דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
7 ביוני 2011 | מהדורה 61

חלונות ארדון, הספרייה הלאומית. צילום: תמר הירדני, 2008

האוצר הלאומי נפתח

הספרייה הלאומית עוברת תהליך של שינוי מואץ: ממרכז מחקרי חשוב ביותר למרכז לאומי, תרבותי ומחקרי חשוב ביותר; ומגבעת רם לקריית הלאום. סימה זלצברג שוחחה עם דוד בלומברג, יו"ר הדירקטוריון של הספרייה

במרוצת השנים כיהן דוד בלומברג בכל מיני תפקידים בכירים במשק הישראלי, והיה בין השאר מנכ"ל בנק המזרחי ומנהל בנק טפחות. כיום בלומברג הוא יו"ר דירקטוריון החברה הישראלית לביטוח אשראי (ICIC), דירקטור בחברת U-BANK ובוועדת האשראי של חברת הביטוח "הראל" וחבר הוועדה המייעצת לענייני בנקאות בבנק ישראל. לצד התפקידים האלה בלומברג מרבה לפעול בתחומי החברה והחינוך, והוא יושב ראש "קרן עדי" לטיפוח פעילות יצירתית הממזגת בין ערכי היהדות ובין העיצוב והאמנות וחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, בחבר הנאמנים של האוניברסיטה הפתוחהובוועדה המנהלת של מכון ירושלים לחקר ישראל. עם זאת, דומה כי התפקיד המסעיר אותו יותר מכל הוא היותו יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית.

הספרייה החלה את דרכה ב-1892 כ"בית הספרים מדרש אברבנאל", ועם ייסוד האוניברסיטה העברית היא נעשתה לחלק מהאוניברסיטה ושמה הוסב ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי". ב-1953 נחקק "חוק עותקי חובה", שלפיו יישלחו מכל ספר המודפס בישראל עותקים לספרייה הלאומית, ובשנת 2007 נחקק "חוק הספרייה הלאומית", הקובע שמטרת הספרייה לאסוף ולשמר את מורשת ארץ ישראל, מדינת ישראל והעם היהודי. בעבר היה ניהול הספרייה הלאומית נתון בידי האוניברסיטה העברית, אבל בעקבות החוק החדש חל שינוי גם בנושא הזה, ובשנת 2011 היא הפכה לחברה עצמאית ששותפים בה הממשלה, האוניברסיטה העברית ומוסדות ציבור אחרים. אגב, בספרייה יש כחמישה מיליון ספרים ועיתונים, והיא מחזיקה בין השאר כתבי יד של הרמב"ם, רש"י, אייזק ניוטון, פרנץ קפקא, אלברט איינשטיין, מרטין בובר, ש"י עגנון ולאה גולדברג.

בפברואר 2010 החליטה הממשלה לתמוך ולקדם את "מיזם התחדשות הספרייה הלאומית של ישראל". בעקבות זאת, ועל בסיס תוכנית אסטרטגית שחוברה במהלך שנת 2010 כבסיס להפעלת הספרייה בעתיד, עוברת הספרייה הלאומית תהליך יסודי ומקיף של התחדשות.

מה מטרתו של מיזם ההתחדשות הזה?

"מטרת פרויקט ההתחדשות הוא לפתוח את דלתות הספרייה לציבור רחב ככל האפשר. לפתוח אותן לציבור הישראלי, לציבור היהודי ולציבור בעולם כולו. המטרה היא להנגיש לכל אלה את אוצרות התרבות של עם ישראל, את היצירה הישראלית ואת היצירה היהודית לדורותיה. במשך שנים הוגדרה הספרייה כבית הספרים הלאומי, אך בפועל היא תפקדה בעיקר כספריית מחקר בלי שניכר בה הפן הלאומי. מיזם ההתחדשות של הספרייה פועל להדגיש את הפן הלאומי שלה – שהספרייה לא תהיה בגדר 'עוד ספרייה' המשרתת בעיקר אנשי מחקר ואקדמיה, אלא תבטא את היותה מוסד מורשת לאומי. גם בעתיד היא תהיה ספריית מחקר טובה, אפילו טובה יותר מבעבר, אך מעבר לכך יושם בה דגש על הפן הלאומי".

כיצד?

"הספרייה הנוכחית תוכננה כבניין המרכזי של קמפוס גבעת רם. כבניין החשוב ביותר בקמפוס. שימי לב לעיצוב שלה: היא עוצבה כבניין סגור, כמעט ללא חלונות, כמו אוצרת את אוצרות החוכמה לתוכה פנימה. ואילו אנו, במיזם הנוכחי, מדגישים את השיתוף ואת ההנגשה לכל כערך מרכזי. אנחנו רוצים לעמוד על הרגליים שלנו, לצאת מרחמה של האוניברסיטה העברית. שהרי, לא יתכן שהספרייה תהיה נתונה לזמני הפתיחה והסגירה של האוניברסיטה או תהיה תלויה בשירותי הביטחון של האוניברסיטה, משום שלמשתמשי הספרייה יש הצרכים שלהם שאינם בהכרח חופפים את אלה של האוניברסיטה".

המוטו של מיזם ההתחדשות, מבחינתו של בלומברג, הוא "אי סגירת אוצרותיה במגדל השן האקדמי". בהתאם לכך הספרייה תעבור למבנה חדש שיוקם בקריית הלאום, סמוך למשכן הכנסת ומול מוזיאון ישראל – האתר הטוב ביותר למקם בו ספרייה לאומית – ובלומברג ממהר להוסיף כי הספרייה תשכון ב"בניין שיבלוט בצניעותו", המסביר כי הקמתה של הספרייה במיקום הזה "תשנה לגמרי את פני האזור, תשנה לגמרי את פניה של ירושלים. לא יהיה מישהו בעיר שלא ידע על קיומה של הספרייה. כיום, רבים אינם מכירים את הספרייה או מודעים לקיומה".

מה עוד כולל מפעל ההתחדשות של הספרייה?

"כיוון שמילת המפתח היא 'הנגשה' לציבור הרחב, הדבר יֵעשה בארבעה מישורים מרכזיים בעזרת האגף לחינוך ותרבות. המישור הראשון יהיה פעילות חינוכית במסגרת הספרייה: הספרייה תפעל עם מערכת החינוך ותפתח איתה מערכי הדרכה לעשיית שימוש מושכל בספרייה. המישור השני יהיה סיורים מודרכים בספרייה: עד עכשיו לא היו סיורים בספרייה. מיזם ההתחדשות מקים מערך הדרכה שיעמוד לרשות המבקרים. הפעילות הזו כבר החלה למעשה, וכיום ניתן לראות יותר ויותר קבוצות המבקרות בספרייה. המישור השלישי יהיה קיום של פעילות תרבותית, ימי עיון, סמינרים, סימפוזיונים וכיוצא באלה. גם פעילות זו כבר החלה קורמת עור וגידים בחודשים האחרונים, ובמשך השבוע ניתן לשמוע בספרייה הרצאות מפי מיטב המרצים ואנשי רוח בתחומים מגוונים. המישור הרביעי שבו יתבטא מפעל ההתחדשות הוא המישור המוזיאוני. בספרייה יהיו תצוגות קבע ותצוגות מתחלפות, וחשוב להדגיש שהן יכללו את נכסי התרבות של העם היהודי בכללו, לא רק של הציבור הישראלי… תראי. בעוד חמש-עשרה שנים, כשנשיא ארצות הברית יבוא לביקור בארץ, ייקחו אותו לשעה וחצי ב'יד ושם', כדי להראות לו מה עשה העולם לעם היהודי, ולאחר מכן ייקחו אותו לעוד שעה וחצי לספרייה הלאומית, להראות לו מה העם היהודי עשה לעולם".

הספרייה עתידה גם לעבור שִדרוּג טכנולוגי מקיף, שיעשה אותה לארכיון הממוחשב המרכזי של ישראל. אוספים רבים יועלו לאינטרנט, ויהיו נגישים לציבור הרחב.

אז מתי אוכל לבקר בספרייה החדשה?

"מדובר בתהליך שיושלם בתוך חמש שנים. אבל כבר התחלנו בהכנסת השינויים וכבר היום ניתן לראות בספרייה יותר פעילויות לבני נוער, יותר תצוגות ויותר סיורים, וכאשר יקום המבנה החדש הוא כבר ייפגש עם הפעילות הקיימת. שלא כמו מבנים רבים שקמים בישראל, שרק לאחר הקמתם חושבים על התוכן שיצקו לתוכם, אנו כבר בנינו את התפישה ואת התוכן שניצוק לתוך המבנה החדש. מבנה הספרייה המחודשת יחנך בכ' בתמוז תשע"ו [2016]; למה בתאריך הזה? כי זה התאריך שבו נחנכה הספרייה הלאומית הראשונה בשנת 1892 ברחוב החבשים".

מדובר בהשקעה כספית אדירה. מה מקור התקציב?

"מאה מיליון דולר הם תרומת קרן 'יד הנדיב' שהעמיד הלורד רוטשילד תוך התחייבות לגיוס מאה מיליון דולר נוספים במידת הצורך. בנוסף, מדינת ישראל ממנת שישה-עשר אחוזים מהפרויקט. באשר לתקציב השוטף – המדינה תממן חצי ממנו".

אתה עסוק בכל כך הרבה מפעלים. מה הוביל אותך להיכנס לפרויקט העצום הזה?

"את רואה בעיני רוחך פרויקט מסעיר יותר מזה? זו הסיבה שכאשר נשיא האוניברסיטה העברית ואנשי 'יד הנדיב' פנו אלי בבקשה להוביל את הפרויקט הזה – נעניתי ברצון להצעה".

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 61 של "ארץ אחרת": קרועים – ישראלים עם דרכונים גרמניים. להזמנת הגיליון לחצו כאן

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה