דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
23 בספטמבר 2009 | מהדורה 52

האם יש "מזל" לישראל

האם יש רשות לאדם לחקור ולהתחקות אחר העתיד לקרות? האם ניתן לחזות במדויק את הדברים שעתידים להתרחש או שמא מדובר בהערכות כלליות בלבד? האם ידיעת העתיד לבוא "הכתוב בכוכבים" היא כדאית? האם לא תזיק לאדם? ולבסוף, האם מותר וראוי לעשות זאת על פי האמונה והתורה?

יקום הכוכבים: תמונה מורכבת הדורשת לימוד מעמיק.

מתוך: "אסטרולוגיה עברית"

"אסטרולוגיה עברית: על כוכבים ומזלות במקורות היהדות", מרים בנימיני ויונדב קפלון, עם עובד, 2009

ראשיתה של האסטרולוגיה בימי קדם, והיא פרחה בתרבויות שונות. בכל אחת מהתרבויות האלה – בבל, מצרים, רומי, הודו, סין ועוד – פותחה מערכת הגוּתית שהתבססה על האמונה בקשר בין כוכבי לכת ומאורעות אנושיים. רבים תמהים על העובדה שבמאה ה-21, שבה הגיעו המדע והטכנולוגיה להישגים כה גדולים, עדיין רווחת האמונה בכל מיני תורות רוחניות, ובהן שיטות חיזוי כמו האסטרולוגיה. דומה כי דווקא האופי המטריאליסטי והמנוכר של תרבותנו המודרנית הוא שמעורר כמיהות לחיבור אל מהות שהיא מעבר להשגתנו הרציונלית.

עתה באה הוצאת עם עובד והוציאה ספר שעוסק באסטרולוגיה, ועשוי להרגיז קבוצות שונות בעם היושב בציון – מדענים רציונליסטים, דתיים הרואים באסטרולוגיה עבודה זרה וסתם יהודים מצויים שההורוסקופ השבועי מעורר בהם פיהוק גדול והם אינם מבינים על מה כל המהומה. את הספר חיברו האסטרולוגית מרים בנימיני, מחברת ההורוסקופ השבועי במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" ומי שמגישה הורוסקופ שבועי ב"קול ישראל" כבר למעלה מעשרים שנה, והמשורר יונדב קפלון, שערך את המפעל התרבותי החשוב "ממך אליך" (מחזורי תפילה, הגות וחוויה לראש השנה וליום הכיפורים). כריכתו השחורה של הספר שעליה תחריטי עץ של המזלות המאיירים את "תפילת הטל", והאיורים העתיקים המצויים בספר העשוי בפורמט אלבומי מהודר, מרחיקים אותו מאוד מהמוסכמות האסתטיות הזולות של ספרי אסטרולוגיה בנוסח הניו אייג'. הקו העיצובי הנקי, והחללים הלבנים הגדולים, משרים על המעיין בספר שקט הדרוש לעיון והתבוננות.

הספר מכיר בהתנגדות שעוררה האסטרולוגיה לאורכה של ההיסטוריה היהודית. מחבריו מסבירים מדוע הסתייגו גדולי הדורות מחוכמה זו והקנו לה מעמד של "סעודה בלתי כשרה", אבל הם גם מראים כיצד ניתן לראות את הדברים מנקודת מבט חדשה. בהיותם מזוהים עם הדת, ומתוך עניינם בחידוש המתייחס אל המסורת, הם מביאים אל פני השטח של השיח היהודי על האסטרולוגיה קולות של חלק מחכמי ישראל בדורות שונים שגילו אליה קשב ופתיחות.

החוקר יואב בן דב הציג שלוש גישות לאסטרולוגיה, שלכל אחת מהן מאפיינים שונים והן נבדלות זו מזו באופן מהותי. הגישה הראשונה היא הגישה המכנית, היוצרת קִרבה בין האסטרולוגיה למדע המדויק. גישה זו רואה באסטרולוגיה מדע צרוף, והמחזקים בה מבקשים לחשוף את הקשרים הסיבתיים האובייקטיביים בין הכוכבים למציאות. הגישה השנייה היא הגישה התכליתית, המאמינה שמעבר לקשרים הסיבתיים שהמדע המודרני חוקר קיימים עקרונות מארגנים המכוּונים לתכלית מסוימת ומשקפים תבניות של הרמוניה ומשמעות המתקיימות ביקום כולו. בגישה כזו מחזיקים דתיים מסוימים בתקופה המודרנית, המקבלים הן את ההסברים הסיבתיים של המדע והן את האופי התכליתי של האמונה הדתית. הגישה השלישית היא הגישה הדינמית, שבה הקשר הסמלי בין כוכבי לכת למאורעות אנושיים משמש רק כנקודת מוצא להנעת תהליך דינמי בין האסטרולוג למתייעץ. בגישה זו הצלחת האסטרולוגיה נובעת מן הפרשנות הניתנת במהלך הייעוץ, ולא מקשרים אובייקטיביים כלשהם בין כוכבים ומאורעות.

דומה שקל לקבוע כי מחברי הספר אינם מייצגים את הגישה המכנית, זו הרואה באסטרולוגיה מדע צרוף. עם זאת, השתייכותם לאחת משתי הגישות האחרות אינה חד-משמעית. מצד אחד, המחברים רואים במערכת הכוכבים ובדרכיה סוג של ידע ממשי על העולם ועל אופי האדם, אבל מצד שני הם מציעים לנמען להשיב למערכת תשובה ומענה: "רק מחצית ממאורעות חיינו נתונה אמנם לשליטת גרמי השמים כבירי כוח, אך מחציתם השנייה – המשלימה את החיים ומעניקה להם את טעמם – עשויה ממאמצי האדם ליטול לידיו את האחריות ולהגיב" (עמ' 9).

פרקיו הראשונים של הספר עוסקים במזלות ובכוכבים, ומאפשרים היכרות ראשונית עם ה"מערכת". קשה לאחוז בספר ולהימנע מלדפדף במהירות אל דבריו הנוגעים למזל שלך או של קרוביך וחבריך, אבל הסקרנות הטבעית הזו פוגשת תמונת מורכבת שכדי להבינה צריך ללמוד אותה לימוד מעמיק.

גם מי שאינו חפץ להקדיש את זמנו ואת מרצו לעיסוק במה שלמעלה ממנו עשוי למצוא עניין בפרק השלישי, שהוא לטעמי היותר מעניין בספר. הפרק נקרא "חכמי ישראל על המערכת", והוא מתאר עמדות של חכמים שונים בתולדות ישראל כלפי האסטרולוגיה. מתברר כי השאלות שעמדו בפני חכמי הדורות היו בדרך כלל דומות: האם יש רשות לאדם לחקור ולהתחקות אחר העתיד לקרות? האם ניתן לחזות במדויק את הדברים שעתידים להתרחש או שמא מדובר בהערכות כלליות בלבד? האם ידיעת העתיד לבוא "הכתוב בכוכבים" היא כדאית? האם לא תזיק לאדם? ולבסוף, האם מותר וראוי לעשות זאת על פי האמונה והתורה? יש כאן ביטויים שונים לאופן שבו התייחסו חכמינו הקדמונים לאסטרולוגיה, שהיתה ה"מדע" של ימיהם לכל דבר ועניין. כדרכם הם השתמשו בעובדות שהיו הידועות להם כמוצא לדיון ההלכתי, או הפילוסופי, שבו היה עיקר עניינם. הדברים מעוררים למחשבה על האופנים הרחבים יותר שבהם מייחסת מסורת אמונית נתונה ל"ידע" קונקרטי על העולם, בין שידע זה הוא זמני ובין שהוא מלווה את האנושות לאורך זמן.

ד"ר ענבר רווה היא מרצה לספרות חז"ל

המאמר פורסם בגיליון מספר 52 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן

ד"ר ענבר רווה היא מרצה לספרות חז"ל

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה