דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
29 ביולי 2004 | מהדורה 22

חשוף בצריח

"הרב בקשי-דורון הבין כבר מזמן, שבמאה ה-21 כפייה כבר אינה אפקטיבית. וכך, מתוך שלא לשמה, מתוך רצון לשמר את מוסד הנישואים כזכותם הבלעדית של אלה היראים באמת לדבר ה', בא לשמה: הסרת הכפייה". אנשיל פפר מנתח את דיוקנו המורכב של הרב הראשי לשעבר, כאיש הלכה הקרוע בין עולמות

ציור: גוסטב דורה

אם התבטאותו של הרב אליהו בקשי-דורון בתחילת יוני בכנס של רבני 'צוהר' בזכות הנהגת נישואים אזרחיים בישראל מלמדת על משהו, זה על חוסר הרלבנטיות המוחלטת של מוסד הרבנות הראשית לסוגיית זהותה היהודית של מדינת ישראל. השאלה הראשונה המתבקשת ביחס לדבריו, שלפיהם "לא צריך לקדש בכוח בני-זוג שלא רוצים להתקדש ולא מבינים את המשמעות של קידושין", היא איפה הוא היה עד עכשיו, רק לפני קצת יותר משנה, כשעמד כרב הראשי לישראל בראש מערך הנישואים והקידושין בה.

בעקבות הסערה שעוררו דבריו הוריד בקשי-דורון פרופיל. הוא נסע לחו"ל לכמה שבועות, וגם לאחר שובו סירב להתראיין. אך מקורביו מסבירים שלא מדובר בשליפה מהמותן; בקשי-דורון מחזיק בדעה זו כבר זמן רב. הוא התייחס לעניין פעמים אחדות בפורומים סגורים, והקדיש לו את דבריו בכנס דיינים שהתקיים בשלהי תקופת כהונתו. באותם דברים השווה בקשי-דורון את חוק הנישואים ללוחות הברית הראשונות שמשה החזיק בידיו, שכשהעם רוקדים לפני העגל: "יש לשמור על קדושתם בשבירה ולא להשאירם בציבור של מחרפין ומגדפין".

הרב הראשי לישראל סבור, שיש לשקול את ביטולו של החוק שהוא המרכיב המרכזי ביותר בסטאטוס-קוו בענייני דת ומדינה, אבל מפחד להשמיע את דעתו ברבים. סיבת הפחד היא הידיעה שאם הדברים ייצאו החוצה הוא ובני משפחתו יספגו קיתונות של רותחין מבני קהילותיהם, מהעסקנים ומ"גדולי הדור", שמבחינתם הרב הראשי של הציונים הוא פקיד שמוטב לו שירקוד לפי חלילם, ומאמצעי התקשורת החרדיים הארסיים. ביטוי לפחד הזה משבט הסופר של "יתד נאמן" נתן הרב הראשי האשכנזי החדש, יונה מצגר, כשהגיב בהיסטריה מוחלטת על דבריו של בקשי-דורון והתריע מפני "סכנה לחורבן העם היהודי", לבל יחשדו בו בהרהורי כפירה. עמיתו הספרדי, הרב שלמה עמאר, אדם הרבה יותר אמיץ ממנו, הביע בעבר תמיכה בהתרת נישואים אזרחיים באופן מוגבל, אבל דאג לסייג שהדבר ייעשה רק ב"בהסכמת גדולי הפוסקים". עמאר אדם מציאותי, והוא יודע את מגבלות העולם שבו הוא חי. יש כיום אדם אחד שכל היהדות החרדית מתיישרת לפי הקו שלו, "פוסק הדור" הרב יוסף שלום אלישיב, וגם הרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו, המכונים משום-מה "רבני הציונות הדתית", לא יעזו לצאת כנגדו.

להקדים תרופה למכה

הרב שלמה גורן הוא הרב הראשי האחרון בישראל, שהיו לו האומץ והסמכות לקבל החלטה בעלת משמעות. אפילו עמיתו, הרב עובדיה יוסף, היה נתון למרותם של הפוסקים החרדים שהביאו לבחירתו ב-1972. לדבריו של בקשי-דורון יש חשיבות משום העובדה, שזו הפעם הראשונה שבה רב אורתודוקסי בעל שיעור קומה, אשר כיהן ברמה הבכירה ביותר של המימסד הדתי, יוצא באופן מנומק נגד אחד מעקרונות היסוד של הקיום האורתודוקסי במדינה.

בקשי-דורון עבר תהליך מורכב לפני שהגיע למסקנה הנוכחית. לפני שמונה שנים, בראיון לעיתונאי יאיר שלג, הוא אמר ש"חוק נישואים וגירושים חייב להישאר. זה דבר שמאחד אותנו כעם". עם זאת, הביע נכונות לבחון פתרונות לבעייתם של עולים לא-יהודים מחבר-המדינות שאינם יכולים להינשא בישראל, ושל הזוגות היהודיים שאינם מעוניינים בחתונה ברבנות. בכנס הדיינים שהתקיים לפני שנה וחצי קרא בקשי-דורון למנות צוות של דיינים שיבדקו אם יש מקום לבטל או לשנות את החוק, ומאז כבר הספיק להגיע למסקנה החד-משמעית בדבר הצורך בביטולו, שהשמיע אותה לפני חודשיים.

מפתה לחשוב שהרב בקשי-דורון הגיע למסקנה הזאת מתוך הסתכלות במציאות, אשר בה חיים בינינו מאות אלפי עולים שאינם יהודים על-פי ההלכה, וצעירים ישראלים רבים מבקשים להינשא לבני או לבנות זוג לא-יהודים שהכירו אותם בארץ או בחו"ל, והם נתקלים בחומה החוקתית שאינה מאפשרת להם להתחתן כהלכה וגם שלא כהלכה. אבל אין זה אומר שבקשי-דורון מגלה הבנה למצוקתם; להפך, הוא מלא ביקורת כלפי חלק גדול מהציבור, "שאורח-חייו סותר את המושג קידושין וקדושה". הוא אינו סומך על כל האנשים האלה, שמזלזלים "בקדושת הנישואים ובמושג המשפחה וייחוסה", וגם אם יתחתנו בסופו של דבר כדת משה וישראל, ספק אם ישמרו אמונים זה לזה ויגיעו למצב של "איסורי עריות ולבנים שאינם כשרים".

בקשי-דורון ניגש לסוגיה כאיש הלכה, כדיין ותיק שיכול להעיד על העלייה הניכרת שחלה בשנים האחרונות במספר התיקים שהדיינים נדרשים בהם להתיר ממזרים ופסולי חיתון. לדבריו, הזרם הזה רק יגבר אם יוסיפו לכפות על בני-זוג מדורדרים מבחינת רמת מוסריותם המשפחתית והזוגית להינשא כהלכה.

במשך השנים פיתחו הדיינים טכניקות של להטוטנות הלכתית בהתרת ממזרים. השיטה כמעט תמיד מתבססת על התרת נישואיהם של ההורים. זה כבר סוד גלוי שיש רבנים מסדרי חופות, שמתכוננים מראש למצב הבעייתי ודואגים לכך שאחד הפרטים במעמד הנישואים לא יהיה כשורה – למשל, ייעשה שימוש בעֵד פסול לקידושין – כדי שלימים ניתן יהיה בקלות לבטל את ההתקשרות.

בקשי-דורון, שהרגיש כי הפסילה הסיטונאית הזאת של קידושין למפרע כבר מזמן עברה את גבול הטעם הטוב, אמר בכנס הדיינים: "מזדעקת השאלה, למה לכתחילה לקדש כדת משה וישראל מי שאין כל ערבות שלא יחלל קדושת משפחתו וקדושת בניו". למעשה, הוא בא ואומר לעמיתיו הדיינים והרבנים: כדי לשמור על קדושת הנישואים כדת משה וישראל, אסור לכפות אותם על כלל האזרחים היהודים במדינה. להפך, צריך לצמצם את הנישואים הכשרים רק לאלה המעוניינים בהם באמת וראויים לכך.

בקשי-דורון חושש גם מהתגברותם של לחצים פוליטיים וציבוריים על הרבנים ועל המימסד הדתי, כדי שיעשו עוד ועוד הקלות למבקשים להינשא ולהתגייר. מקורביו מספרים על לחצים בלתי נסבלים שהרבנים עומדים בהם כבר היום, כשבעלי כוח והשפעה מבקשים לדאוג לכך שילדיהם יזכו לחתונה "מכובדת", גם אם הם מתעקשים להינשא לבת-הזוג הלא-יהודייה. הלחצים האלה חוברים לחשש החרדי מכך, שקואליציה אפשרית על טהרת המפלגות החילוניות תכניס שינויים בחוק בלי להביא בחשבון את עמדתם של פוסקי ההלכה. מבחינתם, מוטב שהחוק יעבור מן העולם ובלבד שלא תינטל זכותה הבלעדית של הרבנות לקבוע מי רשאי להינשא או להתגייר בישראל. והחשש הכבד מכול הוא, שנוסף לנישואים שעורכת הרבנות האורתודוקסית, המדינה תכיר גם בנישואים שיערכו רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים. בקשי-דורון בסך-הכול רוצה להקדים תרופה למכה.

לזכותו ייאמר שהוא גם אדם אמפתי, בעיקר כלפי מאות אלפים של עולים שאינם יהודים על-פי ההלכה ואינם יכולים להינשא בישראל. בעבר אמר בקשי-דורון שזה המחיר שצריך לשלם אדם שלא מעוניין להתגייר, אבל כיום הוא מבין שאי-אפשר להחזיק ציבור כל-כך גדול כבני-ערובה, ואם הם לא רוצים להתגייר זו זכותם.

הוא מבין גם שהשמירה הכפולה על שערי הנישואים ועל שערי הגיור רק תגביר את הלחץ על הרבנות להקלת תהליכי הגיור. אם יש דבר שהרבנים החרדים שונאים יותר מנישואים אזרחיים, זה גיורים המוניים. הם עדיין תופשים את מימרת חז"ל, "קשים גרים לישראל כספחת", כפשוטה.

זאת ועוד: קשה להימנע מהתחושה שלמרות מטחי הביקורת שספג וממשיך לספוג הרב בקשי-דורון, הוא עדיין נהנה לבעוט במימסד הרבני. בעיניו כל המערכת על רושמי הנישואים, מדריכות הכלות, מסדרי החופות ומנפיקי התעודות והכתוּבּות היא ביורוקרטיה אחת גדולה, מנגנון שחלק ניכר מאנשיו מקבלים משכורת שלא לצורך. כמו המלחמה שניהל למען הצרכן המסורתי דל האמצעים ערב שנת השמיטה הקודמת, כך לכאורה הוא נאבק כיום כנגד המימסד למען הזוגות הצעירים. בקשי-דורון מפחד מקיתונות הבוז והמשטמה, ובכל זאת הוא לא יכול להתאפק מלשחרר מפעם לפעם איזו הצהרה.

האיש שהיה אמור להיות המנהיג הרוחני של הציונות הדתית

אך למרות הכול, לדבריו של בקשי-דורון – חשובים ומעניינים ככל שיהיו – אין היום תוקף מעבר לדיון האקדמי. לכאורה, היה אמור הרב הראשי, בוגר בני-עקיבא, להיות מנהיג רוחני מובהק של הציונות הדתית שבמוסדותיה הוא צמח. אף על פי שלמד לאחר מכן גם בישיבה ליטאית והתקרב לרב עובדיה יוסף, מעולם לא התרחק מהשורשים הציוניים שלו ושמר על מידה גדולה של פתיחות כשתמך בכניסתן של נשים למועצות הדתיות ולגוף הבוחר את הרבנים הראשיים.

עם זאת, הציבור הדתי כבר מזמן נעשה אדיש למוסד של הרבנות הראשית, וחלקו אפילו מאס בו. בקשי-דורון מעולם לא התחבב על הציבור הזה שבחלקו הגדול העדיף את יריבו, קודמו בתפקיד, הרב מרדכי אליהו, פונדמנטליסט דתי ולאומני אשר התנגד נחרצות לבקשי-דורון, בין השאר בשל היוניות היחסית שלו. בקשי-דורון התבטא נגד האלימות של חלק מן המתנחלים הקיצוניים וניסה ללא הצלחה לבטל החלטה ישנה של מועצת הרבנות הראשית, שקבעה כי אסור למסור שטחים מארץ-ישראל. בסוגיה זו הוא תמך בדעתו של הרב עובדיה יוסף, שלפיה "פיקוח נפש דוחה שטחים".

בניגוד לעמיתו הרב ישראל לאו, בקשי-דורון מעולם לא השקיע במיוחד ביחסי-ציבור, ובכל זאת האשמה על יוזמות שלו שלא צלחו מוטלת בעיקר על הציבור הדתי, שלא ידע לתמוך בו. כאמור, לפני שלוש שנים ניסה בקשי-דורון להיאבק במנהליה החרדים רבי-העוצמה של המועצה הדתית בירושלים, יהושע פולק ויוסף אפרתי, ולהבטיח שרבנות ירושלים תיתן הכשר לירקות ופירות של "היתר המכירה" (ההסדר שלפיו הקרקעות החקלאיות של ארץ-ישראל נמכרות לנוכרים בשנת השמיטה, כדי לאפשר את המשך עיבודן).

העיתונות החרדית, ובעיקר היומון הליטאי "יתד נאמן", יצאו למסע השמצות נגד בקשי-דורון, שבמסגרתו הפשיטו אותו בין השאר מכל תאריו הרבניים. תחילה הוא עמד על שלו, בעיקר על בסיס הנימוק שרק אם יינתן היתר מכירה שיאפשר למכור את התוצרת החקלאית במחירים סבירים, ימשיכו יהודים מסורתיים לשמור על דיני השמיטה, אבל נאלץ להתקפל כשהדברים הגיעו לכדי איומים לסלק את נכדיו ממוסדות החינוך שלמדו בהם. בקשי-דורון נשאר חשוף בצריח, מה גם שעמיתו ישראל לאו בחר בדיוק באותה תקופה לנסוע לחו"ל. גם רבני הציונות הדתית לא באו לעזרתו. זאת, אף כי מבחינה היסטורית, מי שלחם למען "היתר המכירה" היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבתורתו הם נשבעים.

גם בפולמוס הנוכחי אפילו הפתוחים שברבני הציונות הדתית, כולל חברי הארגון 'צוהר' שבאכסנייתם נאמרו הדברים, אינם ממהרים לתמוך בהצעתו של בקשי-דורון. את נימוקם לדבקות בחוק הנישואים הם מבססים על עקרונות ה"ממלכתיות" של ישיבת מרכז הרב ועל החשש לאיבוד צביונה היהודי של מדינת ישראל ולפירוק החברה היהודית במדינה לקהילות נפרדות, שיקיימו ספרי יוחסין משלהן.

זוהי הוכחה לכך שרבני 'צוהר', בדיוק כמו עמיתיהם החרדים, אינם מסוגלים להתנתק מהאמיתות המקובלות ומבחינתם, חדש – גם אם הוא כבר בבחינת המובן מאליו בעיני רוב הזוגות הצעירים בישראל – עדיין אסור מן התורה. דווקא מי שתפארתם על כך שהם משרתים בקהילות העירוניות, ולא ביישובים מנותקים שאוכלסייתם היא על טהרת הכיפות הסרוגות, אמורים לדעת יותר טוב מרובנו שמדינת ישראל היא כבר מזמן אסופה של קהילות מבודדות ושום שומר מצוות, חרדי או דתי, לא יחתן את בנו או בתו לפני שיבדוק טוב-טוב מי המיועד/המיועדת ומהיכן הוריו/הוריה. גם כיום, למרות החוק הקיים, לחרדים כבר יש ספרי יוחסין נפרדים.

רבני 'צוהר' עושים עבודת קודש, אבל בראייה קצת יותר רחבה, מדובר ברטייה שהם מניחים על איבר שכבר מזמן היה צריך לקטוע אותו. חלקם הגדול – אם לא הרוב – ממאות הזוגות שהם משיאים מדי שנה לא בחרו בהם מתוך רצון עז לחתונה יהודית, אלא כרע במיעוטו. הם אומרים: "אם כבר נגזר עלינו להתחתן בחתונה יהודית כדי לספק את ההורים, לפחות שזה יהיה עם רב שלא יעצבן יותר מדי". אבל גם מסַדֵר הקידושין נעים הדיבור והפתוח ביותר לשינויים מבין אנשי 'צוהר' פועל מכוחו של חוק, הכופה על כל זוג יהודי בישראל להתחתן כדת משה וישראל. הם לא יצליחו לחסום את דרכם של זוגות, שמספרם גדל והולך, אשר מואסים באופציה היהודית-הדתית, ולכל היותר יביאו לכך שאלה שבוחרים בה מחוסר ברירה יעמדו מתחת לחופה במידה פחותה של חריקת שיניים.

בקשי-דורון הבין כבר מזמן, שבמאה ה-21 כפייה כבר אינה אפקטיבית. וכך, מתוך שלא לשמה, מתוך רצון לשמר את מוסד הנישואים כזכותם הבלעדית של אלה היראים באמת לדבר ה', בא לשמה: הסרת הכפייה.

אנשיל פפר הוא עיתונאי ופובליציסט ב"הארץ"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה