דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
28 באוגוסט 2003 | מהדורה 17

י"ג העיקרים שלי

"אני סבור שלא ניתן לקבוע זהות מוחלטת בין ההצטרפות למדינת ישראל מכוחו של חוק השבות לבין ההצטרפות לעם ישראל מכוחו של גיור. גיור הוא קטגוריה הלכתית, אישית; חוק השבות הוא קטגוריה של השתייכות לאומית ואזרחית". הרב אליהו בירנבוים פורש את תפישותיו כדיין בבית-דין לגיור
צילום: מע"מ

בשורות אלו ייעשה ניסיון לשתף את הקוראים במחשבות ובהרהורים של דיין בבית-הדין לגיור. תפקידו של דיין בבית-הדין לגיור איננו קל. עליו להתמודד עם מצבים אנושיים, משפחתיים ופסיכולוגיים רגישים, ולנסות לתת מענה לצרכים רוחניים ורגשיים של אנשים הבאים לבית-הדין כדי להצטרף לעם ישראל. לא אחת עומדות בפניו דילמות מוסריות והתלבטויות, שיש להן השלכות על המשך קיומו של עם ישראל.

לצורך כתיבת המאמר שאלתי את עצמי מהי תפישת העולם המנחה אותי, כאשר אני בא לגייר.

אנסה לכתוב מעין וידוי אישי, את ה"אני מאמין" שלי בנושא הגיור.

1. הגיור הוא הדרך היחידה להצטרפות הלכתית של אדם שאינו יהודי לקולקטיב היהודי, לעם ישראל

הגיור הוא מעשה חד-כיווני, המאפשר לאדם הבא להתגייר ולדורות הבאים אחריו כניסה לעם ישראל, ללא אפשרות של נסיגה וחזרה. המתגייר אינו מצטרף לדת ישראל בלבד, אלא נולד לתוך כלל ישראל. מדבריה של רות המואבייה, שהיא סמל ודגם לגיור, אנו למדים על מהותו: "עמך עמי, אלוהייך אלוהי…". להתגייר פירושו להיות לחלק מעם ישראל ולהשתייך לאמונת ישראל, לקבל את האמונה ואת אורח-החיים של עם ישראל.

הגֵרות היא הצטרפות למשפחת ישראל המיוחדת, כעין כניסה למשפחה בדרך של נישואים. וכשם שמהותה של משפחת עם ישראל אינה ביולוגית בלבד, כך גם ההצטרפות אליה, הגיור, אינו ביולוגי בלבד אלא אידיאי, רעיוני.

כל אדם, ללא הבדל דת קודמת, גזע, צבע או מין, ראוי להיות מועמד לגיור, אם כוונתו כנה ואמיתית.

2. הגיור נעשה מתוך רצון והזדהות, ולא מתוך כפייה

הגיור משמעו בחירה להיות חלק מעם ישראל, ולכן על האדם הרוצה להתגייר מוטלת האחריות לבחור בחירה חופשית בשותפות זו. לא ניתן לגייר אדם בעל-כורחו. הגֵרות תלויה באדם. לא בית-הדין, כשלוחו של עם ישראל, ולא הקדוש-ברוך-הוא הם שקובעים את חלוּת הגיור, אלא האדם עצמו, בכוחו, ברצונו, בכוונתו ובמאמציו האישיים. יש צורך בבחירה ובמעשה אקטיבי לצורך כניסה לברית; אין שותפות בברית ללא הכניסה לברית. נדמה שיש היגיון רב בכך שמצטרף חדש לקהילה נדרש להוכיח עצמו יותר מאשר חבר בקהילה קיימת. הדבר נכון בכל הנוגע לקבלה ליישוב, קבלת אזרחות של מדינה וגם קבלה לתוך עם ישראל.

3. הגיור יוצר שינוי באדם

השינוי של דרך הקיום היהודית בהיסטוריה במאה השנים האחרונות הביא למצב חדש בעולם הגיור. לאחרונה אנו נתקלים בסוג חדש של צורך בגיור: לא מתוך רצון להצטרף לעם ישראל, אלא מתוך מציאות שבה האדם חי בתוך העם והמדינה לאחר שאימץ לו זהות יהודית. בעבר הגיור היה אקט המכונן זהות; במצב החדש הגיור הוא אקט המאשר את יהדותו של האדם המתגייר, אשר חושב, מאמין ולעתים אף חי כיהודי לכל דבר. עד כה הגיור יצר מציאות, וכעת הגיור הוא דרך להתמודדות עם מציאות חברתית חדשה.

במצב מורכב זה עלינו למצוא את האיזון ואת הדרך הראויה שבה, מחד, נוכל לקבל ואף לכבד את כל המטען הרגשי, המשפחתי והתרבותי שהאדם מביא עימו לקראת הגיור, אולם מאידך, לא נשמש כנותני תוקף בלבד לאזרחות וליהדות. הגיור איננו טקס המסתכם בטבילה במיקווה. כדרבי הרב סולובייצ'יק, "הגֵרות היא שינוי רדיקלי, החלטי, של כל הזהות של האדם המתגייר, והטבילה אינה אלא סמל הבא לסמל טרנספורמציה זו" (הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "על התשובה", ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ה, עמ' 252). הגרות מתקיימת בדרך של קבלת דת משה וישראל וקבלת עול מצוות, של קליטת רוח היהדות ברוח ובנפש, של קבלת ערכי היהדות ואימוץ אורח-חייה. גיור איננו מבוסס על הצהרה או על דיבור בלבד, אלא על טרנספורמציה רוחנית שיסודה באמונת ישראל.

4. כדי להתגייר, יש צורך בעזיבת האמונה הלא-יהודית ובקבלת האמונה היהודית

בעולם הפוסט-מודרני אדם מסוגל להיות בעל יותר מזהות אחת, והמושג "ריבוי זהויות" היה לנורמה. לא כן בכל הנוגע למעשה הגיור. הגיור מעמיד את האדם בפני שאלה נוקבת: "אַייכּה?". במה אתה מאמין? (ובמה אינך מאמין?) כיצד אתה מגדיר את זהותך? נראה לי שהצורך בעזיבת האמונה הקודמת לשם גיור הוא פשוט ומקובל, שכדי להסבירו לא נחוצים דברי הלכה, אלא היגיון פשוט ויסודי. גם מנסחי חוק השבות הבינו זאת, כאשר כתבו: "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת…".

5. המתגייר נעשה זהה ליהודי מלידה

הגיור הופך את המתגייר ליהודי "לכל דבר", זהה ליהודי שנולד לאם יהודייה, ודבר השתייכותו לעם ישראל אינו ניתן לשינוי אלא במקרים חריגים בלבד.

אדם שנולד כיהודי אינו בוחר את זיקתו לעם היהודי; אדם שמחליט להתגייר אמנם בוחר בשייכות לעם ישראל ובמחויבות כלפיו, אולם לאחר הבחירה הראשונית אין הבדל ביניהם. ההלכה מתייחסת לשניהם באופן שווה. חכמינו הגדירו את מצבו של הגר בסוף התהליך: "טבל ועלה, הרי הוא כישראל" (יבמות מ"ז, ע"ב).

6. הגיור הוא מעשה אישי, ולא ציבורי-המוני

הגיור מעצם טבעו הוא תהליך אישי ואינדיבידואלי, אשר כרוך בחוויה נפשית ובמחויבות אישית. אוסף של גורמים שונים מעצב את הגרות. מצד אחד, יש צורך בהתחייבות נורמטיבית, ומאידך, בתודעה סובייקטיבית-אמונית.

7. הגיור הוא אתגר וצורך לאומי

אנו עדים בשנים האחרונות לשינוי של ממש בהרכב החברתי של העולים. נוצר מצב חדש, שבו חיים בישראל מאות אלפים של עולים אשר אינם יהודים לפי ההלכה. מצב זה מסמן התחלה של התבוללות ישראלית, ודורש התייחסות מתוך ראייה כוללת בתחום הממלכתי ובמישור ההלכתי-רבני כאחד.

מספרם הרב של העולים הלא-יהודים שעלו לארץ הציב את הרבנות הראשית ואת בתי-הדין לגיור בפני בעיה הלכתית בהיקף, שדורות לא נדרשו לשכמותה. אחד המרכיבים המרכזיים בהתייחסות ההלכתית והחינוכית למצב שנוצר הוא ההיבט הלאומי של הגיור: הצורך להמשיך לקיים מדינה יהודית.

לכן גיור הוא, ללא ספק, אחד הנושאים העומדים על סדר-יומה של החברה הישראלית. אף שיסודו של הגיור הוא בהררי קודש בעולם ההלכה והמחשבה היהודית, הרי שכיום, במדינת ישראל, יש לנושא זה גם מימד חברתי, פסיכולוגי, לאומי וציוני, והוא מלוּוה ברגישות רבה.

אין זה ברור שהגיור יכול לפתור לחלוטין את הבעיה הדמוגרפית, אך איננו רשאים להימנע מלפעול ולהקדיש מחשבה ועשייה למען שמירת עתידם וחוסנם של עם ישראל ומדינת ישראל. אם לא נעשה זאת, נמצא את עצמנו, חס ושלום, במדינה שאיננה מדינה יהודית כתוצאה משינוי דמוגרפי פנימי. בתי-הדין לגיור, ביחד עם אולפני הגיור, הרבנים, בתי-ספר ובתי-כנסת, קהילות תומכות ומשפחות מלוות, מופקדים על המאמץ לקבל לחיק היהדות את כל העולים אשר מעוניינים לעבור את תהליך ההכנה לקראת גיור הלכתי. בדרך זו נוכל לחזק את הקיום היהודי מבחינה רוחנית ודמוגרפית כאחת.

8. הגיור צריך להיעשות על-פי ההלכה מדורי-דורות, לשם שמירה על אחדות העם

הגיור צריך להיות גורם השומר על אחדותו של עם ישראל, ולא גורם לפילוג.

אין לי ספק שבעיית העולים הלא-יהודים שהגיעו לארץ על-פי חוק השבות דורשת התייחסות גם מצד ההלכה וגם מצדו של בית-הדין. ואולם, יש לפתור אותה תוך הקפדה על שמירת האחדות. אסור לנו ליצור סוגים שונים של גיור, אשר ייתנו לגיטימציה לחלק מהמתגיירים ויפגעו באחרים. הגיור צריך להיות "גיור לכול", כלומר, מקובל על כולם; אל לו ליצור חלוקה שבטית, עדתית וקבוצתית.

לצערנו, מדינת ישראל מפוצלת לקבוצות ולסקטורים שונים. מחד, הגיור עשוי לפתור בעיה זו בכך שייצור תשתית משותפת לכל האנשים שיחפצו להתגייר; מאידך, יש להקפיד שהגיור לא ייצור חבורות-חבורות ויהיה מקובל על כלל הציבור. אני סבור שללא גיור מסוג זה לא תהיה לעולים מוטיבציה להתגייר.

9. המתגייר איננו "תיק" בלבד, אלא אדם

אנו מצווים לאהוב גרים, לשכוח להם את עברם, לקבלם כמצטרפים חדשים לעמנו ולחברתנו ולהקל עליהם ככל האפשר את הליך הקליטה: הן את קליטתם במדינת ישראל והן את קליטתם הרוחנית בתוך עם ישראל.

חכמינו מלמדים אותנו: "אפילו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש לחזור, שכן הוא אומר, לירושת אבותיי אני חוזר. משל למה הדבר דומה, לבן מלכים שהלך למדינת הים, אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור, שכן הוא אומר: למלכות אבותיי אני חוזר" (מדרש ספרי על ספר דברים, פסקה שמ"ה).

אין ספק שאהבת הגר נוצרת כתוצאה מהערכה מיוחדת של הירואיות רוחנית. הגר מוכיח חוסן מרשים, תעצומות נפש ומאמץ אישי, הנדרשים כדי לעבור תהליך של התמודדות רוחנית וחברתית.

היהדות מקבלת את המתגייר בזרועות פתוחות, כדי שיהיה שותף לעבר ולעתיד, להיסטוריה ולגורל היהודי.

10. הגיור הוא תהליך הדורש הכנה

מפאת חשיבותו ומשמעותו של הגיור והשלכותיו, הגיור איננו מעשה חד-פעמי (גם אם מדובר באדם בעל רקע יהודי). הוא דורש תהליך, הכנה ומוכנות. יש צורך בתהליך לימודי-נפשי כדי להרגיש ולחוות מהי יהדות ומהי מסורת ישראל. כשם שלידה ביולוגית או שינוי פסיכולוגי דורשים זמן והכנה, כך גם הגיור. תהליך הגיור מתחלק לשלושה שלבים:

א. תקופת הלימוד באולפן גיור; ב. דיון בבית-הדין; ג. מעשה הגיור: מילה וטבילה.

11. הגיור מצריך בית-דין של שלושה, שיקבלו את המתגייר

מעשה הגיור אינו חד-צדדי, הוא מצריך רצון להתקבל לעם ישראל מצד המתגייר ורצון לקבלו מצד השותפים לברית, קרי: עם ישראל. בית-הדין משמש כשלוחו של כלל ישראל לקבל לקרבו את המבקש להיות חלק מהברית. הוא אינו מבצע פעולה משפטית בלבד, אלא פעולת "קבלה", כלומר, הבעת הסכמה עקרונית שאדם העומד לפניו יצורף לקולקטיב של עם ישראל. בית-הדין מאשר את נכונותו הכּנה של אותו אדם להיות חלק מהברית, ואת רצונו של עם ישראל לצרפו לברית.

מי שבא להתגייר מבקש "להיכנס תחת כנפי השכינה" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י'ג, ה"ד), ובית-הדין "מקבלין אותו" (הביטוי "קבלת גרים" מופיע פעמים רבות בתלמוד: יבמות ט"ז, ע"א; כ"ד, ע"ב; מ"ו, ע"ב, ללמדנו שיש צורך בפעולת קבלה).

הדיון בבית-הדין איננו מבחן של ידע, אלא ניסיון להכיר את המועמד באופן אישי: את מידת כנותו, את רגשותיו, את המאמצים שהשקיע בהכנה לגיור ואת מחויבותו לעתיד. הדיון בבית-הדין מתנהל כשיחה עם המתגייר וסובב סביב נושאים משפחתיים, אישיים, מחשבתיים, היסטוריים והלכתיים.

בתי-הדין עושים את מירב המאמצים כדי להפוך את העמידה בפני בית-הדין ואת ההחלטה להצטרף לעם ישראל למעמד מרגש ובעל משמעות בחיי המתגייר.

12. הגיור הוא אקט דתי בעל השלכות לאומיות

לאורך ההיסטוריה היהודית ההחלטה בדבר ההצטרפות לקולקטיב ולקהילה היהודית היתה נתונה בידי חכמים ונביאים. הם הגדירו ועיצבו את אופייה של החברות בקהילה היהודית לפי הדרך שבה פירשו את מקורות ההלכה. בשנים האחרונות הוסיפו מדינת ישראל ומוסדותיה מימד חדש לדרך הגיור המסורתית. חוק השבות ורישום הלאום והדת בתעודת הזהות עשו את הכנסת ואת בתי-המשפט לגורמים בקביעת הזהות היהודית והדרך הראויה להצטרפות למדינת ישראל, וממילא לעם ישראל.

אדם העוסק בגיור במדינת ישראל אינו יכול לטפל בנושא במנותק מהמצב החברתי במדינה, אינו יכול להתעלם מרבבות אנשים בעלי זהות יהודית ואזרחות ישראלית שחיים בארץ לאחר שהגיעו לכאן מתוקפו של חוק השבות. אולם גם לא ניתן להפוך את הגיור לכלי חברתי או אזרחי לפתרונו של המצב שנוצר עקב יישום חוק השבות המתוקן.

אני סבור שלא ניתן לקבוע זהות מוחלטת בין ההצטרפות למדינת ישראל מכוחו של חוק השבות לבין ההצטרפות לעם ישראל מכוחו של גיור. אלו שני מסלולים מקבילים, שללא ספק יש ביניהם זיקות הדדיות. גיור הוא קטיגוריה הלכתית, אישית; חוק השבות הוא קטיגוריה של השתייכות לאומית ואזרחית, על-פי עקרונות ההגירה והעלייה.

העוסקים בגיור אינם יכולים להתעלם מהנתונים שנוצרו כתוצאה מיישום חוק השבות, אבל קשה להניח שדייני ישראל יוכלו לפטור כליל את המצב שנוצר בארץ עקב החלטות שנתקבלו בה בתחום העלייה.

קיימים כיום סוגים שונים של גיור: גיור אזרחי, גיור חברתי, גיור לאומי, גיור חילוני. ואולם, רק הגיור היהודי- דתי מכריע בשאלה מיהו יהודי.

למעשה, יש בגיור הדתי חידוש גדול: זהו גם תהליך של הצטרפות ללאום היהודי. הזהות היהודית, מטבעה, איננה מחולקת בין זהות דתית לזהות לאומית. שתיהן מרכיבות את הזהות היהודית, ולפיכך, שתיהן נרכשות מכוחו של מעשה הגיור.

אצל אומות אחרות קיים המושג של "המרת דת", אבל לא של "המרת לאום". כל אדם רשאי להמיר את דתו כפי רצונו, אבל אינו יכול להחליף את לאומו. השייכות הלאומית היא דבר שבתולדה ואינו ניתן לחילוף. הגֵרות בעלת המימד ה"כפול" הוא חידוש שהתחדש בבית-מדרשה של היהדות.

13. אני מאמין בגיור ובצורך להרבות גרים במדינת ישראל

במצב שבו הגיור הוא צורך לאומי ומטרתו לחזק ולאחד את הקיום היהודי במדינת ישראל, המטרה אינה להערים על דרכו של הגר מכשולים שעשויים להרחיק ואף להרתיע רבים מלבוא ולהתגייר. אנו מנסים לכלכל את צעדינו על-פי דבריו הנפלאים של הרב אונטרמן, אשר אמר: "אנו מצפים לתנועה כבירה בין היהודים לעלות לארץ, וזה מחייב אותנו להתכונן לקראת המשימה הגדולה… לשם כך יש להיזהר כי הטיפול באלו הזקוקים לגֵרות כדין תורה יהיה בעדינות ובהבנה, בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם…" (הלכות גיור ודרך ביצוען, תורה שבעל-פה י"ג, עמ' י"ג).

 

 

 

 

הרב אליהו בירנבוים משמש כדיין בבית-דין מיוחד לגיור בירושלים, כיושב-ראש ועדת הסברה של בית-הדין לגיור, וכן כראש מכון עמיאל להכשרת רבנים ומנהיגות רוחנית בתפוצות

הכתבה פורסמה בגיליון מספר17 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה