דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 באפריל 2009 | מהדורה 50

צילום: איל יצהר

חרדת קודש ותחושת מרחק

על פרוכת של ציפורה לוריא: השואה כחוויה הרמטית

אף שהיתה מעורה ופעילה בעולם היצירה, מיעטה ציפורה לוריא ליצור יצירות אמנות: מעט ציורים, מיצג בנושא השואה, בימוי בתיאטרון נשים, ובחודשים האחרונים לחייה אף יזמה את צילומי עצמה כצלובה לובשת שחורים ("אדם ואדמה", הגדירה את הנושא, ולא פירטה). באותם חודשים אחרונים, בעודה נאבקת באומץ במחלתה הקשה, טרחה להשלים יצירה שהיתה ליצירתה האחרונה ואולי אף לצוואתה הרוחנית: ציפורה לוריא עיצבה והזמינה רקמת פרוכת, פרוכת זיכרון, במסורת ז"נ (זאת נדבת…) של פרוכות ארונות הקודש לדורותיהם.

אבל זו היתה פרוכת אחרת:

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 50 של "ארץ אחרת": 1939‑2009 החלל הגדול – על היעדרם של יהודי אירופה. להזמנת הגיליון לחצו כאן

פרופסור גדעון עפרת הוא מרצה לתולדות האמנות היהודית והישראלית

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה