דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 באוקטובר 2002 | מהדורה 12

"ההגינות נעלמה משוק העבודה הישראלי"

כמעט עשרה אחוזים מן העובדים בישראל מועסקים באמצעות חברות כוח-אדם כשמעל לראשם מרחפת בקביעות אופציית הפיטורין. גם זכויות הפנסיה והפיצויים של עובדים אלה נפגעו מאוד. מצבם של עובדים אלה ואחרים, שאינם מאוגדים מערער את מצבם של כלל העובדים השכירים בישראל. "ישנו מחיר כלכלי שיש לשלם על מנת לקיים חברה מתוקנת" אומרת עו"ד מנשה-ליבסטר. "את המחיר הזה מדינת ישראל לא מוכנה לשלם. במדינת ישראל יש רצון עז להיות ליברלים וקפיטליסטים, עד כדי פונדמנטליזם ליברלי, וכך החברה מוותרת על ממדים שונים בדרך. אובדן של אותה סולידריות בסיסית של העובדים גורם לירידה ניכרת בחוסנה הכלכלי-חברתי של המדינה

עו"ד יעל מנשה-ליבסטר. צילום: ענבר זעפרני

לפי הערכה זהירה ביותר של הגר אנוש, יועצת אירגונית לשוק העבודה, כ-9.5 אחוזים מן העובדים בישראל מועסקים באמצעות חברות כוח אדם – והערכה זו אינה כוללת את מספר העובדים הזרים. זוהי אחת התוצאות של הפרטת שוק העבודה. משמעות ההפרטה הוא כי שרותים שנתנו עד כה על ידיד המדינה, נמצאים עתה בידיים פרטיות. למעשה בצעד זה מסירה המדינה את אחריותה מתחומים אלו. הפרטת שוק העבודה פירושה שהמדינה מאפשרת פגיע בזכויות של עובדים.

קיימים שני סוגים עיקריים של הפרטת שוק העבודה: קבלני שירותים וקבלני עובדים.

המונח "קבלן שירותים" מתייחס להוצאת פונקציות שלמות מידי הגוף מזמין העבודה, למשל ניקיון, שיווק ומחשוּב, לידי קבלן משנה המבצע את העבודה ואחראי לספק למערכת הארגונית את השירותים או את המוצרים שעליהם סוכם. כלומר, הקשר בין המעביד לעובד מומר בקשר עקיף עם גורם מתווך, הקבלן. העובדים הם עובדיו של הקבלן, אף על פי שהם מבצעים את עבודתם עבור ארגון זה או אחר.

המונח "קבלן עובדים", לעומת זאת, מתייחס לשימוש בחברות כוח-אדם כדי להעסיק עובדים שייחשבו לעובדיו של הקבלן, ולא של הארגון, אף על פי שבפועל הם עובדים ישירות עבור הארגון (אמירה גלין, מיקור חוץ, ההיבט הארגוני והניהולי, שנתון משפט העבודה ז' תשנ"ט, עמ' 46).

תופעות אלו של קבלני כוח-אדם וקבלני שירותים נוצרו על רקע שינויים שחלו בתחום הכלכלה ובמערכת יחסי העבודה במחצית השנייה של המאה העשרים. המעבר לכלכלה גלובלית חייב ארגונים להתגמש ולהתייעל, ולהוזיל את עלות העבודה. עם זאת, עובדים המאוגדים באיגודים מקצועיים, וההסכמים הקיבוציים שהבטיחו לציבור העובדים שכר ותנאים נלווים מעל לסטנדרט המינימלי, קבעו מסגרת של סולם שכר סביר אשר שמרה על תחושת הסולידריות החברתית בין העובדים.

כדי שהמעסיק יוכל לספק לעובדים סל זכויות מצומצם יותר מהקבוע בהסכם ולהוזיל על-ידי כך את עלויות העבודה, עליו לעקוף את ההסכם הקיבוצי. הדרך היחידה לעשות זאת היא להעסיק עובדים דרך חברות כוח-אדם או קבלני שירותים.

כאשר חברות כוח-אדם היו אחראיות לאספקת עובדים זמניים, היה זה אך הגיוני וטבעי שהן נחשבו למעבידיהם. חברת כוח-אדם היתה המסגרת התעסוקתית היחידה שבה יכלו העובדים לצבור ותק וזכויות סוציאליות, שכן הם עבדו בגופים שהועסקו בהם רק פרקי זמן קצרים. לאור הצורך בעקיפת ההסכמים הקיבוציים התפתחה שיטת העסקה, שלפיה עובדים של חברת כוח-אדם נשלחים למקומות עבודה כעובדים רגילים, לתקופות העסקה ארוכות של כמה שנים. כך נוצרה תבנית העסקה המשקפת מערכת משולשת של יחסי עבודה: מעביד, עובד, ובתווך – הקבלן.

שוק העבודה השתנה רבות, כשהוחל בהעסקת עובדים לפי השיטה הזאת. עובדים המועסקים על-ידי חברות כוח-אדם אינם בטוחים במשׂרה שלהם מבחינת חלקיות המשרה, ארעיותה, זמינותה ומשכה, ואין להם הבטחונות שמספקים ההסכמים הקיבוציים. יתרה מזאת, העסקה באמצעות קבלני כוח-אדם מקצצת מלכתחילה בטיבו ובהיקפו של סל הזכויות והחובות של העובד, ופער התיווך הניתן לקבלן מקוזז מהסכום שהקצה המעסיק לכיסוי עלות העבודה. יצוין, שעל-פי ההערכה הרווחת בשוק, פער זה מסתכם בשיעור של כחמישים אחוזים (רות בן-ישראל, "העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, פרשנות אחרת, המרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית" שנתון משפט העבודה ז' תשנ"ט , עמ' 11).

העסקת עובדים בידי קבלן משפיעה לא רק על העובד ועל המעסיק, אלא גם על שאר העובדים בארגון, אשר מועסקים במסגרתו של אותו הסכם קיבוצי. זאת, כיוון שמעל ראשם מתנופפת הידיעה שניתן להעסיק עובדים אחרים באותו תפקיד בשכר נמוך יחסית, באמצעות קבלן.

השפעה מדאיגה

עו"ד יעל מנשה-ליבסטר, עובדת במשרד עורך-הדין אהוד שילוני, שמתמחה בייצוג עובדים ומייצג בין היתר את הסתדרות העובדים הכללית החדשה באזור הדרום: "קל להבחין, שהמימד המשמעותי ביותר בשביתות של עובדי העיריות הוא ההימנעות מאיסוף אשפה מן הרחובות. העובדה שלא ניתנים דו"חות חניה רק משמחת את רוב הציבור, ובדומה, העובדה שמשרדי גביית הארנונה סגורים אינה מקשה על חיי היום-יום של התושבים. אם כן, עיריות שמעוניינות להקטין את כוחם של ועדי העובדים על-ידי הקטנת ההשפעה של השביתות יעבירו את תחום איסוף האשפה לקבלני שירות. במלים אחרות, היחידות החיוניות מוצאות החוצה, איפה שכואב יוצא החוצה. ואז כבר אין מה ואיך לשבות". ההשפעה של השימוש בעובדי חברות כוח-אדם או עובדים של קבלני שירות ניכרת אם כן בתחומים רבים, וחשים בה המועסק, המעסיק והעובדים האחרים באותו ארגון.

ישנה גם השפעה נוספת, מדאיגה במיוחד. עובדים המועסקים בידי חברות כוח-אדם הנָּם בעלי הכנסה נמוכה, ומחוסרי פנסיה. כלומר, בעוד כמה שנים יחיה בישראל ציבור גדול מאוד של אנשים זקנים חסרי הכנסה הולמת. עתידם של עובדים אלו צופן בחובו הזדקנות בעוני.

סביר היה להניח שלמדינה יהיה אינטרס מובהק לצמצם את מספר העובדים המועסק בידי חברות כוח-אדם, כיוון שכל עובד ללא פנסיה יגדיל עם הזדקנותו את שיכבת העוני. אך רוב המועסקים באמצעות קבלני עובדים או קבלני שירותים עובדים דווקא במגזר הציבורי. פקידי האוצר מקצצים בתקנים של המשרדים השונים, ואולם המשרדים בכל זאת זקוקים למספר גדול יותר של עובדים מן הקבוע בתקן, והפתרון הוא פשוט: עובדי חברות כוח-אדם, שהוצאות העסקתם פחותות.

"ישנו מחיר כלכלי שיש לשלם על מנת לקיים חברה מתוקנת", אומרת עו"ד מנשה-ליבסטר. "את המחיר הזה מדינת ישראל לא מוכנה לשלם. במדינת ישראל יש רצון עז להיות ליברלים וקפיטליסטים, עד כדי פונדמנטליזם ליברלי, וכך החברה מוותרת על ממדים שונים בדרך. אובדן של אותה סולידריות בסיסית של העובדים גורם לירידה ניכרת בחוסנה הכלכלי-חברתי של המדינה. יתרה מכך, ההגינות נעלמה מנוף העבודה הישראלי".

עו"ד מנשה-ליבסטר ממשיכה ומספרת: "לפני פסח אני מקבלת טלפון. מעברו השני של הקו מספר עובד בחברה כלכלית גדולה ומבוססת שפיטרו אותו לאחר שעבד שם כמסגר במשך עשרים שנה, מגיל 16, ובמהלך עבודתו שם הוא איבד אצבע. הוא סיפר לי שיש לו שישה ילדים, ובעצם הוא מבין שלא יהיה לו איך לפרנס אותם. הוא בכה בפני בטלפון – איש עבודת כפיים, מחוספס, פשוט מירר בבכי – הוא אמר לי שבלי העבודה הזאת אין לו ממה לחיות, והחל לדבר על התאבדות. הבנתי מדבריו שהוא שומר מסורת, ועל אף שאני רחוקה מהיהדות התחלתי לדבר איתו על האיסור הדתי שבהתאבדות, ועל כך שיכעסו עליו בשמים אם הוא יתאבד. ניסיתי גם לדבר על האחריות שיש לו כלפי המשפחה שלו. לאחר שההסתדרות הפעילה את מלוא כובד משקלה, הצדדים חתמו על הסכם להמשך ההעסקה. באותה פרשה היה לחברה ענין לסגור את המקרה בלי פסק דין שיהווה תקדים בעייתי". הפשטות שבה ניתן לפטר עובדים מטשטשת את הקו המפריד בין דיני ממונות לדיני נפשות, ורק מעצימה את התחושה שבנושאים אלו של העסקה מדובר באחריות בסיסית של המדינה כלפי אזרחיה.

פתרון מלמטה

על פניו נראה, שהנפגעים העיקריים מחוסר ההגינות ומחוסר האחריות הרווחים בשוק העבודה הם החלשים: אנשים מבוגרים, נשים, עובדים חסרי השכלה. עם זאת, מבט יותר מעמיק מגלה שההתעלמות מזכויות ומתנאים סוציאליים פוגעת גם בשכבות יותר חזקות. כך, לדוגמה, מפוטרי ההיי. טק. עובדים אלה אמנם לא הועסקו בידי חברות כוח-אדם וקיבלו משכורות גדולות במיוחד, אך כשהגיעו גלי הפיטורים ואלפים מהם פוטרו במהלך זמן קצר, הם מצאו את עצמם לא-מאוגדים וחסרי כל יכולת להשפיע על עתידם או לדאוג לעצמם לרשת ביטחון כלשהי. כלומר, הסימנים ניכרים בכל מקום, ואובדן הסולידריות החברתית עתיד להשפיע על כלל האוכלוסייה.

למרות הקשיים שהוזכרו, ישנן דרכים להתמודד עם הבעיה. הפתרון שבא מלמטה, מהעובדים, הוא להתאחד, פשוטו כמשמעו. או במינוח המוכר: "פועלי כל הארצות התאחדו!".

"דוגמה לכך", מספרת עו"ד מנשה-ליבסטר בהתרגשות, "הם העובדים בעיריית אילת. עיריית אילת, כמו עיריות רבות ברחבי הארץ, לא היתה מעוניינת לקבל עובדים חדשים בגלל הזכויות הרבות המגיעות להם. לפיכך, הקימה העירייה חברה הצמודה אליה ועונה לשם 'חברה כלכלית אילת', שכל תפקידה לאפשר צמצום של זכויות עובדים חדשים. חברה זו הופעלה במהלך שנות התשעים כחברת כוח-אדם. בסוף שנות התשעים לעירייה היתה תוכנית התייעלות, שממנה נגזרו פיטורים של עובדים רבים. העובדים הוותיקים קיימו שביתה, ואליהם הצטרפו עובדי חברת כוח-אדם, וכך נוצרה סולידריות. ואז, כאשר מאוחר יותר העירייה רצתה לפטר את עובדי חברת כוח-אדם כיוון שמבחינה טכנית, חוקית וכלכלית קל לפטר אותם, כל עובדי העירייה התאגדו כדי למנוע את הפיטורים, והתארגנות זו הצליחה. אבל דברים כאלו קורים לעתים רחוקות", היא מוסיפה. "כבר לא קיימת סולידריות בין עובדים, או במקרה הזה זו בעצם מעין פילנתרופיה, זה כבר כמעט ולא קיים".

בפסקי-דין שונים הכיר גם בית-המשפט בזיקה בין הארגון לבין עובדי חברות כוח-אדם, אף על פי שבאופן עקרוני הם אינם נחשבים לעובדים של הארגון אלא של הקבלן. אך מאבק בבית-הדין לעבודה הוא אינו פתרון פשוט. ראשית, נטל הוכחת הזיקה מוטלת על העובד, ושנית, הוצאות המשפט הן עצומות, ובדרך-כלל עובדים אינם יכולים לעמוד בהן. לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע למעביד, הוצאות המשפט הן הוצאות מוכרות ופטורות ממס.

מאוגדים ומאורגנים

על אף הקשיים, ישנן גם הצלחות. עו"ד מנשה-ליבסטר: "בקיץ שעבר, תקופה עמוס בסכסוכי עבודה, באחד מימי חמישי, בשעה שתיים בצהריים, צלצל יו"ר ועד עובדים של מפעל באשדוד, שאמר שהוא שמע שמועה, הוא לא בטוח, מישהו קרא בעיתון שהולכים למכור את המפעל, ולאחר שהמפעל יימכר הוא ייסגר ובמקומו יוקם קניון. אם זה נכון, הוא אמר, אז מאה עובדים בשכר מינימום ילכו הביתה. מיותר לציין שהם יצטרפו לסטטיסטיקת האבטלה. בהתחלה צעקתי עליו, למה הוא פונה אלי עכשיו, בסוף השבוע, מי יודע, אולי כבר מאוחר מדי, ולמה הם לא נזכרו מוקדם יותר, ואז לקחתי את האוטו ונסענו אליו עו"ד שילוני ואני. עבדנו על התיק באותו היום, וגם למחרת, ביום שישי. ביום ראשון פנינו לבית-הדין לעבודה בבקשה לצו מניעה זמני. קיבלנו אותו תוך יומיים. השופט מרדכי כליף נתן צו שמעכב את ביצוע עיסקת המכירה. מיד לאחר מכן הקונים של המפעל התקשרו אלינו, וכך חתמנו על הסכם רשת ביטחון, שזה אומר, במלים אחרות, שלא ניתן לשלוח את העובדים הביתה כל-כך מהר".

בית-המשפט התערב לטובת העובדים מתוך הבנה למשמעותה האמיתית של רכישה שכזו, אך יש לציין שהם יכלו לפנות לבית-המשפט מפני שהיו מאוגדים ומאורגנים.

פתרונות אחרים, העשויים להגיע מצד הרשויות, יכולים להיות בני מימוש רק אם המדינה תחליט שנושא זה נמצא בראש סדר העדיפויות שלה. או במלים אחרות, שוב עולה אותה שאלה, של מידת האחריות של המדינה כלפי אזרחיה. פתרונות בתחום החקיקה עשויים להיות מגוונים. לדוגמה, חקיקה שתחייב את העברתם של עובדי חברות כוח-אדם לעבודה בארגון, שיעסיק אותם בפועל לאחר כמה חודשי עבודה. חוקים כאלה קיימים במדינות שונות באירופה. גם בישראל נעשה ניסיון להעביר חוק כזה, מצדו של ח"כ עמיר פרץ, אך בחוק ההסדרים נקבע שמועד החלת החוק יידחה. כלומר, בפועל לא קיים חוק כזה בישראל.

עם זאת, לעתים החקיקה אינה רעה בכלל, ומגינה על העובדים בנושאים שונים. כך, לדוגמה, חוק שעות העבודה והמנוחה. ישנו חוק המסדיר את מספר השעות שמותר לעובד לעבוד, את מספר השעות הנוספות שמותר לו לעבוד, ואת ימי החופשה שהוא זכאי להם. עם זאת, יש בארץ כל-כך מעט פקחים המופקדים על הנושא, שהחוק בעצם כלל לא נאכף.

נימה של ייאוש נמהלת בקולה של עו"ד יעל מנשה-ליבסטר: "המצב באמת קשה, והגרוע מכול הוא שמי שסובל ראשון, וסובל ביותר, הם האנשים החלשים. אבל לא רק הם, בעצם כולם חשופים לטלטלות שנוצרו בעקבות שינוי נורמות העבודה. בתחום הזה יש תחושה קשה של איש הישר בעיניו יעשה".

רחל עזריה היא סטודנטית לתואר שני בחקר סכסוכים

הכתבה התפרסמה בגיליון מספר12 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן

רחל עזריה היא סגנית ראש העיר ירושלים

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה