דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
27 בדצמבר 2001 | מהדורה 07

פאולוס: קונפליקט פנימי

הסירוב להיות יהודי

בתחום ההיסטוריה היהודית, ויתרה  מזאת, בהיסטוריוסופיה המסבירה כיצד היהודים פירשו והבינו את עצמם, אין דנים מספיק בקיומו של גורם שלילי אימננטי, המוגדר בכתביו של לסינג כ"סירוב להיות יהודי"

בתחום ההיסטוריה היהודית, ויתרה מזאת, בהיסטוריוסופיה המסבירה כיצד היהודים פירשו והבינו את עצמם, אין דנים מספיק בקיומו של גורם שלילי אימננטי, המוגדר בכתביו של לסינג כ"סירוב להיות יהודי". במונחים המושאלים מעולם הפסיכואנליזה, נאֹמר שלצד כוחותיו הקונסטרוקטיביים, עם ישראל מגלה מאז ראשיתו "דחף מוות" אשר מתגבר לעתים וקובע את העתיד במידה לא מבוטלת. אורי צבי גרינברג התייחס לאותה התנגדות פנימית, תמידית, במלים נוקבות. הוא דיבר על "קללה", על "חטא שעובר מדור לדור", על "רוע אשר אפילו הטירוף מתייאש בפניו", על "אכזריות" – והוסיף ושאל אם מקורם של כל אלה אינו אלוהים. ישראל זנגוויל משקיף על תופעה זו באירוניה קטלנית האופיינית לו, ושואל: "האם כל היסטוריה היהודית נידונה להתרחש מכוחן של נפילות ותקומות אשר בני ישראל גורמים לעצמם?".

הסירוב להיות יהודי ותוצאתו הראשונה, השנאה העצמית, ראשיתו ביהודים. אפשר לראות בו מנוע, נטייה אינהרנטית של ה"אני" הלאומי. נהוג להזכיר את דתן ואבירם, שותפיו של קורח למרד במשה, כסמל להתנגדות הפנימית ל"פרויקט הישראלי". אך אנו שוכחים כי התנ"ך רצוף בקונפליקטים מסוג זה. אלוהים עצמו, כמדומה, מוכה תדהמה מהנחישות הסרבנית של עמו. הוא אומר ליחזקאל הנביא: "ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמע אלַי כי כל בית ישראל חִזקֵי-מצח וקשי-לב המה" (יחזקאל ג', ז') . בתקופתו של שמואל מבקש עם ישראל לפרוש מתפקידו באופן רשמי: "עתה שימה לנו מלך לשָׁפטנו ככל הגויים. ויֵרע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנָה לנו מלך לשפטנו" (שמואל א', ח, ה'-ו'). בסִפרי על דוד המלך לאור כתבי חז"ל, המחשתי עד כמה, בסרבו למלכות האלוהית ובהעדיפו סמכות שלטונית אנושית, הקריב עם ישראל את הפריבילגיה אשר ניתנה לו: להשתחרר מהבינוניות ומעבר לכך, מהעוול הנלווה לכל פרקטיקה פוליטית באשר היא. לפי אברבנאל, המעשה ש"עם ישראל עשה כשהחליט שיהיה לו מלך הוא שגרם בכייה לשלושת אלפי שנה, הוא שגרם לחורבן וגלות". באשר לחורבן בית ראשון ושני, התלמוד מזכה את האומות ומאשים את היהודים: בעבודת אלילים ובשנאת חינם שוב ניתן לזהות את הסירוב להיות "גוי קדוש וממלכת כוהנים". כדי "להוכיח" את עוצמת ההרס העצמי בסיפור המשפחתי של היהודים, טוען המדרש כי נבוכדנצר היה ממוצא עברי, נצר לשושלתו של שלמה המלך. כוונתו של מדרש זה ברורה: שלמה בנה וצאצאו הרס.

ההיסטוריה הבתר-תנ"כית מכירה לפחות שלוש דמויות אשר בסירובן ליהדותן שינו את פני העולם: פאולוס, שפינוזה ומארקס. כמייסדה האמיתי של הנצרות, פאולוס נלחם כנגד סביבתו היהודית, אך בו-בזמן ניסה לעקור את שספג ממנה: את המסורת היהודית ואת קירבתו לפרושים. יעקב טובס, פילוסוף והיסטוריון של היהדות, כותב בספרו "התיאולוגיה הפוליטית של פאולוס", שהביקורת האנטי-הלכתית של פאולוס כנגד חכמי ישראל מופנית לא רק כלפיהם אלא גם כלפי עצמו, כיהודי. לשון אחרת: רבדים שלמים של הנצרות הם הפרי התיאולוגי של הקונפליקט הפנימי של פאולוס, אשר סירב להיות יהודי. במשך אלפיים שנה שאבה הכנסייה את כל שנאת ישראל שבה מהכתבים המיוחסים לשאול התרסי, לימים פאולוס. אינטלקטואלים נוצרים רבים מנסים לשנות את תפישתה השלילית של הכנסייה ביחס ליהודים. הם נתקלים בדרכם באירוניה לא קטנה: שינוי זה מחייב אותם לנטרל את הלכי-הרוח האנטי-יהודיים אשר פאולוס היהודי הוריש להם.

"הסירוב להיות יהודי" לא נעלם בימי הגלות; הוא אפילו היה לנורמה מסוימת, כמעט "לגיטימית": לכל דור היו יהודיו הסרבנים, דהיינו, יהודים שעברו לצד העוין. היום יש הרואים בתכונה זו דווקא את גדולתם של היהודים: הפיתוי התמידי לבטל את עצמך כיהודי והיכולת לסרב לגזר-הדין של הגורל, ובכך לקום כנגד כל הקודים של הקהילה ולדרוך עליהם. אמיל צ'יוראן, הפילוסוף הרומני האנטישמי שהיה לפילושמי, התייחס ליהודים המשומדים שריתקו אותו: "שתי היהודיות הנפלאות הללו: אדית שטיין וסימון וייל. אוהב אני את צמאונן, קשיותן כלפי עצמן ויכולתן לביקורת עצמית נוקבת… סקרנותי העמוקה כלפי היהודים וכלפי כל עניין יהודי נובעת מהיותם מקרים חריגים, כולם. סימון וייל, קפקא. פיגורות מעולם אחר. בהם בלבד יש מסתורין. הלא-יהודים צפויים מדי".

נזכיר שסימון וייל, שצ'יוראן מנה אותה עם "היהודים האידיאליים", היתה פילוסופית יהודייה, אנטישמית אובססיבית גם בימי הנאצים, ואדית שטיין היתה פילוסופית יהודייה אשר לאחר המפגש עם הנצרות נטשה את זהותה, ולמרות זאת מתה כיהודייה. זה היה בתחילת אוגוסט 1942, באושוויץ.

 

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 7: "יהודים, לכו לפלשתינה – על אנטישמיות ושנאה עצמית". לחצו כאן להזמנת הגיליון

לוראן כהן הוא עיתונאי וסופר צרפתי החי בישראל

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה