דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
1 במאי 2011 | מהדורה 60

איור: רות גווילי

הפער המתרחב בין הקדושה למציאות

אי תפקודם של מרבית רבני השכונות בירושלים והעובדה שמדובר בעצם בתפקיד פיקטיבי שנועד לרפד את מי שהכוחות הפוליטיים החרדיים בעיר חפצים ביקרו, הוא רק דוגמה אחת לכאוס השורר בשירותי הדת בבירה. פרויקט אור חדש של תנועת "נאמני תורה ועבודה" חקר את מערך שירותי הדת בעיר וגילה בו ליקויים רבים

בכל שנה זורמים כמה מיליוני שקלים מהקופות של עיריית ירושלים ושל משרד הדתות אל שכונות העיר, כדי לממן רב לכל שכונה. למרות זאת, אם נשוטט בשכונות ירושלים ונשאל את העוברים והשבים מיהו הרב של השכונה שלהם, סביר להניח שאפילו הדתיים שבהם יתקשו לספק תשובה.

לפני כשלושים שנה פרסם העיתון "במערכה" של ועד העדה הספרדית בירושלים תחקיר מקיף על רבני השכונות בעיר. התחקיר גילה כי כל הרבנים המכהנים כרבני שכונה – ובהם הרבנים של קטמון, נחלאות, קריית יובל וקריית מנחם, שהרוב המכריע של תושביהם הם בני עדות המזרח – הם אשכנזים. לרבנים האלה לא היה כל קשר לתושבי השכונה, דבר שיצר נתק בינם לבין התושבים. התחקיר חולל סערה, והיה אחד הזרזים האחרונים שהובילו להקמת ש"ס.

ובכל זאת, בכל מה שקשור למינוי רבני השכונות, להתנהלותם ולקשר בינם לבין הקהילות, לא רק שלא חל שיפור, אלא שהמצב רק הלך והידרדר. פרויקט "אור חדש", שנעשה ביוזמת תנועת נאמני תורה ועבודה, חקר את נושא רבני השכונות, והממצאים העולים מן המחקר הזה מדאיגים:

רבים מרבני השכונות אינם מתגוררים בשכונות שהם מכהנים בהן, ולעתים הם גרים במרחק רב מהן. בעקבות זאת הרב אינו זמין לתושבי השכונה בחיי היום-יום, ואינו נמצא בשכונה בשבתות וחגים; הוא אינו מכהן כרב של אף אחד מבתי הכנסת בשכונה, אינו מעורה בהווי השכונתי ולמעשה אינו מוכר כלל לתושבי השכונה. בנוסף, נמצא כי כחצי מתוך כחמישים הרבנים המכהנים עברו את גיל הפנסיה, ובתוך חמש שנים יגיעו עוד עשרה רבנים לגיל הפרישה. למעשה, מאז 1998 לא מונה רב שכונה בירושלים. הנתונים האלה מעוררים מחשבות נוגות. אם רב שכונה הוא תפקיד קשה ואינטנסיבי, מתעוררת השאלה אם בני אדם שחצו מזמן את גיל הפנסיה יכולים למלא אותו כראוי. ואם אין מדובר בתפקיד קשה, יש לשאול אם יש אכן צורך בחמישים רבני שכונות. עוד עובדה שגילה המחקר היא שבזמן שלשכונות אחדות יש שניים ואפילו שלושה רבני שכונה, יש שכונות רבות שאין בהן רב כלל, כזהו, למשל, המצב בפסגת זאב, שיש בה קרוב ל-70 אלף תושבים. דבר זה מעיד לא רק על כפילויות מיותרות, אלא בעיקר על כך שלא נעשה מיפוי של העיר ושאין התאמה בין התקנים לבין המצב בשטח.

 דו"ח מבקר המדינה האחרון מצא כי מתוך תשעה-עשר רבני שכונות בירושלים שיצאו לחו"ל בשנים שקדמו לכתיבת הדו"ח, רק שניים דיווחו על כך. רב אחד בילה 103 יום בחו"ל בשנת 2007 ו-131 יום בשנת 2008, ולא דיווח על כך למועצה הדתית. באחת מנסיעותיו שהה הרב חודשיים רצופים בחו"ל, אבל עובדה זו לא הפריעה לו לקבל שכר מלא מהמועצה

ויש עוד נתונים חשובים: רבני השכונות אינם נדרשים לתת דין וחשבון לאיש. לא ברור למי הם כפופים, מה הגדרת התפקיד שלהם, מהם החובות שלהם, מי בדיוק מפקח עליהם והאם יש בהם צורך בכלל.

דו"ח מבקר המדינה האחרון מצא כי מתוך תשעה-עשר רבני שכונות בירושלים שיצאו לחו"ל בשנים שקדמו לכתיבת הדו"ח, רק שניים דיווחו על כך. רב אחד בילה 103 יום בחו"ל בשנת 2007 ו-131 יום בשנת 2008, ולא דיווח על כך למועצה הדתית. באחת מנסיעותיו שהה הרב חודשיים רצופים בחו"ל, אבל עובדה זו לא הפריעה לו לקבל שכר מלא מהמועצה. גם בנושא הנסיעות לחו"ל המספרים אינם משקפים את התמונה המלאה. למשל, רבנים אחדים שוהים בחו"ל חודש אחד בלבד בשנה, דבר שנשמע הגיוני למדי, אבל כשבודקים באיזה חודש מדובר מתברר שיש רבנים שנעדרים דרך קבע בחודש תשרי ואינם נמצאים עם הקהילה בראש השנה, הימים הנוראים, יום הכיפורים, סוכות ושמחה תורה. אם אכן יש צורך ברב שכונה, אין ספק שהוא גדול יותר בתקופת החגים, ולא ברור כיצד רבנים אינם נמצאים עם קהילתם בתקופה זו. הסיבה שהם נוסעים בחודש תשרי היא כמובן כספית: מקצת הרבנים מופיעים כחזנים בתפוצות ומשלשלים לכיסיהם סכומים נאים, שמצטרפים למשכורת שהם מקבלים גם בהיותם בחו"ל.

מתחלקים בשלל

כיצד קורה נבחרים רבני השכונות? קשה לענות על השאלה הזאת מפני שגם הליך הבחירה של רבני השכונות לוט בערפל. בזמן שכדי להיבחר לכל תפקיד ציבורי בעל חשיבות מינימלית יש לעבור מכרז ולעמוד בדרישות סף מסוימות, הרי שכדי להיות לרב שכונה אין צורך לא לעמוד בדרישות סף מסוימות, לא להציג ניסיון קודם, וגם לא לעבור מכרז או ועדת מינויים.

לעתים מתכנסים גבאי ופרנסי המועצה הדתית בחדרי חדרים וממנים רבני שכונות. בתום מסע שתדלנות במשרד הדתות ובמשרד האוצר משיגים העסקנים החרדים תקציבים ותקנים, ועתה הם מחלקים את השלל בין המפלגות וחצרות הרבנים על בסיס כוחן הפוליטי. פעמים רבות הרבנים הנבחרים הם בנים של, אחים של או חתנים של. כך, למשל, שלושה אחים, בנים של אישיות רבנית ופוליטית רבת משקל, מכהנים כרבני שכונות בירושלים, וכך גם גיסם. לכל רב צעיר שחפצים ביקרו מוצמד שֵם של שכונה הפנויה כביכול להנהגה רוחנית, וכך משדרגים את מעמדו לרב שכונה. מיד עם הבחירה מועברים שמות הזוכים למחלקת משאבי אנוש, וכך הם מסודרים מבחינה כספית עד זקנה ושיבה, שכן המינוי לרב שכונה אינו לזמן קצוב ומוגבל אלא עד גיל פרישה, ובמקרים רבים (כפי שנמצא) אף הרבה מעבר לו.

יטענו הרבנים, ובצדק, כי רב איננו פקיד ואינו אמור להחתים כרטיס עבודה, מפני שלמעשה עליו להיות זמין לקהילתו בכל עת ובכל שעה. אכן, קשה מאוד להגדיר מהו בדיוק תפקידו של רב, והדבר תלוי באופיה של הקהילה שלו. בקהילה צעירה, למשל, יידרש הרב להכין את ילדי השכונה לבר מצווה, לארגן פעילויות המתאימות לגיל הרך, להדריך זוגות צעירים לפני החתונה ולהתמודד עם בעיות שיעלו בפניו נשואים טריים. לעומת זאת, לקהילה שרוב תושביה ותיקים דרוש רב שיארגן פעילויות לשעות הפנאי, יעביר שיעורים בבית הכנסת ויערוך ביקורי חולים.

התעלמות מהקהילות הממשיות

מובן שאופיה של הקהילה צריך להיות מרכיב חשוב בבחירתו של הרב, ויש להבחין גם בין קהילה ספרדית לקהילה אשכנזית, ובין מסורתית לחילונית, חרדית וציונית, חרד"לית ואורתודוקסית-מודרנית וכו'. ברור לכל, שיש הבדלים מהותיים בין מאה שערים, קריית מנחם, קטמון וקריית משה, ושכל אחת מהשכונות האלה זקוקה לרב בסגנון שונה, בעל כישורים המתאימים לקהילה שהוא אמור לשרת.
מי יוכל להכריע איזה רב מתאים לכל קהילה?

כיצד נבחרים לרב שכונה? קשה לענות על השאלה הזאת מפני שגם הליך הבחירה של רבני השכונות לוט בערפל. בזמן שכדי להיבחר לכל תפקיד ציבורי בעל חשיבות מינימלית יש לעבור מכרז ולעמוד בדרישות סף מסוימות, הרי שכדי להיות לרב שכונה אין צורך לא לעמוד בדרישות סף מסוימות, לא להציג ניסיון קודם, וגם לא לעבור מכרז או ועדת מינויים

נראה שהתשובה פשוטה: הקהילה.

לאורך כל ההיסטוריה הקהילות הן שבחרו את הרבנים שלהן. רבני השכונות, הערים והרבנים הראשיים הם היחידים שממונים בידי הממסד. נכון להיום לקהילה עצמה אין שום השפעה על מינוי רב השכונה שלה. אף אחד אינו שואל את הכלה אם היא מעוניינת בשידוך. העברת המפתחות לבחירת רבני השכונות לקהילות עצמן עשויה ליצור את ההתאמה שכה חסרה בין הרבנים לקהילות. שינוי נוסף שעשוי לשפר במידה ניכרת את תפקודם של רבני השכונות הוא הגבלת זמן כהונתם. כאשר כל רב יֵדע כי בבוא היום יהיה עליו לתת דין וחשבון לבני קהילתו וכי עליו לזכות באמון הציבור בכל כמה שנים מחדש, סביר להניח כי הקשר בינו לבין הקהילה ישתפר פלאים וכי הוא יהיה קשוב יותר לצרכיה. אין צורך להגביל את מספר הפעמים שרב יוכל להיבחר, וכל עוד תהיה הקהילה מרוצה מהרב שלה, היא תוכל לבחור בו שוב ושוב.

מערך כשרות לא שקוף

רבני השכונות הם רק דוגמה אחת לכאוס השורר בשירותי הדת בירושלים. פרויקט אור חדש חקר גם את מערך שירותי הדת בירושלים וגילה בו ליקויים רבים. הנה אחדים מהם:

מערך הכשרות מורכב ממספר רב של כשרויות ובד"צים המאפיינים חוגים שונים, עדות שונות וחסידויות שונות, והדבר יוצר לעתים בלבול רב בקרב מפעלי המזון, המסעדות ובתי הארחה בעיר.

מערך הכשרות אינו מתנהל בשקיפות, ואין נגישות לנתונים חשובים כמו השיקולים ההלכתיים שעל-פיהם מוענקות התעודות, היקף ההשגחה, שמות המשגיחים ועלות ההשגחה בכל מקום. חוסר הפיקוח על משגיחי הכשרות יוצר מצב שבו המשגיחים יכולים לפקח על הכשרות בשלט-רחוק או לא לפקח כלל. בפועל, תעודת הכשרות נעשתה למעין אגרה כאשר בעלי המסעדות הם שמשלמים את שכרו של המשגיח, דבר שהוא מתכון לבעיות. ישנם מקרים שבהם עלולים להיכנס שיקולים זרים, מפני שמשגיח הכשרות מבין שאם ישלול את תעודת הכשרות של העסק שבאחריותו הוא עלול לאבד את הפרנסה. כמו כן נשמעו תלונות מבעלי עסקים על מקרים שבהם המשגיחים מתנים את מתן התעודה בקבלת סחורה, דבר המהווה בעצם מתן שוחד.

מצב המקוואות ושרותי הקבורה

תחום נוסף הזקוק לשידוד מערכות דחוף הוא מערך המקוואות בעיר. המעמד המקצועי ותנאי ההעסקה של הבלניות מחפירים. האחריות ההלכתית על נוהלי המקווה אינה ברורה. קביעת הצורך במקווה וההחלטה היכן להקים מקוואות חדשים מושפעים משיקולים זרים, ולא רק מצרכיהם של התושבים.

גם מערכת הקבורה בעיר לוקה בחסר. בתי העלמין מוזנחים, יש תחרות פרועה בין ארבע-עשרה חברות קדישא הפועלות בעיר, ותלונות רבות על סחיטה, התנהלות בלתי ראויה בלוויות ופגיעה בכבוד מת.

דומה כי העיר הקדושה ביותר בעולם, עיר שיש בה ריכוז גבוהה של צרכני דת, סובלת מליקויים חמורים במערכות שירותי הדת שלה. ליקויים אלה נובעים לעתים מהתנהלות כושלת של הממונים, ולעתים מהמבנה הקיים, המקשה על ניהול תקין של המערכת גם כאשר הממונים עושים את מלאכתם נאמנה.

הליקויים האלה ייעלמו אם יוקטן חלקו של הממסד בניהול שירותי הדת, והשליטה בתחום חשוב זה תועבר לקהילות עצמן תוך חיזוקן והעצמתן. בדרך זו יינצלו שירותי הדת מיד הפוליטיקאים הבוחשת בהם בעוז, וכך תינתן לכל יהודי המעוניין בכך להיות שותף שווה זכויות בניהול שירותי הדת שהוא משתמש בהם.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 60 של "ארץ אחרת": עיר על גבול העולמות – ירושלים, אהובתי. להזמנת הגיליון לחצו כאן

 

בני דורון הוא סטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה