דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
25 בנובמבר 2009 | מהדורה 53

צילום: אימאז' בנק, בעקבות הספר "כלכלה בגרוש", הוצאת בבל. עיבוד: מירי גרמיזו

כולנו עובדי קבלן: גזילת הזכויות של העובדים בישראל

מאמר מערכת

יש צדק היסטורי בעובדה שגיליון זה, העוסק ביחסי העבודה במשק הישראלי, מופיע מיד לאחר הגיליון שעסק בסוגיית "העושים לביתם". כי יש קשר בין סוגיית "העושים לביתם" לבין הסוגיה שעוסק בה גיליון זה, שמטרתו היא חשיפת הרמיסה העקבית, השיטתית והמאורגנת של זכויות העובדים במשק הישראלי, ואי אפשר להפריד בין "העשייה לביתך" לבין הנכונות להתעלם ממצבם ומזכויותיהם של כל האחרים – כל אלה שאינם משתייכים "לביתך" במובנו הצר והרחב כאחד.

זהו גיליון על מה שאירע לחברה הישראלית בזמן שהאליטות האידיאולוגיות שלה לחמו אלה באלה על עתיד השטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים. באותן שנים עצמן ההסתדרות השנואה (שהיתה שנואה גם בשל כשליה העמוקים) הוחלשה ביותר על ידי ההנהגה של מפלגת העבודה עצמה, והדבר הביא לפגיעה גדולה בעבודה המאורגנת בארץ.

תהליך החלשתם ו/או שבירתם של איגודי עובדים רבים, ויצירה יזומה מלמעלה של עובדים סוג א' בעלי זכויות לצד עובדים נטולי זכויות באותם מקומות עבודה עצמם, פרמו את הסולידריות בין הקבוצות השונות והביאו להחלשה של העובד בישראל הניצב לבדו מול המעסיק והתלוי לחלוטין בטוב לבו וביושר מצפונו. העובדים המאורגנים בישראל מהווים כיום כשישית מכוח העבודה במשק. כל השאר אינם מאורגנים ואין להם מגן בעת צרה.

בתהליך הרסני, שלו היו שותפים הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים, רוסקו בפועל רבים מחוקי העבודה המתקדמים שחוקקו ממשלות העבר והפכו לאות מתה בספר החוקים, כשהממשלה הופכת למעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי כוח אדם נטולי זכויות. ההשחתה חלחלה מלמעלה למטה, והפגיעה בזכויות העובדים נעשתה לתופעה נורמטיבית.

הפגיעה בזכויות של קבוצות שונות של עובדים, מכל הסוגים ומכל הלאומים והמעמדות, היא המאפיין הגדול של החברה שאנו חיים בה. זוהי המסקנה העצובה של הגיליון הזה, שאיננו מתיימר לחשוף את כל העוול העצום הנגרם כאן באופן יומיומי. אך אין זו גזרה משמים. מטרת הגיליון היא לקרוע את המסווה המאורגן על ידי העיתונות והתקשורת שלנו, שעסוקות בסדר יום מניפולטיבי שמטרתו להסיח את דעתנו מן הצורך הקיומי לדון בנושא זה, ולשרטט בקווים כלליים את התמונה הניצבת לפנינו במלוא קדרותה.

עם תום התחקיר, העריכה והעיצוב של גיליון זה, הגיליון הקשה ביותר שערכנו עד כה, אנו מתבוננים בעבודה שעשינו ושואלים: היכן הנקודה המרכזית של הגיליון? ובכן, לטעמי, דברים שאמרה פרופ' פרנסיס רדאי בריאיון לד"ר סימה זלצברג, מצביעים על כיוון מדויק. בריאיון אמרה רדאי, כי "מדינת הרווחה הישראלית מתה בשנות השמונים". אני רוצה לחדד את דבריה ולומר כי, למיטב הבנתי, נשמתה של מדינת ישראל החלה לגווע ברגע שהממשלה החליטה באופן מודע לפגוע בזכויות של העובדים הפלסטינים בשנת 1970, ומאז היא נמצאת בתהליך דעיכה שרק עצירה מוחלטת ושינוי כיוון מוחלט יוכלו לעצרו.

הפגיעה הרחבה והנמשכת בעובדים הזרים, בעובדים הפלסטינים, בעובדי הקבלן הישראלים, בעובדי חברות כוח האדם, במורים מן החוץ באוניברסיטאות, ובכל העובדים הלא מאורגנים המועסקים על ידי חברות ויחידים שאינם שומרים על זכויותיהם – כל אלה פגעו פגיעה נסתרת, סמויה מן העין אך אנושה, בסולדריות של החברה שלנו.

שכחנו את יסודות התרבות שלנו, ובהם "לא תעשוק את רעך ולא תגזול" (ויקרא י"ט, י"ג) ו"לא תעשוק שכיר עני" (דברים כ"ד, י"ד). זוהי שיכחה תרבותית רחבה ועמוקה שאינה מפרידה בין "חילוניים" ל"דתיים"; ייבאנו ארצה ערכים של דרוויניזם חברתי הזרים לנו ולעולמנו, והללו מחריבים את ביתנו המשותף.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 53 של "ארץ אחרת": כולנו עובדי קבלן – גזילת הזכויות של העובדים בישראל. להזמנת הגיליון לחצו כאן

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה