דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 במאי 2006 | מהדורה 33

הראשונה לציון

האם ראש עיר יכול להשתמש בכוח שיטור פרטי כדי לדכא תופעות ש"אינן רצויות" בעיניו? מהי מידת ההכשרה הנדרשת מאנשי הביטחון? האם כל האזרחים יזכו מהם ליחס שווה, או שהם יעסקו בין השאר בהרחקת גורמים "לא רצויים" מתחומי המועצה? אנשיל פפר התחקה אחר "החברה לביטחון ולסדר ציבורי", המשטרה העירונית הפרטית הראשונה בישראל, וחזר עם יותר שאלות מתשובות       "הסיבה להקמת המשטרה הפרטית היא אזלת-

ידה של המשטרה בטיפול בגניבות ובפריצות".

צילום: גור סלומון

"כשהקמנו את החברה", מספר אבי כהן, "הפקחים של העירייה היו לבושים בתלבושת כמעט זהה לזו של המשטרה, והיתה לנו התלבטות האם לשנות את זה; אמנם חבל היה לוותר על האלמנט הפסיכולוגי שהפקחים נראים כמו המשטרה, אבל בסוף אמרנו שאנחנו לא שוטרים ושנמצא תלבושת אחרת". הפתרון: אנשי המשטרה העירונית של ראשון לציון לבושים במדים שהם העתק כמעט מדויק של מדי כוחות המשטרה בניו-יורק: בגיזרה המשדרת כוח ובצבע כחול כהה מאוד. "זה לא שחור", מדגיש כהן, "למרות שזה מה שאנשים אומרים". גם הוא לובש כעין מדים, חולצה כחולה ועליה סמל רקום של החברה העירונית לביטחון ולסדר ציבורי של עיריית ראשון לציון.

ניצב בדימוס אבי כהן סוקר בסיפוק את מפת ראשון לציון, המחולקת לשישה אזורי שיטור; בכל אחד מהם מסיירת ניידת שלו. למרות הביקורת הנשמעת מכיוונים שונים על הקמת "המשטרה הפרטית של ראש העיר", ראשי המועצות מכל רחבי הארץ פונים אליו כדי לקבל הדרכה בנוגע להקמתו של גוף דומה. גם למשטרת ישראל, הגוף הממלכתי שמעמדו מאוים לכאורה, אין תלונות. להפך, היא שמחה לשתף פעולה עם המשטרה של העירייה, ואף להעביר אליה סמכויות.

שנה לאחר הקמתה של החברה העירונית לביטחון הראשונה מסוגה בישראל, היא כבר מעסיקה יותר עובדים ממספר השוטרים שבמצבת המשטרה של ראשון לציון. בכל שעה נתונה מפטרלות ניידות החברה ברחבי העיר, ואם תושב יטלפן במקביל למוקדי המשטרה והעירייה, יש סיכוי לא מבוטל שהניידת הצהובה-כחולה של העירייה תגיע לפני בעלי המדים הכחולים.

בעיה שאי-אפשר לדחות

כהן אינו שולל שיש התופשים את החברה שהוא עומד בראשה, ואת פעילותה, כהפקעה בעייתית של תפקידה המסורתי של משטרת ישראל בידי השלטון המקומי. "חלק מהתושבים אומרים: למה צריך להיכנס במקום המשטרה, שהמשטרה תעשה ותפעל". אבל לדבריו, המצב ששורר כיום בחברה הישראלית אינו מותיר ברירה. "לצערנו, האקלים החברתי כיום קשה, כל דאלים גבר, זאת בעיה שאי-אפשר לחיות איתה בשקט. יש התפרעויות של נוער, אזורי הבילוי גדלו – אי-אפשר להתווכח עם זה – ומחובתו של ראש העיר לתרום גם לאיכות החיים ולביטחון האישי. אנחנו באים לתת חלק מהתשובה, שאולי מי שהיו מופקדים על כך בעבר לא נותנים. אבל אנחנו לא מתיימרים להחליף את המשטרה; התפישה היא לעבוד במשותף ולצד המשטרה, במשולב, בתחומים שהחוק מתיר לנו".

החברה לביטחון ולסדר ציבורי היא חברה עירונית לכל דבר, שהוקמה באישורו של משרד הפנים ופועלת על בסיס חוקי, בדיוק כמו חברות שתפקידן לספק שירותי מים וביוב, לבנות ולפתח מבנים עירוניים ולטפח פעילויות ספורט ותרבות. ההבדל בינה לחברות האלה הוא שהיא משלבת את התפקידים המוניציפליים הקלאסיים של פיקוח עירוני והסדרת חניה עם פעילויות שיטור ומניעת פשע, שבעבר היו נחלתה הבלעדית של משטרת ישראל.

החברה קיבלה לאחריותה את ניהול החניונים העירוניים, את רישום הדו"חות לנהגים שמחנים את רכבם במקומות אסורים או ללא כרטיסי חניה, ואת גביית הקנסות על חניה אסורה. אבל היא מפעילה גם ניידות שיטור, מאוישות בצוותי מפקחים לבושים במדים וחמושים בנשק, שמסיירות ברחבי העיר. כיום הניידות פועלות בשישה אזורים ומפגינות בהן נוכחות של 24 שעות ביממה; בעתיד מתוכנן להגדיל את צי הניידות, והעיר תחולק ל-22 אזורים. "אנחנו לא משנים את האיזון בין העירייה למשטרה", מתעקש כהן. "אפשר היה לעשות את זה גם עם הפיקוח העירוני שהיה קודם, רק הרחבנו את זה. אנחנו פשוט עושים את זה יעיל יותר, טוב יותר ואיכותי יותר ממה שהיה קודם".

ואולם, לפעילות הניידות של העירייה יש אופי משטרתי לכל דבר. "השאיפה היא שלצוותים יהיה קשר ישיר עם הקהילה, עם הסוחרים ועם בתי-הספר, מעין שוטרי מקוף. לתת שירותים לציבור, לצמצם זמן תגובה. אנשים לפעמים פשוט רוצים שיגיע מהר מישהו עם מדים. השבוע אישה התקשרה כי האזעקה שלה התחילה לפעול. היא צלצלה למשטרה ולמוקד העירוני. הניידת שלנו הגיעה ראשונה, וזה הרגיע אותה שהגיע איש ביטחון, מישהו עם מדים שמייצג גוף ממלכתי. במקרה הזה, זה היה רק חתול, אבל העיקר שהיא קיבלה שירות. זה שבאו אנשים שמזוהים עם ביטחון וחוק, מוסיף לה ביטחון".

לכאורה, אין תחרות בין משטרת ראשון לציון לחברה העירונית. שני הגופים מסייעים זה לזה. בחלק מהאזורים פועלות במקביל ניידת משטרה וניידת עירונית, שצוותיהן משולבים: כל צוות מורכב משוטר וממאבטח עירוני. כך המשטרה מרוויחה יותר ניידות ברחובות, והעירייה זוכה לגושפנקה רבה יותר לפעילותה, כשגם בניידות שלה יש שוטר עם מלוא הסמכויות.

בחלק משכונות העיר אף נעשו מבצעים שכונו "שכונה בטוחה", שבמסגרתם הפגינה החברה, יחד עם המשטרה ועם המשמר האזרחי, נוכחות מוגברת בשכונה לזמן מוגבל. "אנחנו ממפים, רואים את כל מי שנכנס לשכונה ועובדים גם על נושאים כמו צואת כלבים שלא נאספת ומעברי החציה שילדים עוברים בהם. בונים עם משטרת הנוער צוות התערבות, שהאחריות שלו היא בדיקת כלי רכב וכאלה שמסתובבים עם סכינים ואלות. אנחנו נוסעים בניידות עם קוז'קים על הגגות, כדי שתהיה נוכחות".

את החברה לביטחון ולסדר ציבורי הקים ראש העיר הוותיק מאיר ניצן, אחרי שיוזמה בטחונית קודמת שלו, 'סיירת ראשונים', נחלה כשלון חרוץ; בין השאר, בגלל התנגדות התושבים לשלם לצורך העניין היטל מיוחד בסך שלושים ש"ח בחודש. את פעילות החברה, שתוקצבה בשנה הראשונה בסכום של חמישים מיליון ש"ח, מממנת העירייה מתקציבה השוטף, בתוספת ההכנסות מקנסות על החניה ומהגבייה המוגברת של חובות ישנים מהתושבים, שמוטלת על החברה.

אחת מתוצאות ההשקעה הכספית הרבה היא שלחברה יש כבר היום, שנה בלבד לאחר הקמתה, 180 עובדים; מספר העולה, כאמור, על המצבת הכוללת של תחנת ראשון לציון שיש בה, לדברי כהן, רק 170 שוטרים.

בעתיד מתוכנן לפעול לְיֶתר מיזוג בין משטרת ישראל למשטרה העירונית. עיריית ראשון לציון הקצתה שטח של שישה דונמים במרכז העיר לבנייתה של תחנת משטרה חדשה. משרדי החברה העירונית אמורים לעבור אף הם לאותו מתחם. כהן מתעקש לטעון שאין לראש העיר שום כוונה להשתלט על המשטרה בעירו, ובכל מקרה, אין לו שם עניין ליטול לידיו סמכויות כמו חקירות ומודיעין, אבל הוא מודה ש"ברמה העקרונית, אם המדינה לא תשנה בעשור הקרוב את מבנה התקציב שלה, חלק מהאחריות של המשטרה תצטרך לעבור לרשויות, ביחד עם התקציב הדרוש. אם זה לא יקרה, העיריות ייאלצו לעשות את זה בעצמן".

תורה חדשה להבטחת הבטחון

כהן יודע על מה הוא מדבר. אחרי קרוב לשלושים שנה במשטרה, שהוא סיים אותן כראש אגף המודיעין שלה, שהועלו נגדו חשדות בדבר קשרים לא כשרים עם גורמים עברייניים, הוא חצה את הקווים אל זירת הפוליטיקה המקומית. לאחר ניסיון כושל לנצח את ניצן הנצחי במירוץ על ראשות ראשון לציון מטעם הליכוד וחמש שנות חברות במועצת העיר, הוא עומד כיום בראש החברה העירונית, כשליחו של אותו ניצן. שניהם מזדהים כיום עם אותה מפלגה, 'קדימה'. כהן מאמין שהשר החדש לבטחון הפנים, אבי דיכטר, שהוא מכיר אותו היטב מהימים שבהם שיתף פעולה עם השב"כ, ייתן את ברכתו ליוזמה.

לדבריו, לא פחות מ-27 מועצות מקומיות מרחבי הארץ פנו אליו בשנה האחרונה, כדי לקבל פרטים על הפרויקט של עיריית ראשון לציון. משטרת ישראל, משרדי ממשלה שונים והשלטון המקומי הקימו בשנתיים האחרונות ועדות, שתכליתן להמציא תורה חדשה להבטחת הביטחון לתושבי הערים בישראל. אחת הוועדות האלה, שרוב חבריה היו קציני משטרה בכירים, הגישה לפני שנה המלצה למפכ"ל המשטרה להקים גופים משותפים למשטרה ולרשויות המקומיות, מעין דירקרטוריונים לשיטור עירוני שבמסגרתם יחויב מפקד המשטרה המקומי לתת דין-וחשבון לראש העיר על הלחימה בפשיעה בשטח שיפוטו. הדירקטוריון, שבראשו יעמוד ראש העיר, יהיה אחראי על התוויית יעדים ועל הקצאת משאבים לפעולות השיטור השונות. הוועדה הציעה את המודל של ראשון לציון כדגם העתידי.

על-פי הדיווחים שהופיעו לאחרונה בתקשורת, ועדה נוספת צפויה להמליץ בקרוב על הכפפתו על-פי חוק של מפקד המשטרה לראש העיר.

גם ללא המלצותיהן של הוועדות, הרשויות השונות מזדרזות להקים גופי ביטחון עצמאיים משלהן, שדרגת שיתוף בינם לבין המשטרה משתנה ממקום למקום.

בפרדסיה, יישוב בשרון המונה 6,000 תושבים בעלי הכנסה בינונית-גבוהה, מפעילה המועצה המקומית כוח של שתי ניידות ובהן מאבטחים חמושים, בעל השם החד-משמעי "משטרה פרטית", שממומן מהיטל חודשי של 38 ש"ח על כל משפחה. במועצת פרדסיה אומרים בפירוש, שהסיבה להקמת כוח השיטור היא מה שנראה להם כ"אזלת-ידה של משטרת ישראל בטיפול בגניבות ובפריצות".

במקומות אחרים קוראים לזה בשמות אחרים. ברעננה זה מכונה "משטרה קהילתית", והיא מבוססת בעיקר על פעילות משולבת של פקחי העירייה והשוטרים.

במקומות אחדים הוקמה משטרה עירונית כתגובה כמעט אוטומטית למקרי פשע. כמה ימים לאחר הרצח של עורכת-הדין ענת פלינר בפתח ביתה ברמת-השרון באפריל השנה, הודיע ראש העיר יצחק רוכברגר על הקמתו של אגף ביטחון חדש בעירייה, על חידוש פעילותה של יחידת מתנדבים הפועלת בשיתוף עם המשטרה, על רכישתן של שתי ניידות חדשות ועל גיוסם של 15 פקחים שיפעלו ביחד עם המשטרה.

ככלל, נראה שפעילותן של המשטרות הפרטיות תלויה בגחמותיהם של ראשי המועצות ומוכתבת על-ידי אילוצי תקציב. גם לפעילות הבטחונית הצנועה ביותר מתלווה בדרך-כלל מסע נרחב של יחסי-ציבור, שמתמקד בצילומים צבעוניים של הניידת העירונית. לתשומת-לב פחותה פי כמה זוכה הצורך בהגדרה המדויקת של תפקידי כוח השיטור, או ליתר דיוק, בקביעת מגבלות לכוחו. מי מוסמך לקבוע את יעדי אכיפת החוק? האם ראש העיר יכול להשתמש בכוח השיטור הפרטי כדי לדכא תופעות ש"אינן רצויות" בעיניו? מהי מידת ההכשרה הנדרשת מאנשי הביטחון? האם כל האזרחים יזכו מהם ליחס שווה, או שהם יעסקו בין השאר בהרחקת גורמים "לא רצויים" מתחומי המועצה?

כהן אינו מוטרד מכך, שבמרחב האורבני הישראלי ייווצרו איים של שלווה הודות לפעילותן של מיליציות פרטיות בתחומן של עיריות נמרצות ואמידות, בעוד במועצות הסמוכות הפשע ימשיך להשתולל. "שישים אחוז מהפריצות והפשע אינם מתבצעים על-ידי תושבי העיר. אם פורץ שבא מבחוץ יודע שבראשון יש יותר ניידות, הוא הולך במקום זה לחולון, שם יש פחות סיכוי להיתפס". הדימוי שכהן אוהב להשתמש בו הוא של בלון: "כשלוחצים על נקודה אחת, במקום אחר מתנפח". כשהוא עורך השוואה בין מספר השוטרים (המועט מדי, לטעמו) שהמדינה מקצה לראשון לציון לבין מספר אנשי הביטחון שהחברה שלו מפעילה, הוא לא מתרשם מהעובדה שלמשטרת ישראל יש יכולת לנייד בעת הצורך אל זירת ההתרחשות כוח-אדם הרבה יותר גדול ממקומות אחרים: "אותנו לא מעניין מחוז מרכז, מעניינים אותנו רק תושבי ראשון". מבחינתו, זהו בסך-הכול עוד שירות שנותן ראש העיר לאזרח, בדיוק כמו תמיכה בתיאטרון או בקבוצת הכדורגל המקומית. אם יש אנשים שחושבים שהאזרחים בערים אחרות זכאים גם הם לרמה דומה של ביטחון אישי, שיפנו לממשלה: "לדעתי, אין ראש עיר שלא ירצה חברה מהסוג הזה, אבל השאלה היא לא מה הוא רוצה, זה תלוי בדרישת הציבור". למרות התמרמרותם של אנשי האופוזיציה בעירייה על הקמת "המשטרה הפרטית של ניצן", לא נרשמו תלונות רציניות. להפך, התגובות שכהן מדווח עליהן מראות כי תושבי ראשון לציון מעוניינים שהחברה תגביר את נוכחותה במרחב העירוני.

הוא גם לא נראה מוטרד מהאפשרות, שהמשטרה של העירייה תקדם בבוא היום את האינטרסים הפוליטיים של ראש העיר. "אנחנו לא שֶׁריפים", כהן חוזר ומדגיש. "אנחנו כאן להגברת הנוכחות, אנחנו לא עוסקים בתחום של פיזור הפגנות, את זה עושה המשטרה. לנו יש דירקטוריון, ועדת ביקורת חיצונית, תקנון. ראש העיר עומד לביקורת וגם אני, כמנכ"ל. אין מצב שראש העיר ייתן לי הוראה שנוגדת את החוק, אני לא מדמיין לעצמי שזה יקרה, אבל אם זה יקרה אני אגיד לא. עד היום הוא אפילו לא רמז לזה".

למרות ההתנערות שלו מדימוי השריף, כהן בהחלט חושב שצריך להעניק לאנשי השיטור העירוני סמכויות נרחבות יותר. ביחסו אל הנושא הזה הוא אינו נבדל מבכירים אחרים בשלטון המקומי, אשר דורשים בשנים האחרונות שלפקחים ולקציני הביטחון של המועצות המקומיות יוענקו סמכויות לעצור חשודים ולתבוע מהאזרחים להזדהות בפניהם. יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר, דרש לפני ביצוע ההתנתקות בקיץ האחרון, שלאור הפניית רוב משאבי המשטרה לפינויָם של יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, יש להעניק לפקחי העיריות סמכויות שיטור מלאות כדי שיוכלו למלא את מקומם של השוטרים.

כהן היה שמח, אילו יכלו אנשיו לדרוש מכל אזרח להזדהות ואילו היו רשאים לעכב חשודים, ולא רק לאחר ביצוע עבירה – סמכות המוקנית להם כיום. אחת הסיבות לכך שהוא מעודד הפעלת צוותים משולבים של אנשי החברה ושל שוטרים היא רצונו לטעת באזרחים את התחושה, שהמאבטחים העירוניים הם שווי ערך לשוטרים. "זה לא רק מה שאני יכול לעשות, אלא מה שהציבור חושב שאני יכול לעשות. לשם כך הניידות המשולבות, צוות התערבות שתמיד יש בו שוטר. אני מקבל את הסמכות באמצעות העבודה המשולבת".

הוא חוזר ומדגיש שלא מדובר כאן בהפרטת המשטרה. "הפרטה זה כשהופכים דבר כלשהו לפרטי. אצלנו זו רק מעין הפרטה, כי אנחנו חברה שהיא מאה אחוז של העירייה. אנחנו רק הזרוע הארוכה של העירייה".

החלונות השבורים של השלטון המקומי

מקור ההשראה של ראשי השיטור העירוני בישראל הוא ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני. מנכ"ל החברה העירונית לביטחון ולסדר ציבורי בראשון לציון, אבי כהן, מציין שלמד באדיקות את שיטותיו של ג'וליאני; מעל להודעה לעיתונות שבה בישרה עיריית רמת-השרון על תגבור כוח השיטור שלה אף התנוססה הכותרת: "שיטת ג'וליאני ברמת-השרון". לזכותו של ג'וליאני נהוג לזקוף את הירידה התלולה ברמת הפשיעה בעיר, הודות לתפישת "החלונות השבורים". מדובר בתיאוריה סוציולוגית, שראתה קשר בין תופעות של הזנחה עירונית והעלמת עין מהתנהגות חריגה לבין פשעים חמורים, כמו רצח ואונס. לפי תפישה זו, אם בבניין יש חלון שבור אחד שלא מתקנים אותו, בריונים ישברו חלונות נוספים, יפרצו אליו, יתנחלו בתוכו וימשיכו בהרס מסיבי יותר, ועם הזמן יתרחשו במקום גם מעשי פשיעה חמורים יותר. במילים אחרות, כדי להוריד את רמת הפשיעה החמורה, יש קודם-כול להילחם בפשעים הזעירים. לכן הכריז ג'וליאני מלחמת חורמה על הקבצנים ועל חסרי-הבית שגדשו את רחובות ניו-יורק, ופעל להרחקתם. הוא קבע קנסות דרקוניים למי שייתפס משליך זבל שלא במקום המיועד לכך, או עולה לרכבת התחתית בלי לשלם. השיטה עבדה, לכאורה. מקרי הרצח, האונס והשוד המזוין הצטמצמו באופן תלול, וג'וליאני היה לשם-דבר בעולם עוד לפני שההתמודדות ההירואית שלו עם אסון מגדלי התאומים עשתה אותו לאחד האנשים הנערצים בארצות-הברית, וכעת גם למתמודד רציני על מועמדות מטעם המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ב-2008.

ואולם, בשנים האחרונות התפרסמה בחוגים האקדמיים שורה של מחקרים, המפריכים את תיאוריית "החלונות השבורים" ושוללים את קיומו של הקשר בין הפשיעה הזעירה לפשיעה הקשה. לפי מחקרים אלה, הירידה במקרי הרצח, האונס והשוד בניו-יורק היתה פועל יוצא של שינויים נרחבים יותר, שלא היו בשליטתו של ג'וליאני: ירידה בצריכת הסמים הקשים, הקשחה במדיניות השפיטה, ששלחה פושעים רבים לבתי-הכלא, ותנודות חברתיות נוספות. נוסף על כך, מציינים מבקריו של ג'וליאני שתגבור מספר השוטרים ברחובותיה של ניו-יורק היה בכלל יוזמה של קודמו בתפקיד. נדמה שמדובר כאן בהתנגשות בין שתי תפישות עולם חברתיות ופוליטיות. ג'וליאני מייצג את אלה שרואים בכל התנהגות הסוטה מהנורמה חלק מחזית שלמה של עבריינות, ואילו מתנגדיו סבורים שמלחמתו נגד הקבצנים וההומלסים אינה אלא קניבליזם חברתי. ההטמעה הפשטנית של תורת ג'וליאני בתפישת השיטור של השלטון המקומי הישראלי מראה בבירור, להיכן נושבת הרוח ברחובותיה של מדינת ישראל.

אנשיל פפר הוא עיתונאי

עוד באותו עניין במדור "מעקב הפרטה"

הכתבה פורסמה ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 33 בנושא: "בית סוהר פרטי בישראל". להזמנת הגיליון לחצו כאן

אנשיל פפר הוא עיתונאי ופובליציסט ב"הארץ"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה