דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
27 בדצמבר 2001 | / מהדורה 07

איור מתוך הספר: איילת זורר

הנסיך קטן מדי

על מלכים ונסיכים ב"באדולינה" של גבי ניצן וב"סיפורי מעשיות" של רבי נחמן מברסלב

יותר מחמישים שבועות כיכב "באדולינה" של גבי ניצן ברשימת רבי המכר בישראל, למעלה משנה ובעיצומה של האינתיפדה (!) מצאנו לנכון לקרוא ולקנות לחברינו את האגדה על הזוג המלכותי ממדינת באדולינה המסתורית שחוננו אותנו בביקור קצר. זהו ספר נעים וקולח. תיאורי האוכל עסיסיים, הסצינות האירוטיות מעוצבות בעדינות, השג לא קטן בספרות העברית, ויש בו מספיק אירוניה השומרת עליו מלהפוך לקיטש גמור. באמת אחלה ספר שבעולם. אבל כל זה עדיין לא מסביר את הצלחתו הגדולה. מה הביאו המלך והמלכה באמתחתם שמשך אותנו כל כך? או בקיצור, מה הפך את באדולינה לרב מכר היסטרי?

באדולינה נגד המצב

באדולינה נכתב הרבה לפני פרוץ "המצב", והדבר ניכר היטב בכל שורה שלו. רוח של פיוס נושבת בין השורות. מלחמות, מאבקים בכלל, הם עניין מיושן, "אאוט". נכון, הדברים נכתבו הרבה לפני אוקטובר 2000, ואמנם היו אז מלחמות אחרות, ואפילו לא כל כך רחוק: מלחמה בין סרבים לקרואטים, טרנספר בסאראייבו, מלחמה בין רוסים לצ'צ'נים, טבח בחלקים שונים באפריקה. אבל מלך באדולינה בא לספר לנו שלא מדובר במציאות, אלא בהלך רוח מוטעה שעבר מן העולם: "מלחמה אמיתית…הולך ונעשה מצרך נדיר בעולם…הסתכלו סביב: עידן המלחמות הולך ונגמר, לפני עשרים שנה היו על פני הפלנטה אינסוף מלחמות קרוב וחמות. …זה נגמר.." מעיר המלך. (באדולינה, ע'51)

בינתיים פרצה האינתיפדה, ועברנו מבלי משים מנופיה המופזים של באדולינה לארץ הגזירה של "על העיוורון",ספרו הנוקב של סאראמאגו. אבל מה שקרה בינינו לבין מלך באדולינהקשור לרבדים אחרים, לא פוליטיים, של החברה בישראל. ספרות פופולרית חושפת את רצונותינו המודחקים, ומעניקה להם עיסוי מהנה וענוג. משום כך ניתוח של רבי מכר יכול לתת לנו כלי שימושי להבנת עצמנו, ולחשיפת עולם ערכי שלא תמיד אנו מודעים לו במלואו. אם כן מה מספר לנו באדולינה על עצמנו?

בתי קפה וכריזמה

  • "האם אתה פעיל בתעשיית הריבות בבאדולינה?" שואל המספר את המלך בראשית הכרותם.
  • "…לא לא. אסור לי לעבוד".
  • "תחזור בבקשה?", מתבלבל המספר התמים.
  • "…אסור לו לעבוד", מסבירה המלכה. "הוא המלך".
  • המספר עדיין אינו מבין:
  • "….אתה מנהל את העניינים?" הוא שואל.
  • "אתה לא מבין" מסביר לו המלך בסבלנות "… אני לא "עושה " שום דבר… אני מלך."
  • "…..איך מתנהג מלך?"
  • "אני מצפה שהכל יקרה בדיוק לשביעות רצוני. אני עושה אך ורק מה שאני רוצה לעשות. אין לי שום פחד או חשש או חוסר ביטחון, אפילו לשנייה, ומבחינתי כל העולם הוא מתנת יום הולדת שניתנה לי כדי להעשיר ולהשביח אותי עד יום מותי". (באדולינה 20-16).

אכן מילים כדורבנות. אמנם אין זו הפעם הראשונה שאני שומעת הגדרה קיומית כה משמחת. למען האמת, כל ילד – אילו ידע לדבר ברהיטות כזאת – היה מנסח כך בדיוק את תמצית השקפתו על עצמו ועל החיים. תשאלו כל פסיכולוג. כל ילד, אמרנו, בריא ואהוב, עד גיל חמש, או שש, שאז נכנס לתמונה גם הספק, המצפון, הגעגוע, איזה אלטר אגו, ועוד כמה עניינים המשבשים את גן העדן המושלם והופכים אותנו למה שאנחנו באמת, אנשים. בני אדם הנאבקים עם עצמם ועם העולם על כל פיסת חלום. אבל המלך של באדולינה, שאנחנו המלכנו על עצמנו לשנה ומעלה, מתייחס להשקפה הרמונית זו, המתנערת מכל מתח וסתירה פנימית, כדרך חיים ראוייה בכל גיל. עובדה, בהמשך, ככל שיחסיהם מתחממים, הוא ממליץ למספר – ודרכו לכולנו – לאמץ התנהגות דומה: "…. בלי רגע של היסוס, בלי לחשוב שזה לא מוסרי, בלי להתבייש. עליך להאמין בכל הלב בזכות המלאה שלך לזכות בכל הסיפוקים והאוצרות שעולים על דעתך".

מסע לשום מקום

תאמרו – מה את רוצה, באדולינה הוא בסך הכל עוד משל – מפוייט וקצת "פסטלי" אולי – על נפש האדם. וזה נכון. המסר שלבאדולינה הוא חלק מהגל התרבותי של "העידן החדש", אותו גל הלוקח אנשים צעירים מן הכלא של קיום מצומצם, מרוכז בצבירה והשגיות, למקומות שיש בהם יותר אויר, יותר אור, יותר רוחניות ויותר – סליחה על הגסויות – קדושה. אנשים צעירים קוראים חומר כזה בשקיקה. יש להם הרגשה ששאלותיהם מוצאות כאן רסיסים של תשובה. מה רע? זהו. שלא רע, אבל גם לא טוב. התשובה של באדולינה, עם כל קישוטיה, עם כל מתיקותה, היא תשובה דלה מאד. על רקע של שפע חומרי – הרבה בתי קפה, מסעדות, המון גלידה וחופשה מתמדת, ובהקשר של שפע רגשי, של זרימה חופשית של אהבה וחיבה – הדפים הללו הם ממש מופת של תת תזונה מבחינה תרבותית.

עוזי וייל היטיב לנסח את מגבלותיו של התפריט הרוחני הזה: "הסיבה שכל נציגי האופטימיות הקוסמית לסוגיה – ויפאסאנה, אושו, טנטרה, באדולינה לדורותיה…. הסיבה שהם משאירים אותך עם טעם של קרטון בפה אחרי כל דיבורי האהבה וההרמוניה, היא שכל משנתם היא בריחה מכאב. "בואו נראה לכם עולם בלי כאב", הם אומרים לך. "תראה אותי", הם אומרים לך "כבר לא כואב לי. הכל זורם אצלי. שים לב. יש לי אהבה והיא מנצחת…." אין אושר בלי כאב. מי שבורח מכאב לא יידע את האמת, והאושר שלו יהיה סוג מפותח – פחות או יותר – של "נעים". … (עוזי וייל, "כאב", העיר, 14.6.2001)

מן היער לארמון ובחזרה

השימוש בדימוי של אדם כמלך או נסיך, עתיק כימיה של הספרות, ומופיע בכל האגדות, המעשיות והמשלים. דורות של חוקרי ספרות, חוקרי תרבות ופסיכואנליטיקאים לימדו אותנו לקרוא פנימה את הטקסטים היפים הללו, ולראות בהם את השירטוט המדוייק ביותר של נפש האדם, על לבטיה והמתחים הנצחיים המלווים אותה. גם בסיפורים רבים של רבי נחמן מברסלב מופיעות דמויות של נסיכים ונסיכות שהגיבורים מתגעגעים אליהם ומחפשים דרך להתאחד עימם.

המעבר מבאדולינה לסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב ייראה אולי מוזר, אבל בסצינה הישראלית של העידן החדש הם מרבים להופיע זה לצד זה. צעירים חילוניים ודתיים (וכל מה שביניהם) מצאו בכתביו של רבי נחמן מברסלב הד ברור לשאלותיהם ולהלך רוחם. בהתלהבותם, הם גררו אותו מבית המדרש בשכונת מאה שערים לפאבים בצפון תל אביב ולתיאטראות אלטרנטיביים בירושלים. הם הרגישו כי סיפוריו, כמו באדולינה, מרמזים, אולי בדרך מורכבת ונפתלת יותר, כי באדם טמון פוטנציאל רוחני, מעין "מלכות", שעלינו לחשוף.

מלך באדולינה מסתובב בעולם בתחושה של שליחות: "אני צריך להיות תמיד מלך, ולהזכיר לכולם, גם למצורע בהודו, שהוא יכול להיות מלך…. התפקיד שלי הוא להזכיר למצורע ההודי ולך שאתה יכול להיות מלך. נקודה. מלך בעולם שלך…."(באדולינה, 21) . גם רבי נחמן מברסלב מעיד על עצמו שסיפוריו באים לחולל שינוי: "העולם אומר שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה, ואני אומר שסיפורי מעשיות מסוגלים לעורר מהשינה". באמצעות הסיפורים רצה רבי נחמן מברסלב לעורר בני אדם מתרדמתם הקיומית ולשאול: "איפה אני בעולם". מבחינה זו סיפוריו מזכירים מסעות של חיפוש עצמי האופייניים לתקופת העידן החדש.

כמו סיפורים אחרים של רבי נחמן גם הסיפור "מעשה בבן מלך ובן שפחה שהתחלפו" מתחיל בבלבול היוצרות – בן המלך ובן השפחה מוחלפים וגדלים זה בביתו של זה. מכאן ואילך מתחיל מסע – תיאור חזרתו של הגיבור אל עצמו, אל מהותו האמיתית כבן מלך. הגיבור הברסלבי "מחפש את עצמו" פשוטו כמשמעו. אבל בעוד שכדי להיות בן מלך בבאדולינה עליך פשוט "להיות", הגיבור הברסלבי מוטל אל עולם מבולבל ועויין והוא שרוי במצב מתמיד של מצוקה, ספק וחיפוש: "למה ועל מה מגיע לי זאת להיות מגורש? אם אני בן המלך ודאי אין מגיע לי זאת, וגם אם אינני בן המלך גם כן אינו ראוי להיות בורח בחינם – כי מה פשעי ומה חטאי? וחרה לו הדבר מאד ומפני זה השקיע את עצמו בשתיה והלך לבית הזונות ורצה לבלות בזה את ימיו…" אבל אחרי שהוא "הולך כך לאיבוד" הוא שוב מתחיל לשאול את עצמו: "היתכן להתנהג כך? וכי ראוי לי לעשות מה שעשיתי והאם ראוי לי לנהוג כפי שנהגתי? התחיל להצטער מאד ולהתחרטמאד על המעשים הרעים שעשה… אחר כך חזר לביתו… אבל שם חזר מיד אל השכרות, אך בגלל שכבר התחיל להתחרט היו מחשבות של חרטה ותשובה מבלבלות אותו בכל פעם… והתחיל לחלום שילך לשוק וישכיר את עצמו לכל עבודה שתזדמן לו – איזה עבודה שאפשר להשתכר בה, אף אם אינה לכפי כבודו"… הסיפור מתארך עוד ומסתבך, אך בין אם נבחר לפרש את סמליו בדרך קבלית, פסיכואנליטית, או אחרת – דבר אחד ברור לגמרי: כדי לזכות בנסיכות, כלומר בנשמה, צריך יותר מאשר להתיישב בבית קפה. להפך, עינינו הרואות כי הצעד הראשון שעושה "בן המלך" הברסלבי בדרך חזרה אל עצמו, אל הגשמת טבעו המלכותי, הוא חיפוש עבודה קשה בשוק.

חפש את האשה

אבל עבודה קשה בשוק הוא הדבר האחרון שהמלך הבאדוליני ממליץ לנו לחפש. מי שרוצה לדעת לאן באמת נושבת הרוח בבאדולינה צריך לעשות הכרות מעמיקה עם הדמות שהטקסט הזה כל כך מאוהב בה – הלא היא המלכה.

באדולינה מציג תמונת עולם עדכנית, צעירה מאד, מעין אגדה חדשה החותרת להפוך את כל מושגנו על העולם ולתת לנו אחרים תחתם. בהתאם לכך המלכה היפה, הנעימה, היא אשה חופשייה ומשוחררת, שווה בכל לגברים. ניקח למשל סצינה רגועה על החוף. שני ישראלים חצופים "מתחילים" עם המלכה לנגד עיניו של המלך. למרבה תדהמתו של המספר, המלך אינו מניד עפעף: "מה זה קשור אלי?" הוא שואל, ומסביר: "לא, זה לא קשור אלי. לפעמים אני רוצה עזרה מהמלכה ואני מבקש ממנה. לפעמים היא צריכה עזרה ואז היא מבקשת ממני. אבל עכשיו היא לא מבקשת ואני לא מעלה בדעתי שאני יודע מה היא צריכה יותר טוב ממנה. היא מלכה, אני מלך. אנחנו לא אפוטרופוסים הדדיים…." (באדולינה ע' 41). אכן, הדברים נקראים כמניפסט של זוגיות שיויונית ופתוחה. כאן ובעשרות מקומות אחרים באגדה, מדגיש המלך את עצמאותה ונבדלותה של בת זוגו. אלא שעם הקריאה מסתבר שהדברים נאמרים רק מפיו. הגברת, שותקת. והיא גם יפה מאד, המלכה. בנסיבות מסויימות הצירוף הזה יכול להזכיר איזו אימרה ידועה, אבל לא, לא יכול להיות, בבאדולינה? אלא ששתיקתה ההולכת ונמשכת מול רהיטותו של המלך מעצבים כאן, מעבר למילים, הווייה רחוקה מאד משיויונות.

המלך אף מגן במקומה על זכויותיה. בעודם נוסעים לסיני מזכיר המלך למספר שההסכם ביניהם לא כלל התייחסות אל המלכה, ודורש ממנו לא לכתוב עליה: "אתה לא הראשון ולא האחרון שמוצא כל תזוזה של הוד מלכותה ראוייה למטאפורה פיוטית… אבל סיכמנו שאתה לא מסקר אותה…" וכל אותו זמן "ישנה הוד מלכותה במושב האחורי ממלאה את העולם בנשימות קצובות ומרגיעות". (שם 47).

לאט לאט מתבסס הרושם שהמלך הוא הבעלים האמיתי של התודעה המשוחררת והעצמאית של המלכה, כמו גם של גופה. בני הזוג מציגים חזות של פתיחות וליברליות, וכך מתאהב המספר במלכה. אבל מה שקורה ביניהם הוא במידה רבה פרי השראתו של המלך דווקא: "המלך ראה שאתה ואני נהנים יחד, ואני בטוחה שהוא שמח", מבטיחה המלכה למספר, כשהמלך מסתלק מן הבית ומאפשר להם להתייחד זה עם זו, ורגע לפני שהיא מתמסרת לו היא מסבירה: "אתה גורם להוד מלכותו לפרוח. אתה נוכחות מאד מתוקה". בשובו דורש המלך דין וחשבון, אם גם מעודן: "היה לכם יום טוב"? שאל המלך, "מצוין" ענתה המלכה. "מצוין" עניתי יחד איתה. המלך הסתכל עלינו רגע וחייך. הוא פנה אלי: "אני מקווה שלא עשית שום דבר שאני לא הייתי עושה". (119-117)

פרט לשתקנות הנעימה, המאפיינת אותה, עוטף הטקסט את דמותה של המלכה במערכת סמיכה של דימויים הקשורים לאכילה ולעולם החי: "הוא (המלך) קטף באצבעות עוד נתח מהעוגה. כמו קודם הוא אכל רק את הציפוי. אצבע אחת חומה הוא הגיש למלכה והיא… ליקקה וקינחה בנשיכה…" (ע' 20). היא "רצה על החוף, מתיזה פניני מים כמו גור כלבים" (ע' 39). ובהמשך "המלכה ליקקה את הצלחת שלה כאילו החזיקה ארטיק" (ע' 45).

כאשר המספר תוהה על הווייתה המיוחדת היא מסבירה לו בפשטות: "לא הלכתי לאיבוד פעם אחת בחיים שלי. לא הייתי רעבה, לא הייתי אומללה, אני מסתדרת בכל מקום, אני מבינה אנשים בלי קשר לשפה שלהם, אין לי שום רעיונות על העולם, אין לי מה להגיד לטלויזיה, אבל העולם מאד פשוט. אין מה להבין – רק להנות ולחיות טוב. " (115)

צורת העיצוב של הדמות הנשית בבאדולינה חותרת תחת המסר הגלוי של הטקסט וסותרת אותו. היא מחזירה אותנו לחלוקה הפטריארכלית הקלאסית. על פי חלוקה זו הנשים קשורות לעולם הטבע הפראי, האותנטי והבלתי מאולף, בניגוד לגברים המזוהים עם תרבות – שפה, תקשורת, היררכיה וטכסים. המלכה כאן מעוצבת כ"אחר" המוחלט, הבלתי נתפס, כפי שעוצבה מאז ומתמיד. איך קרה שתמונת עולם כל כך שמרנית פרצה פתאום מטקסט כל כך מודרני, כל כך "איני", נכון-פוליטית, שיויוני ובן חורין? איך קרה שהאשה המשוחררת מקושרת באופן כה אינטימי עם חוויות של אכילה, יניקה ומציצה?

היתכן שבאדולינה הוא פשוט טקסט גברי, שילוב בין רומנטיקה לבין שוביניזם מן הנוסח הישן? ואולי צריך להודות על האמת: כשאתה ילד קטן, אינך יכול לראות באשה – שום אשה – אדם כמוך. והרי הווית הילדות היא דרכו של מלך באדולינה.

ואילו בסיפורי רבי נחמן מברסלב הדרך להתחבר לאותה נקודה פנימית, רוחנית, ששני הטכסטים קוראים לה מלכות שונה באופן מהותי. ב"באדולינה" הדבר מתרחש כאילו מעצמו: "אני עושה את זה בשירים והצגות וזיקוקים. המלכה עושה את זה בעצם קיומה. היא עוברת בעולם כמו ענן של ויטמינים ויוצרת סביבה כוורת של יופי ואהבה." (ע' 47). בסיפוריו של רבי נחמן מברסלב התהליך שונה מעיקרו. בסיפורו של ר' נחמן מברסלב – "מעשה מאבדת בת המלך" מוצגת הנשמה כבת מלך שגורשה מן הארמון. מרגע שגורשה נפגמו החיים ההרמוניים בארמון, והמשנה למלך יוצא לחפש אחריה, במסע סמלי, שקשייו מרובים: "והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד עד שמצאה… היה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד." שוב ושוב מדגיש הסיפור במילים, בקצב ובחזרות הרבות שהמשימה, "למצוא את בת המלך" היא משימה הדורשת מאמץ ותעצומות נפש. המשנה למלך נכשל אבל אינו מוותר, וכאשר הוא מגיע סוף סוף לעיר בה היא נמצאת הוא מוצא לנכון לגייס למשימה לא רק את כוחותיו הנפשיים – געגועים ודבקות במטרה, אלא גם את כל הכשרון המעשי שלו.סיפור זה פורץ את גבולות מבנה סיפור האגדה המסורתי, שכן ספור המעשה אינו מגיע אל פתרונו ואינו מגלה לנו כיצד הצליח המשנה להוציא את בת המלך. מסתבר שהמפגש האמיתי בין האדם לבין "בת המלך" שלו אינו ניתן לתיאור.

תפקידו של בן המלך

ההבדל העמוק בין ההצעה התרבותית של באדולינה לבין זו של סיפורי רבי נחמן מברסלב אינו נעוץ רק בדרך שעל האדם לעבור כדי להגיע אל "בן המלך" או "בת המלכה", אלא גם, ואולי בעיקר, בתפקידם בעולם. מלך באדולינה מסביר כי תפקידו כמלך אוסר עליו לעבוד. לעומת זאת בן המלך מן הסיפור "מעשה בבן מלך ובבן שפחה שהתחלפו"צריך להוכיח את עצמו ולעבור מספר מבחנים לפני שהוא מקבל רשות למלוך. בתחילה עליו לגלות את הדרך הנכונה להיכנס בשלום אל "הגן" שהיה רדוף רוחות רעות עד לבואו. במבחן השני עליו לארגן את אביזרי המלכות בדרך הרמונית, כך שבארמון תישמע שוב המוסיקה שנשמעה בו בעבר. בשני המקרים מדובר בגילוי של תבונה רחבה ועמוקה מאד, בצד יכולת לרדת לפרטים מעשיים. מה רב המרחק בין מבחנים אלה לבין הכרזתו המחוייכת של מלך באדולינה, לפיה סוד המלכות הוא: "…להאמין בכל הלב בזכות המלאה שלך לזכות בכל הסיפוקים והאוצרות שעולים על דעתך".

 

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 7: "יהודים לכו לפלשתינה: על אנטישמיות ושנאה עצמית". לחצו כאן להזמנת הגיילון

חוה ליאון כותבת תוכניות לימודים

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה