דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
27 ביולי 2006 | מהדורה 34

האהבה מקלקלת את השורה

ייצוג הרגש כמספר, והטכנולוגיות החדשות, טומנים בחובם שתי אפשרויות שונות של סדר רגשי-חברתי. טכנולוגיות הרגש שפותחו במאה ה-19 הוסבו עם הזמן למטרות של שליטה בסובייקט, תחקורו ומשטורו. מנגד, פרספקטיבה חלופית מציגה את האמצעים הטכנולוגיים כצוהר לאפשרויות חדשות לתקשורת רגשית ולגילוי עצמי. עתניאל א. דרור, על הרגש האנושי לאחר המעבדה

"במסגרת מדע הרגש, הרגש הוגדר, זוהה, נמדדוהוצג

במושגים של ביטוייו הגופניים". איור: יעל שניר

טכנולוגיות של רגש

כשוויליאם ארצ'ר, מבקר התיאטרון האנגלי, בחן את הקשר בין הרגשות ובין המשחק בסוף המאה ה-19, הוא התייחס לזיעה ולהסמקה של שחקני תיאטרון על הבמה כאל מדד כמותי-למחצה להתרגשותם בזמן ההופעה. הגישה המדעית-פיזיולוגית של ארצ'ר לכימות הרגשות לא נבדלה מהמתודולוגיות המדעיות, שפיתחו אז חוקרים אירופים אחרים בני זמנו.

את ראשית פיתוחן של טכנולוגיות מעבדתיות לכימות ולייצוג מספרי וגראפי של רגשות ניתן לייחס לפיזיולוגים צרפתים ואיטלקים במחצית השנייה של המאה ה-19. מדענים אלו פיתחו אמצעים חדשים והסבו מכשור מעבדתי קיים לחקר הרגש במעבדה. אף כי חוקרים וכותבים רבים שללו מכול וכול את עצם האפשרות לכימות רגשות ותחושות, עבדו הפיזיולוגים על פיתוח הטכנולוגיות הבלתי אפשריות-כביכול הללו.

כך, ויליאם סטנלי ג'בונס (Jevons), מהאבות המייסדים של הכלכלה הניאו-קלאסית במאה ה-19, הטיל בספרו המפורסם The Theory of Political Economyספק בכך שלבני-אדם יהיו אי-פעם האמצעים למדוד ישירות את רגשות הלב האנושי. דארווין, ששלל אף הוא את האפשרות לכימות תחושות העונג והכאב, טען בספרו הקלאסי The Expression of the Emotions in Man and Animalsשלאהבה, למשל, אין ביטוי פיזיולוגי ייחודי, ולכן לא ניתן לחקור אותה בשיטות שנחקרו בהן רגשות רבים אחרים. למרות טענות חוזרות ונשנות אלו של הוגי דעות חשובים, פיתחו הפיזיולוגים והפסיכופיזיולוגים טכניקות וטכנולוגיות, שאיפשרו לטענתם לא רק לכמת רגשות, אלא אף להבדיל בין איכויות שונות של רגשות שונים. לכל חוויה רגשית נמצא מצב פיזיולוגי ייחודי ומדיד.

הייצוגים החדשים של הרגש העתיקו אותו מן הזירה הפרטית לזירה הציבורית, ומן החוויה האישית אל התחום המדעי המנוכר. הטכנולוגיות חדרו אל מעבר לקליפה החיצונית, המזויפת כביכול, והגיעו עד לאמת החבויה, לגירסת הדוגלים בהן, מתחת לחזות המוצגת בציבור. אינטימיות, חיברוּת, סימפתיה ותקשורת רגשית הוצגו ונצפו באמצעים טכנולוגיים. מדעני הרגש ליקטו, רשמו, דָגמוּ ושמרו תגובות רגשיות של בעלי-חיים ובני-אדם במרחבים חברתיים מגוונים. הם מיפו ובנו את הטופוגרפיה הרגשית של המרחב הפרטי והציבורי. המכשירים החדשים למדידת הרגשות הופיעו בד בבד עם ההתפוגגות של הפרדיגמה הפיזיוגנומית, הטוענת שפנימיות האדם משתקפת בתווי פניו החיצונייים.

הטכנולוגיות החדשות העתיקו את מוקד היֶדע על הרגש אל הגוף. במסגרת מדע הרגש, הרגש הוגדר, זוהה, נמדד והוצג במושגים של ביטוייו הגופניים. אנו עדים לתהליך קיצוני של הצבת הגוף ותגובותיו הפיזיולוגיות במוקד המחקר, תהליך שהרגש – כפעילות רוחנית או כחוויה פסיכולוגית – מאבד בו את מרכזיותו.

שינוי זה, שחל בתוך המעבדה, מצביע על אחת ההתפתחויות החשובות שהבדילה את תרבות הרגש וייצוג הגוף בתקופה הוויקטוריאנית מהתרבות של התקופה שלאחריה. ספרות, העוסקת בהיסטוריה חברתית של הרגשות, מאפיינת את התקופה הוויקטוריאנית כעידן שבו שלטה בכיפה תפישה רוחנית של הרגש. התרבות הקרויה על שם שנות מלכותה הארוכות של המלכה ויקטוריה (1837-1901) אימצה גישה אשר מצד אחד, ריסנה את הגוף באופן קיצוני, ומצד שני, איפשרה חוויות רגשיות עשירות ועזות. מערכת מעין זו מעידה על הפרדה, או אפילו על נתק, בין הגוף לרגש. הוויקטוריאנים המשיגו רגשות כשייכים במהותם לספֵירה רוחנית שהגוף לא מילא בה כל תפקיד, ולכן היא לא איימה על המשמעת הקיצונית שנכפתה על הגוף הוויקטוריאני, ולא הפרה אותה.

יצירת הזיקה בין הגוף לרגש במחצית השנייה של המאה ה-19 היתה מקור למתחים חוזרים בתחום מדע הרגש, שבאו לידי ביטוי ברמות שונות של המחקר הביו-רפואי. חוקרים רבים בַּתחום הביעו בדרכים שונות את המתח הטמון בעצם הצגת הרגשות, ולו הנעלים ביותר, כחלק אינטגרלי מהביולוגיה של האדם. שינוי התפישה בכל הנוגע לזיקה בין הפיזיולוגיה לרגש היה מלוּוה בביטול ההפרדה בין הרגשות הראשוניים-החייתיים לבין הרגשות הנשגבים של האדם. אפילו צ'רלס דארווין, על אף המהפכה החשיבתית שתרם לה, הבדיל בספרו The Expression of the Emotions in Man and Animalsשכבר הוזכר לעיל,בין האדם לחיה בהצביעו על תופעת ההסמקה, שהוא ייחס אותה באופן בלעדי לאדם.

בעקבות עבודתו של דארווין דנו החוקרים בתופעת ההסמקה גם אצל חיות המעבדה, ארנבת לדוגמה. אין זה מקרה, שהחוקרים בשנות השמונים של המאה ה-19 דנו דווקא בתופעת ההסמקה אצל בעלי-חיים, שכן הסומק היה סמל חשוב בתקופה הוויקטוריאנית. בעזרתו הבדילו הוויקטוריאנים לא רק בין האדם לחיה, אלא גם בין האירופי הלבן לבין ילידי המושבות שמעבר לים. השאלה שהעסיקה את הוויקטוריאנים היתה אם הילידים אמנם מסמיקים אך הסומק אינו נראה בגלל צבע עורם, או שמא אינם מסמיקים כלל, כיוון שאין להם מערכת הרגשות והיסודות המוסריים (ואף המערכת האנטומית), אשר גורמים לפרט האירופי להסמיק.

התפשטות הטכנולוגיות למדידה ולכימות הרגשות אל מחוץ למעבדה ניכרת בבירור כבר בשנות העשרים של המאה העשרים. בעזרת טכנולוגיות מעבדתיות אלו מדדו הפיזיולוגים והפסיכופיזיולוגים – ובמקרים רבים אף כימתו – את חוויית הצופה במשחק ספורטיבי, את רגשות החייל המפוחד בשעת קרב, את מצבו של הכלב הזועם במעבדה, את אושרו של אביון שהובטח לו כסף, את העונג שבאכילת שוקולד, ואפילו את החוויות של המדען בזמן שהותו במעבדה ומחוצה לה (לעתים במכשירי מדידה, שהוחדרו היישר לקיבה ולפי הטבעת של חוקר הרגש עצמו).

"גלאי האמת", או בשמו המקורי באנגלית, "גלאי השקר" (Lie Detector), אשר הופיע על הבמה הציבורית במתכונתו המודרנית עם תום מלחמת העולם הראשונה, מגלם את ההתפתחויות שהחלו כחצי מאה קודם לכן. הטענה, שניתן לקבוע את האמת בעזרת מכשירים לכימות רגשות, עברה גלגולים רבים, אולם היא הופיעה לראשונה כבר במחקרים המוקדמים של קלוד ברנרד על הרגש, בשנות השישים של המאה ה-19. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפשטו הטכנולוגיות הללו ודומיהן לתחומי המשפט, הרפואה, הבידור, הממשל, הזוגיות ועוד. גלאי האמת ודומיו הם מגוון מכשירים שהופיעו בהקשרים תרבותיים שונים, אך שיקפו והפנימו עקרונות ופנטזיות משותפים בכל הנוגע לכימות הרגשות ומדידתם. מכשירים אלו עברו תהליך של מזעור, ואיפשרו לעקוב מקרוב אחר השינויים הרגשיים שחווה הנהג במכוניתו, הצופה בסרט הוליוודי, הצרכן ברגע המפגש עם מוצר הצריכה, או החתן והכלה בשעת טקס הנישואים.

ניתן לראות בחקר הרגשות במעבדה נדבך נוסף בהיסטוריה של חקר הפנימיוּת הסובייקטיבית של האדם, שגם חקר העייפות או התשישות והריכוז, נמנים עם ביטוייו. תהליך היסטורי זה עשה את הפנימיות הסובייקטיבית של האדם למושא "נראה", מדיד ונשלט, וניתץ את ההפרדה בין הפנימי ה"סובייקטיבי" לבין החיצוני ה"אובייקטיבי". הרגש הובנה כעוד מרכיב במכניזציה של האדם ובתפישת הגוף כמכונה.

פלתיסמוגרף (plethysmograph) לכימות הרגשות (המאה ה-19)


הרגש כמִספָּר

לביטויים הגראפיים והמספריים של הרגש, בתיווך טכנולוגיות מכמתות, היו השלכות ומשמעויות רבות: הרגש עבר תהליך של צמצום והשטחה עד כדי חד-ממדיוּת, שכן, כפי שביטא זאת ג'ורג' קרייל אחד החוקרים המובילים בתחום מדע הרגשות, "אין זה משנה אם הסיבה לרגש היא מוסרית, חברתית, כספית או אינטלקטואלית… בכל המקרים זהו אותו הרגש". רגשות של אנשים שונים, ואף של בעלי-חיים, קובצו יחדיו על מצע גראפי משותף, מה שאיפשר עריכת השוואות בין מגוון בני-אדם, ובין בני-אדם לבעלי-חיים. נערכו השוואות גם בין קטיגוריות חברתיות שונות: בין נשים לגברים, בין לבנים לשחורים, בין סינים לאנשי המערב. המדידות ההשוואתיות תרמו, בין השאר, גם לשבירת המחיצות בין הקטיגוריות החברתיות; כך, הן המחישו שההבדלים בין השחורים ללבנים אינם איכותיים ומהותיים, אלא כמותיים בלבד. היו אף חוקרים שהציעו להשתמש בשיטות הכימות לשם המדידה של "מנת רגש", לפי דוגמת המבחן למדידה של מנת מִשֹכָּל.

הרגש כמִספָּר הופרד מההקשרים הנסיבתיים שהוא נוצר בהם, ומן המשמעויות המקומיות של עצם הווייתו. הרגש כמספר יצר מדיום אחיד, שאיפשר לחוקרים לשלב ולהשוות בין הרגשות שחוו פרטים שונים בזמנים שונים ובנסיבות שונות. המדענים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים צירפו שני מרכיבים תרבותיים שנחשבו למנוגדים – אַפקט (affect) ומכונה, רגש ומספר – והביאו לעולם מדיום-שעטנז חדש לחיברות רגשית; טכנולוגיות מנוכרות ומספרים כוננו יחד שיח חלופי לרגש, אשר הורכב מגראפים ומסדרות מספריות. ייצוג זה של הרגש רוקן במידת-מה את הרגש מתוכנו האפקטיבי ויצר מדיום שייצג אותו, אבל לא עורר במתבונן תגובה רגשית. אפילו העונג של האורגזמה הוצג כסדרה של גראפים, כפי שניתן לראות ממחקרים שערך ויליאם רייך בשנות השלושים של המאה העשרים.

הייצוג המספרי של הרגש יצר, הלכה למעשה, רגש מטיפוס חדש: "הרגש כמִספָּר". הרגש כמספר לא התנהל באותן דרכים, שבהן התנהל הרגש מקדמת דנא. התפישה הכמותית העצימה את המוביליות של הרגש; איפשרה לו להופיע במיקומים חברתיים בעייתיים; תחמה בין סוגות שונות של רגש: נשי וגברי, ספרותי ומדעי; ומיתנה את המתחים שנוצרו עם ההטמעה של הרגש בגוף, שכן הוא הוצג עתה כמספר מופשט, במקום כבעל ביטוי גופני.

בדמותו החדשה – כשינוי מיקרוסקופי בזרימת הדם למוח, כהתרחבות או התכווצות מזערית וחולפת של האישון, כהתגברות או עיכוב רגעי בתנועתיות של המעי, או כשינוי פתאומי בהתנגדות או בהולכה החשמלית של העור – התגלה הרגש אף במגוון רחב של מיקומים חברתיים חדשים, כולל בתוך המעבדה עצמה. הודות לתיווך המספרי והגראפי, נוצרו זהויות חדשות של הרגש: כמותיות, מתוקשרות, זמינות ומוחצנות.

הייצוג המספרי של הרגש תרם להבניית הגבולות בין אמנות למדע, ובין שיח גברי לשיח נשי בתחום הרגש. ממושא מחקר שהציב מכשולים תרבותיים בעצם חקירתו כמושא של מדעי החיים, היה הרגש לאובייקט לגיטימי. המדענים, שעסקו במחקר בתחום זה החל מסוף המאה ה-19, היו מודעים לאי-נחת שגרם להם מושאם. הרגש נתפש כבעל זיקה לקבוצות מחאה אנטי-מימסדיות, שבפנותן אליו – למורת-רוחם של המימסד והמדע, הרציונליים-כביכול – קראו תיגר על מימסדים אלו. הקישור בין נשים ונשיות לבין הרגש תרם גם הוא ליחס חשדני כלפי העיסוק בַּתחום, וכלפי השיח הממוקד בו. ההתרכזות ברגש אצל בעלי-חיים רק הוסיפה למתחים, בגלל הוויכוח הציבורי על מעמדם של בעלי-חיים במעבדה, שהיה אז בשיאו באנגליה ובארצות-הברית. הביקורת כנגד המדע התמקדה ברגשות ובתחושות של בעלי-חיים במסגרות מעבדתיות. המדענים שחקרו את הרגש אצל בעלי-חיים יצאו חוצץ נגד שיח זה ונגד הנשים ה"רגשניות", בשל הגישה שהם כנו אותה "אנתרופומורפיזם";. הם שאפו להבדיל בין מה שכונה בפיהם שיח "רגשני-סנטימנטלי", לבין השיח המדעי. המספר והגראף יצרו מעין תיווך, או רגש חלופי, שאיפשר לחוקרים לדון ולדבר על הרגש במעבדתם.

ייצוג הרגש כמספר תרם גם להבחנה בין התחום הפואטי-האמנותי ובין השיח המדעי. המדענים שחקרו את הרגש לא היו אדישים לטכנולוגיות המתחרות לייצוג הרגשות, שעמדו לרשותו של עולם האמנות והספרות. לרוב הם לא זלזלו בדרכי הייצוג האלה ולא ביקרו אותן, אלא הביעו באופן ישיר את מה שנראה להם כחלוקת עבודה ראויה בין ייצוגי האמנות ובין המחקר המדעי-מעבדתי. חוקרים מרכזיים בתחום מדע הרגשות – דארווין, ויליאם ג'יימס ואחרים – התייחסו לתיאורים הלקוחים מן הספרות, ואף אימצו אותם, במסגרת חקר הרגש.

הייצוג הגראפי-מספרי של הרגש תרם גם לתירבותו, שכן הרגש יוּצג בטקסטים המדעיים רק בתיווך הקווים והמספרים, והוצג כתופעה מוסדרת ומתוחמת. ניתן לראות את המטמורפוזה הזאת כשאנו משווים בין מה שהתרחש בתוך חלל מעבדת הרגש, שם ייצרו המדענים חוויות רגשיות קיצוניות, לבין הייצוג הגראפי-מספרי של אותם רגשות. שעה שבדו"חות המעבדה מתוארות תופעות הרסניות שנצפו אצל הנבדקים בעת ריגוש קיצוני, ייצוגן הגראפי-מספרי מסתכם בסדרה של מספרים או בגראף, התחום במסגרת של קואורדינטות.

האפשרות לראות בזמן אמת שינויים רגשיים, כפי שהם מומחשים בתצוגה הגראפית, הצמיחה התנסויות חדשות והובילה לדיאלוגים בתיווך הטכנולוגיות לכימות רגשות. התיאורים הרפלקסיביים של הנבדקים ממחישים את האפשרויות החדשות להיזון רגשי חוזר באמצעים טכנולוגיים. היזון רגשי חוזר זה מאפשר מעין תצפית על ה"עצמי" מסדר שני, כאשר הנבדק נחשף בזמן הריגוש לייצוגו המספרי-גראפי. הנבדקים דיווחו כי באותו הרגע עצמו שבו הם חוו ריגוש קיצוני, התבוננות בגראף מתוך ריחוק-מה יצרה אצלם מודעות נוספת, שהניחה להם לבחון את הגראף בעיצומה של החוויה הרגשית. התבוננות מהסוג הזה איפשרה לנבדקים תמרון רפלקסיבי ברגשותיהם. בה-בעת, החלו פסיכולוגים קליניים להשתמש בטכנולוגיות החדשות כדי לאבחן ולנטר את מטופליהם. המכשור הנ"ל אף שימש כשעשוע חברתי מחוץ למעבדה, במעין משחק סלוני שבו נוּטַר אחד האורחים וחבריו אבחנו את השינויים הרגשיים שהוא עובר.

הסדר הרגשי

ייצוג הרגש כמספר, והטכנולוגיות החדשות, טומנים בחובם שתי אפשרויות שונות של סדר רגשי-חברתי. ניתן לראות במכשור החדש מרכיב נוסף בתהליך הרציונליזציה והמכניזציה של ה"עצמי". העושר הרגשי על גווניו הוצג כחד-ממדי, מוצנע ומכני. הטכנולוגיה החדשה העניקה את הסמכות להגדרת הרגשות ולזיהויָם לפיזיולוגים ולמכשור החדש שבידיהם, ובכך הגבירה את שליטת המעבדה בַּתחום. הטכנולוגיות החדשות אף כפו פתיחות ואינטימיות בדרך כוחנית. הן אפשרו לנטר את מושא המחקר ללא ידיעתו, ובניגוד לרצונו: הנבדק "יושב בנוח עם ידיו על האלקטרודות החבויות… בכסאו… ואינו מודע לכך שהתהליכים האינטימיים ביותר של נפשו נרשמים". ואמנם, עם הזמן הוסבו טכנולוגיות הרגש שפותחו במאה ה-19 למטרות של שליטה בסובייקט, תחקורו ומשטורו.

פרספקטיבה חלופית מציגה את האמצעים הטכנולוגיים כצוהר לאפשרויות חדשות לתקשורת רגשית ולגילוי עצמי. במסגרת המדע החדש, חֲדֵלה הטכנולוגיה להיות מנוכרת ואנטי-הומניסטית. נהפוך הוא, היא מאפשרת יצירת תקשורת רגשית וריפוי בתיווך של כימות הרגשות; בזכות יכולתה לגלות רגשות נסתרים וחבויים; היא ממלאה תפקיד של מתווכת, ומאפשרת אינטימיות מיידית ותומכת בתמרון העצמי בעזרת היזון רגשי חוזר.

ד"ר עתניאל א. דרור הוא ראש המדור להיסטוריה של הרפואה באוניברסיטה העברית

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מס' 34: "הכל מדיד- על מותם של "דברים שאין להם שיעור". לחצו כאןלהזמנת הגיליון

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה