דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

הזמנה לרומן

פרק מתוך "מתיבתא דארקיע", רומן שכתיבתו החלה בשנת 1990 ובעת פרסום פרק זה טרם הסתיימה

כל לילה אני מפטרל עם קומץ סיירים מלומדי מלומדי מלחמה סביב גדרות הביטחון האלקטרוניות המקיפות את הר-הבית. כשעולה השחר אני משקיף על טקס הקרבת קורבן התמיד, מדווח לחמ"ל ועולה למרום. כל לילה מצטופפים אלפי עולי-רגל עם קורבנותיהם לפני השערים ההידראוליים שבחזית הר-הבית. כשעולה השחר הם ממתינים בדריכות עד תום הטקס המרהיב, שעורכים מאות כוהנים ופרחי כוהנים. ממקום הצטופפותם מנועים עולי-הרגל מלצפות בטקס, ואני ממקום תצפיתי מחויב לדווח לחמ"ל על כל שלב ושלב. בתחילה, אני מדווח, רוחצים כל הכוהנים את ידיהם ורגליהם בכיור הניצב מערבית למזבח, אחר-כך הם מתפצלים למשמרות. אלו נוטלים צינורות ועולים לראש המזבח ומתיזים על האיברים והחלבים שנותרו מאתמול, ואלו נוטלים מגרפות גדולות ועורמים הכול על כבש המזבח. בעקבותיהם מגיעים פרחי כוהנים בריצה ושורפים את הערימות שעל הכבש לאפר דק. אחר-כך באים בריצה פרחים אחרים, נושאי מגרפות קטנות, וגורפים את האפר הדק לתוך תפוח ענקי של אפר שהצטבר במשך שחרים רבים.

כשמפציעות קרניה הראשונות של איילת השחר, זוהר תפוח האפר בזוהר שבעת הרקיעים, ופרחי הכוהנים ממשיכים לגרף ולקרצף את המזבח עד שהוא מבהיק. עד שהוא מוכן ומזומן להחזיר את אור הזריחה. פרחים אחרים טרודים בינתיים בסידור גזרי עצים להבערת אש המערכה.

לכשתיתמר אש התמיד מתוך גחלי המערכה, ישתלהב מזרחה חלון אש ענקי, ויחשוף מתוך החשיכה את הכור הגרעיני הצמוד לבית-המקדש והמוקף סוללות טילים.

אחר-כך יבואו בריצה פרחים אחרים ויבררו עצי תאנה ועצי אגוז מתוך עצי המערכה שטרם התלקחו. פרחים נוספים ייטלו גחלים יפות מתוך המערכה המשתלבהת, וייעדו אותן לשם הקטרת הקטורת. כעבור שעה ארוכה ייתמרו השמימה שני עמודי אש ענקיים אשר יקדמו את פני החמה הזורחת.

אז יתקעו הלוויים בשופרות, ולוויים אחרים ישירו שיר של יום, וכל השערים ההידראוליים ייפתחו, ואנחנו – הסיירים – נפקח היטב עיניים, למרות העייפות הרבה, ולמרות התשוקה לישון בתום ליל פטרולים מפרך.

מתוך נסיוננו הרב אנו יודעים היטב ששעת פתיחת השערים היא השעה המועדת ביותר לפיגוע המוני, ואנחנו לא מרשים לעצמנו לעלות על יצועינו בטרם ייפתחו כל השערים ההידראוליים של בית-המקדש, ובטרם ייכנסו פנימה אחרוני עולי-הרגל המצטופפים עם קורבנותיהם.

כבר שנים שאנחנו מפטרלים במסירות לאורך הגדרות האלקטרוניות המקיפות את הר-הבית, וצופים על כל הטקסים, ומדווחים לחמ"ל על כל חריג. כבר שנים שאנו מבצעים את כל המשימות הבטחוניות המוטלות עלינו על הצד הטוב ביותר. סיירים נאמנים ומלומדי מלחמה.

בין הפרחים המגרפים נמצא גם בני הממזר. כל שחר אני משקיף עליו ממרומיי במשקפת עשרים על מאה ועשרים. כל שחר הוא נע בצעדי ריקוד בין המזבח לבין התפוח. נישא על גבי מגרפתו.

קווצותיו השחורות סדורות לו תלתלים-תלתלים, ומאפילות על עיניו הכחולות הבוהות נכחן. גלימתו הזהובה נושקת לרצפת השיש וצעיפו מתנופף ברוח הקודש. כל שחר אני אומר לו, "בוא, בני…", אך הוא אינו מגיב וממשיך לבהות. "בוא, בני", אני אומר לו, "אל תהיה כל כך מסומם…", אבל אני כל-כך מזוהם וזיפי זקני מלבינים מאבק, וכפות ידיי שחורות מגריז, וריח של שמן רובים עולה מהסרבל המוכתם שלי, ועיניי ממצמצות, ושפתיי מדובבות, "בוא, בני, בוא…"

הוא לא בא.

הוא לא יודע על קיומי.

אני מפטרל מסביב להר-הבית, ורואה מבעד למשקפת אינפרה-אדומה איך ישן בני באולם הקודש יחד עם מאות פרחי כהונה אחרים. משמרות-משמרות של פרחים מסורים שומרים על ההיכל וישנים על רצפת השיש, מוכנים ומזומנים לקראת סדר העבודה של יום המחרת. אין הם ישנים בבגדי הקודש, אלא פושטים ומניחים אותם למראשותיהם.

על כל משמרת של פרחים ממונה כוהן מבוגר. כל הלילה הוא בודק שמירה, אבוקה דולקת בידו. כשהוא מבחין בפרח מנמנם הוא חובט בו במקל האבוקה וגוער בו באהדה. הפרח החבוט מתעורר בבהלה ומתחיל לפטרל. לפעמים שורף הממונה את קצה כסותו של הפרח הישן על משמרתו. כל הלילה אני עוקב אחר משמרת הפרחים של בני. לא מרשה לעצמי להירדם.

לפעמים מתעורר בני בבהלה, פונה כה וכה וחומק בחשאי מבית-המשמר. אחר-כך הוא יורד אל המחילות ומאיר את דרכו בנר. בני הולך שפוף במחילות המקדש, כמו שאני הלכתי שפוף בשוחות המוצב.

אני יודע שאירע לו קרי. שחלם חלום מתוק והתעורר בבעתה. הוא הולך שפוף ורועד מקור עד שנגלה לפניו אור המדורה אשר לפני בית-הטבילה. לאור המדורה רכונים פרחים אחרים לאחר טבילת הקרי שלהם. כל פרח יורד וטובל במיקווה. אחר-כך הוא עולה ומסתפג ומתחמם כנגד המדורה. כל הפרחים שראו קרי מתחממים לאור המדורה, עד שעולה השחר ושערי ההיכל נפתחים על-ידי מנגנוני בקרה הידראוליים, ועננים ורודים מקדימים את השמש ממזרח ופרחים אחרים, שלא ראו קרי, יוצאים עם גלימותיהם אל ההיכל ורצים לטבול ועולים טהורים ומסופגים.

ואני רושם ומדווח לחמ"ל. מעילי ספוג עשן מדורות וידיי מפויחות.

מזדקן ממרה אני. מזדקן ממרה וקופא מקור. אנדרטה חיה לכשלון האמונה שמעבר לכפירה. אני ממשיך להאמין באדם שלמרגלותי, אך עוצמות בלתי ניתנות לגישור מסמרות את גופי ומקפיאות אותי ביללתן.

כל שחר אני קופא מרוחות מדבר יהודה ומסרב להתנחם בחום התמיד. מסרב להסתופף אל הטקס. כל שחר אני מתעד את הטקס תיעוד כפייתי ומדווח לחמ"ל, בלי ליטול בו חלק ונחלה. רואה את הסמלים שהם לא מסוגלים לפרש. עוקב אחרי כל פרט ופרט במשקפת עשרים על מאה ועשרים.

כמו עורב, אורג לעבר שיופיע באחד העיקולים הקרובים של ההווה שאין לו סוף.

כעין רוח חודרת לתוך דמדומי הזריחה המתקרבת. ותרומת הדשן מתעופפת על גבי המזבח, וגלימות הכוהנים מאיימות להיקרע מעל עורפיהם, וצעיפו המתנופף של הכוהן הקטן שלי מאפיל על עיניו, והוא מחכך את כפותיו אל מול אש התמיד, ומחמם את לחייו החלקות באדים מהבילים של ספל שוקו. ובעוד שעה, כמדי סוף זריחה, יזדעזעו כותלי בית-המקדש וכמו יאיימו ליפול. אז תזדעזע כיפת ההיכל ומלאכים מן הסיירת ייחפזו על ציר הבדולח, ועשן הקטורת יתאבך אל עננים ורודים, וזהב השמש יזדהם בפיח ההיכל, וריח חזק של בשר שרוף יינשא אל הג'יפ שאהיה שועט בו בכיוון השערים ההידראוליים, ורוח קודש חזקה תפצע את לחיי, ואשיר שיר של יום ללא מנגינה, כמו בחלום, ללא מלים, כי כל המלים שאהיה הוזה יקפאו בדרכן אל שפתותי. אני הוזה מנגינות חד-פעמיות-לנצח ושועט אל הבדולח. אני שועט אל הבדולח ומפטרל בסערה לאורך משטח ההמראה המקיף את הר-הבית. לפני שאני מתנתק מן האדמה אני מדווח לחמ"ל על סיום משמרת לילה ומקבל אישור לשוב.

 

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 3: "אנשים אחים אנחנו". לחצו כאן להזמנת הגיליון

ארי אלון מלמד מדרש ותלמוד בסמינר בינה-אפעל, בבית-מורשה ובמכון הרטמן. חיבר, בין השאר, את 'עלמא-די' ואת 'יה-בשבט'

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה