דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 במאי 2006 | מהדורה 33

"בית הסוהר הפרטי יהיה פרוייקט הדגל שלנו"

אורי יוגב, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר (2004-2002), רואה בהקמתו של בית סוהר פרטי את אחד ההישגים הגדולים של משרד האוצר ומימוש של האידאולוגיה הלוהטת שלו, שהיא: "להפריט כל מה שזז".

יוגב: "חשבתי שההישג הגדול יהיה חיסול העבודה המאורגנת

בישראל. לצערי, לא הצלחנו לחסל את הסתדרות המורים"

הכלכלן אוֹרי יוגב הגיע לאוצר בפעם הראשונה בתחילת שנות התשעים, והיה חלק ממה שראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, כינה אז "הפוגלים", על שמו של אהרון פוגל, שהיה הממונה על התקציבים ומנכ"ל האוצר. בפעם השנייה הגיע אורי יוגב לאוצר בעקבות פנייתו של שר האוצר לשעבר, סילבן שלום, בשנת 2002, כממונה על התקציבים. יוגב היה הרוח החיה והאידיאולוג הראשי של יישום מדיניות האוצר והממשלה בשנים 2003–2006, שהוביל שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו.

לאורי יוגב אין שום חרטות או היסוסים. הוא משוכנע שהמדיניות שהוביל שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו בדרג הפוליטי, הממשלתי והקואליציוני, היא המדיניות הנכונה למשק הישראלי, ויש להמשיך בה גם היום, עד לשנת 2010.

הוא מפרש את הצמיחה הגבוהה והמהירה בשנים 2005-2004, והשנה, כביטוי חד-משמעי לנצחון התפישה הגלומה במדיניות הכלכלית שהוא דוגל בה. הדרך העיקרית, שהממשלה יכולה להשפיע בה על הצמיחה לטווח הארוך היא, לדעתו, צמצום ממשי של חלקה בפעילות הכלכלית במשק. ככל שהממשלה תהיה יותר קטנה, כן יגדל המגזר העסקי הפרטי, וכן יצמח המשק, ובסופו של דבר גם תעלה רמת החיים של האזרחים.

הנתונים הקשים, המעידים על התרחבות העוני ועל התגברות המצוקה והייאוש, שהם פועל יוצא של המדיניות הכלכלית שהיתה נהוגה בשלוש השנים האחרונות, לא מדאיגים את אורי יוגב. "אמרנו מראש שייקח שלוש שנים של קושי, אבל אחר-כך הצמיחה תחלחל לכולם ותגיע גם לשכבות החלשות. אם נקטין את החוב המקומי של הממשלה – החוב של המדינה לאזרחיה – לרמה המקובלת בעולם, שהיא 65% מהתוצר, נוכל לחסוך חלק גדול מתשלומי הריבית השנתית של הממשלה, המגיעים היום ל-17 מיליארד ש"ח. זה יגדיל את דרגת חופש הפעולה של הממשלה, והיא תוכל להשקיע יותר בחינוך, בבריאות ובתשתיות.

המתכון עובד

"כאשר התחלנו בתוכנית להבראת המשק בחודש מארס 2003, המעורבות של הממשלה באמצעות התקציבים (באורח ישיר ועקיף, הכוללת את תקציב הממשלה, הביטוח הלאומי, הרשויות, העיריות והאוניברסיטאות; ל.מ.) היתה בשיאה ועמדה על 55% מהתוצר השנתי. זה כולל את תקציב המדינה, את הביטוח הלאומי, את הרשויות המקומיות ואת האוניברסיטאות. היינו, אלופי העולם המערבי בהיקף הפעילות הממשלתית. זה מנע את הצמיחה ופגע קודם-כול במגזר העסקי. המצב כיום הוא הרבה יותר טוב. אחרי שלוש שנים ירדנו לראשונה מתחת ל-,50% ואם לא יפסיקו את זה כל מיני 'חברתיים', נרד עד 2010, ואולי עוד קודם, לרמה המקובלת ביפן ובארצות-הברית – 38%.

"המתכון שבנינו ב-2003 עובד. החלטנו להפסיק את ה'טייס האוטומטי' של עדכון הוצאות התקציב על-פי הצמיחה, ולהשיג קיצוץ של בסיס התקציב בכל שנה, כדי להקטין את חלקו של התקציב בתוצר ובפעילות הכלכלית ולהפנות מקורות של ממש למגזר העסקי. כאשר הממשלה מקטינה את גיוס הכסף מהציבור – באמצעות אגרות-חוב – היא מפנה את שוק ההון לגיוסים של חברות עיסקיות-פרטיות. קיצוצים בתקציב באורח מוחלט, ולא רק יחסי, מאפשרים להפחית גם את המסים המוטלים על אזרחי ישראל. הפחתת המסים מגבירה את המוטיבציה לעבוד ואת הכדאיות להשקיע בישראל.

"בעולם הגלובלי אנחנו מתחרים באירלנד על ההשקעות, ואם מס החברות שם הוא 12% ואצלנו 36%, ברור שהמשקיעים יעדיפו להשקיע שם ולא פה. מה שמשפיע על הכלכלה הוא המס השולי ולא המס הממוצע, ולכן פעלנו להוריד את המס השולי שמוטל על יחידים ועל חברות, והוא עתיד להגיע (בחברות) בתום התוכנית לרמה של 25% בלבד.

"צריך לפעול להוריד את נטל המס ואת נטל החוב, ובכך להשיג צמצום של הפערים החברתיים, שגדֵלים רק בטווח הקצר. צריך לשאוף להוריד את מס החברות ואת המס על ההון לרמה של 20% בלבד, ואת המס השולי שמוטל על יחידים ל-40% בלבד. במקביל חייבת הממשלה להמשיך ביתר שאת ובמרץ בתהליך ההפרטה. השנה נקבל מההפרטות סכום שיא של עשרה מיליארד ש"ח. המדינה לא צריכה להיות בעלים של עסקים, וגם לא של שירותים.

"צריך לשנות את דרך החשיבה בכל התחומים. להפריט את החינוך, את הבריאות, את בתי-הכלא, את המתנ"סים, את הטיפול הסוציאלי; בקיצור, כל מה שזז. המדינה לא צריכה להיות בעלים של שום דבר. כדי לשפר את מצבן של השכבות החלשות, המדינה צריכה למכור את השירותים החברתיים. המדינה תסייע לחלשים באמצעות קנייה של שירותים ממפעילים פרטיים. בכל מקום שבו הופרטו שירותי הסעד והעזרה הסוציאלית ברשויות המקומיות, רק הרווחנו מכך – גם המדינה וגם האזרחים. רק בעלים פרטיים רוצים ויודעים איך לייעל ולשפר את השירותים. המדינה לא רוצה ולא יודעת כיצד לעשות את זה.

"הבעיה העיקרית מבחינה זו הם העובדים המאורגנים. בראיון לעיתון 'הארץ' לפני שנתיים אמרתי, שההישג הגדול ביותר שלנו היה חיסול העבודה המאורגנת בישראל. אולם, לצערי, לא הצלחנו לחסל את הסתדרות המורים. הם המכשול העיקרי בדרך להפוך את מערכת החינוך ליעילה, מתפקדת ומניבה תוצאות טובות. ניתן לראות את ההבדלים בין מערכת החינוך היסודי, המנוהלת על-ידי משרד החינוך, שבה העסק לא עובד כמו שצריך, לבין החינוך התיכוני, המנוהל ישירות על-ידי העיריות והמועצות המקומיות, וכאן התוצאות הרבה יותר טובות (זאת טענה שאינה נכונה בעליל: כשלונה העיקרי של מערכת החינוך הוא בתיכון דווקא; ל. מ.).

"מי שצריך להפעיל את בתי-הספר, את גני-הילדים ואת ההשכלה הגבוהה הם גופים פרטיים-ציבוריים, ולא הממשלה. היא צריכה להתרכז בפיקוח על החינוך ולא בשכירת מורים מתאימים, או בהשקעה באולם ספורט. גם שכרם של המורים הטובים יעלה בעקבות זאת, ואילו המורים הגרועים, שבגלל ההסתדרות לא ניתן לפטר אותם כיום, יישלחו הביתה או ילכו לעסוק במקצוע אחר.

"וכך זה גם בתחום תקציב הביטחון. מערכת הביטחון צברה בעשרים השנים האחרונות שומנים ועודפים בלתי נסבלים, שאינם נחוצים לביטחון הלאומי שלנו. זאת מערכת בלתי יעילה, והגיע הזמן לקצץ בה. חלק מזה כבר התחלנו לעשות. אנו מבצעים מיקור-חוץ (אַאוּטסוֹרסינג) וקונים שירותים בחוץ, למשל, בתחום ההסעדה. אולם זה לא מספיק, חייבים להאיץ את הקיצוץ בביטחון ולהתמיד בו בכל שנה.

"ישנה רפורמה אחת שלא ביצענו, ועל זה אני מֵצֵר. חייבים לחסל את מינהל מקרקעי ישראל. אין שום סיבה בעולם, שגופים ממלכתיים וממשלה יחזיקו אדמות יקרות במרכז הארץ ובכלל. פירוק המינהל והפרטתו יביאו להוזלה מיידית של הקרקעות, ובעקבות כך להוזלה של ממש במחירי הדירות, בעיקר באזורי הביקוש. אני תקווה שהממשלה החדשה תצליח לאזור אומץ ושכל לבצע זאת.

"לסיום, אתייחס לנושא אחד הממחיש את התפישה הכוללת שלי. אחד ההישגים הגדולים של הממשלה הקודמת הוא ההחלטה להעביר את בניית בית-הסוהר הבא ליזמים פרטיים. זה עומד להיות פרויקט הדגל שלנו. כולם יראו, אגב, בדיוק כמו בכביש 6, שזוהי הצלחה בלתי רגילה, שהמדינה לא צריכה לבנות יותר בתי-סוהר. יש מספיק גורמים פרטיים, יזמים עסקיים, שמוכנים ויודעים איך לעשות את זה טוב יותר מהממשלה. הממשלה תדאג לעצור, לשפוט ולכלוא את העבריינים; את שירותי הכליאה היא תקנה מהבעלים של בית-הסוהר, שנבנה מהכספים של היזם הפרטי ולא מהתקציב השוטף של הממשלה".

לוי מורב הוא עיתונאי, פרשן כלכלי ומרצה בבית-הספר לעיתונאות 'כותרת'

הכתבה פורסמה ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 33 בנושא: "בית סוהר פרטי בישראל". להזמנת הגיליון לחצו כאן

לוי מורב הוא עיתונאי כלכלי

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה