון זה, איננו עשוי מקשה אחת ויש בקרבו כוחות רבים המבקשים שינוי. זוהי סנונית ראשונה המבשרת שלא לנצח יוכלו מנהיגי ציבור זה להתכחש לאחריותם שלהם כלפי אנשיהם וכלפי הציבור הישראלי הרחב שבקרבו הם חיים.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 51 של "ארץ אחרת": כפייה – בין רמות בית שמש לקאבול. להזמנת הגיליון לחצו כאן

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה