דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 באפריל 2003 | מהדורה 15

התבהרות: לאחר הפוסט-מודרניזם

אולי היתה זו המלחמה בעיראק שהבהירה לכול באופן נחרץ ומוחלט, כי אירועי ה-11 בספטמבר שינו את פני העולם ושום דבר לא ישוב עוד להיות כשהיה. זה לא רק הכלכלה העולמית הנאבקת על נפשה, ולא רק תחושת הביטחון האישי שהתערערה בחלקים רבים על פני הגלובוס, אלא ההבנה המחלחלת לאט-לאט כי העולם הערכי, שחלק ניכר מבני התרבות המערבית השליכו עליו את יהבם בדור האחרון, שוב איננו מתפקד.

אנחנו מצויים בפתחו של עידן חדש, והרעיונות שהזינו דור של אינטלקטואלים בעלי השפעה הולכים ומאבדים מתוקפם ואינם מאפשרים לנו עוד לפענח באמצעותם את המציאות.

הפוסט-מודרניזם, אותה מסכת רעיונית חתרנית שקנתה לה אחיזה איתנה בתחומים נרחבים של חיינו, הכריח אותנו להתבונן בחשדנות במקורות הסמכות לסוגיהם, בתאגידים הכלכליים ובארגונים הצבאיים, בשלטון המדינה ובמימסד האקדמי, וכן במערכת שלמה של הסברים היסטוריים, מדעיים ותרבותיים.

הפוסט-מודרניזם גרם לנו להפסיק להיות תמימים. הוא הביא בכנפיו את בשורת החלקי, היחסי, המקומי; הוא קידם מאוד את מעמד הנשים ואת מעמד שאר קבוצות המיעוט בחברות המערביות. אבל בנסיונו להעניק משקל שווה לכל ה"נראטיבים" האנושיים, הוא היה עיוור לסכנה שאותן קבוצות שאינן מקבלות את הגדרותיו ייכנסו לחלל הערכי שיותיר וישתמשו במרחב הפנוי הזה לרעה.

בבוקר שלאחר ה-11 בספטמבר התעורר העולם המערבי כולו, וישראל בכלל זה, אל הצורך לעצב מסכת רעיונית לא חלקית ולא יחסית, שתהיה בה אמירה ברורה מהו טוב ומהו רע. גיליון זה נערך מתוך תחושה שהיום שלאחר הפוסט-מודרניזם כבר כאן. נעז להסתכן ולומר, שהשלב הבא במחשבה האנושית יעבור דרך התחברות מחודשת ומקורית של כל אומה אל יסודות התרבות העצמאיים שלה. במקרה הישראלי, משמעות הדבר היא שלב פרשני חדש ביהדות.

הכתבה פורסמה בגיליון מספר15 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה